הלך ממזמן, עזב...
אך הזיכרון חי וטרי
והוא עוד כאן עמדי.
כל יום אני קצת דועכת,
קצת מזדקנת,
העיניים מתעצבות,
החיוך צובט שצריך להיפרד
ולא יודעת מתי שוב ניפגש.
מזה שנים חשבתי שנסגר המעגל,
נדמה היה שמסגרתי חברותי ואהבתי לו
מאז הייתי לכלה והוא חתן... לאחרת
אך ירח דבש חגגנו יחדיו; הוא ואני,
כי הם היו כה זרים
ואנו כל-כך קרובים אחד לשני -
לא חוטאים, רק מתייסרים
מטעות בנישואים.
והנה, שוב יחדיו
עם זיכרונות בני 30 שנה -
יותר מהזמן של אחד בלי השני,
והוא עדיין כאילו בעלי
שמעולם לא חי עמי
אך הוא שוכן בתוככי נפשי
עם נבכי עברי.
ידענו אושר ושברירי צחוק,
ונועם שיחה המבינה
את עומק התחושה
עם הניכור בהרגשה,
את האמת בפרשות דרכים עכשוויות של השניים -
כמו לפני שנים.
והיום, אנו שוב נפרדים...
20/10/03
מוקדש ל- SAM |
