ההוא שם למעלה מסובב עולמות,
בהינף יד פשוטה.
משנה ומפריז,
מתעלם ומבליג,
בלי דאגה.
וההוא ככה סתם,
מרוקן משמעות,
ועכשיו,
כבר אין דרך מילוט.
ההוא לא יניד ממילא עפעף,
ימשיך בלי לשים.
והמלאכים שם למעלה,
כותבים ופונים בדאגה,
כשהכול שוקע פה,
וזורח שם,
וכבר שלא רואים מאומה.
וההוא מתעלם מהכול,
וממשיך בשלו,
כחירש ועיוור כמותו.
וההוא לא מודע,
והכול משתלט,
ומשליך ומשליך,
ותכף דורך.
וההם שאולי אותו ינצחו,
יתכן והאמת ישנו,
את מהות העולם ניתן בידיהם,
במידה ויחפצו את ההבטחה לקיים.
אז אולי עוד נקום כשהשחר מפציע,
ובין עננים בשמיים תכולים,
נראה את ההוא.
ואז גם כוכב יפול,
ונוכל לבקש משאלה...
השמש תרד,
ונבקש לחיות לנצח,
באוטופיה שבבועה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.