[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גרגמל בפיתה
/
מיכל המד''סניקית

מיכל הייתה איתי בצבא. היא הייתה המד"סניקית (מדריכת ספורט)
בגדוד שבו שירתתי אי-אז באמצע שנות התשעים העליזות.
מיכל לא הייתה נורא יפה, ואני אפילו לא יודע אם היה לה יותר
מידי כושר גופני (אפילו שהיא הייתה המד"סניקית), אבל היא כן
הייתה רזונת כזאת וקטנה, ובגלל שכל השירות שלי היה בבסיס רחוק
מהבית(רחוק מהלב) אז אתם יודעים איך שאומרים, כל קוץ במדבר
פרח.
לא הייתי נורא קשור אל הבנות בגדוד שלי, העדפתי לשמור את זמני
הפנוי לשינה ולאכילה ולא לבזבז אותם על הכונפות של הגדוד.
שבת אחת, אני חוזר למגורים אחרי משמרת, כולי עייף מלוכלך ורצוץ
וכל רצוני הוא להתקלח ולישון. אני מוריד את כל ציודי בחדר,
לוקח מגבת וסבון והולך לכיוון המקלחות.
כשאני נכנס למקלחת אני רואה שם את אסף, חייל בפלוגה, עומד
ושוטף פנים ולידו את מיכל, משוחחת עימו בזמן שהוא מול הכיור.
כאמור, אני עייף מדיי ומלוכלך מדיי בשביל לחשוב יותר מדיי, אני
פונה לספסל שמול המקלחות ומתחיל להתפשט.
כאשר אני מגיע לתחתונים, מיכל פונה אלי וגוערת בי שאני מתפשט
ככה ליד בחורה. אני משיב לה שמכיוון שאלה מקלחות הבנים, אני
חושב שיש לי אפשרות להתקלח כאן ללא הפרעה והיא מוזמנת לצאת.
וכך היה, אסף ומיכל יצאו להם מן המקלחות ואני המשכתי בעיסוקי.
כעבור כמה דקות, עוד אני נהנה מן המים החמים והלכלוך הנשטף
ממני, אני מרגיש תחושה בלתי נעימה כאילו מישהו צופה בי.
אני מסתובב אחורה ומבעד לסבון אני רואה את מיכל שחזרה למקלחות
והיא עומדת בכניסה ומביטה בי בעיון.
"אפשר לעזור לך?" אני שואל.
"לא, זה בסדר, אני בטעות חשבתי ששכחתי כאן משהו", השיבה לי.
"נו טוב", אמרתי לה, "אז אלא אם כן את מתכוונת להתקלח, אני
מבקש ממך להפסיק לנעוץ בי מבטים ולצאת".
כניראה שהרעיון מצא חן בעיניה, כי היא נכנסה וסגרה את הדלת
אחריה.
אני מביט בה המום על חוצפתה, היא ניגשת לספסל מול המקלחת והחלה
להתפשט, בלי למהר הורידה את המדים ואח"כ את החזייה והתחתונים.
ככה נשארה עומדת מולי, עירומה לגמרי.
עכשיו הגיע תורי לנעוץ בה מבטים.
"טוב, אז אתה מתכוון לתת לי להתקלח או שתפסיק לנעוץ בי
מבטים?"
"יהיה לי קר אם אני אצא עכשיו, אם את רוצה בואי תכנסי איתי".
היא נכנסה איתי מתחת למים החמים, מתענגת עליהם, מלטפת את עצמה
ותוך כדי גם, כאילו בטעות, מתחככת בי קלות.
זה כבר היה יותר מידי בשבילי, שלחתי אליה ידיים והתחלתי
ללטפה.
נראה היה שהיא לא מתנגדת.
ליטפתי את חזה ואת בטנה ואת ישבנה וכאשר אני נצמד אליה מאחור
ליטפתי גם את פנים ירכה, מרפרף קלות על איבר מינה.
היא נצמדה אלי בחוזקה עם אגנה ישר על איברי שכבר התחיל להראות
סימני התקשחות מתקדמים, מתחככת בי בעוז.
שלחתי את ידי אל בין רגליה והתחלתי לעסות.  היא כבר הייתה
רטובה ביותר, בהתחלה חשבתי שזה בגלל המקלחת אך כאשר החדרתי
אצבעי לתוכה הרגשתי שזה נובע מבפנים.
בהחלטה של רגע, תפסתי אותה לפתע, סובבתי אותה אלי ותוך שאני
מרים אותה על ידי חדרתי אליה.
זו הייתה הרגשה מעולה, חשבתי שאני הוזה, מי חשב שבאמצע של השבת
שנאלצתי להישאר בבסיס... אוף, זה היה טוב.
מרוב התרגשות כמעט וגמרתי ישר עם החדירה, אבל ברגע האחרון
התעשתתי והתחלתי לחשוב על פריד אל אטרש כדי לא לגמור כל כך
מהר.
היא, שהופתעה בתחילה מן הגסות שחדרתי אליה, החלה ליהנות מן
העניין ולהתאים עצמה לקצב תוך שאני משעין אותה על הקיר של
המקלחת כשאנו מתחת למים.
לאט לאט הגברתי את הקצב, כבר מזמן שכחתי שאני בכלל אמור לחשוב
על דבר אחר כדי לא לגמור תוך דקה, והנה אני מוצא את עצמי
במקלחת הצבאית עם המד"סניקית ופתאם גומר בתוכה בעוז.
לא היה לי נעים לעזוב אותה מיד אחרי שגמרתי, אז ניצלתי את
העובדה שאני מסוגל להמשיך עוד אחרי שאני גומר, וכעבור שתי דקות
לערך היא אחזה בי בעוצמה כזאת לפתע שחשבתי שהנה אני מפיל
אותה.
היא גמרה בצעקה חנוקה, כדי לא להעיר את שאר שבוזי השבת
שבבסיס.

סיימנו להתקלח בדממה, מתלבשים והולכים כל אחד לדרכו.
לא דיברנו עוד מאז על מה שקרה, אבל כל פעם שנישארתי שבת בבסיס,
הזיכרון של הפעם ההיא הצליח להביא אותי כל פעם לסיפוק עצמי
מלבב.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
ומאז ועד היום
כולם בבמה חדשה.
מהרך ועד הטף
מצעיר ועד מלומד
מזקן ועד גמד.

ארבע דורות בבמה
חדשה. היום
גיליתי שגם
אחותי הקטנה
כותבת פה.


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/9/04 2:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גרגמל בפיתה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה