פעם היה איש, איש בודד. אך מדוע היה בודד?
אין יודע ואין שואל.
אף אחד לא הכיר אותו, אף אחד לא רצה להכירו. אך מדוע?
אין יודע ואין שואל.
אותו איש היה אומלל, אף אחד לא עשה מאמץ לשמחו. אך מדוע?
אין יודע ואין שואל.
אף אחד לא רצה להתקרב אליו בגלל שחשבו שהיה טיפש היות שהיה אדם
אחר? האם אף אחד מהם לא רצה לשאול לשלומו מפני שהיה שונה?
כך נראה.
האם מישהו שיבח אותו פעם? האם מישהו דיבר איתו בכלל?
האם מישהו בכלל יודעת פיסת מידע מחייו הארוכים?
אין יודע ואין שואל.
וזאת בדיוק בעייתנו, מדוע לא יכלנו לגשת לאותו איש ולהשתתף
ברגשותיו כדי שידע שאינו לבד?
לא. כולם הסתכלו עליו וחשבו לעצמם שפשוט אין לו רגשות או
מחשבות מפני שהוא שונה. אך מי באמת הסתכל עליו מקרוב?
מישהו ידע שזה עניין מכאיב? מישהו ידע זאת? לא.
כולם חשבו שהאיש מתבודד ושקט, אך מחשבותיו מחרישות אוזניים.
לאף אחד לא היה האומץ לדבר איתו ולתת לא להרגיש שייך.
לכן איננו מושלמים, לא יעדנו ללכת לאותו איש ולהיות חבר ורע
בשבילו, ולהישבע שאם הוא יזדקק לנו נהייה שם, לתמיד. אך מדוע?
אין יודע ואין שואל.
האם מישהו ידע שאותו איש מסתובב בעולם אפל, בראש מורכן, בידיעה
לכלום.
מסתובב כל חייו במסדרון חשוך עם מיליון דלתות אך את אף אחת מהן
לא פתח, מחשש ממה שיהיה מאחוריהן.
האם מישהו ידע מדוע מרגיש כך אותו איש?
אין יודע ואין שואל.



בבקשה תגיבו לי!
זאת הפעם הראשונה שאני מעלה יצירה.