תכן

3:15 אפטר ליל הסדר

תכן. כמו תוכן, אבל רק 3 אותיות. כמו שהיו כותבים בספרים
הישנים שמנוקדים. תוכן - תכן - סיפור חיי - קורות חיים מורחבים
בילתי רישמיים, חסרי סימני פיסוק נכונים, למרות ששגיאות כתיב
אולי כבר יתוקנו הרגלית דרך הקריצה של הקווים האדומים של הוורד
- אבל סה"כ כתמיד - אותנטי, גם על חשבון ה"איכות". משהו מזוקק,
ראשוני, מתוחכם מעצם טבעו, אך עצוב, לא יודע אם מוערך. לאט לאט
נרחיב כאן את כל הנושאים מהפתיחה המבולבלת. ננסה לעשות סדר
והכרות אינטימית. תוכן עיניינים.

יושב כאן מול הדף בבמה - רגע- אני פותח:
מספר כניסות לעמוד שלי:4212
הרבה, לא?
למרות שצריך להיות בערך פי 10 כדי להיחשב כאן הרבה.
לפחות אני בן הגרפומנים : יצירות מקוונות 404 (ועוד 0 לא
מקוונות - כלומר - 5 בהמתנה, ו5 פשלות. חלק מהיצירות נוצרו
בעקבות פשלות שכאלו, אבל גם לזה נגיע. ובכלל - המספר יצירות;
אמנם יש לי פה ושם כפילויות, אבל יש גם יצירות שעמוסות בעצמן
מאוד ובעצם מורכבות מפרטים רבים. נפרט את כולן, לא לדאוג.

אז מה היצירה הזאת באה לומר?
בעצם תכננתי אותה מהשלבים המוקדמים שלי פה בבמה: (יוצר זה נמצא
בבמה מ10/2/03 22:16 - שעה תמוהה. נו - קצת יותר  משנה) לאלו
שהיו איתי מפעם - זוכרים שהבטחתי לעשות סדר בפתיח שלי? (מעניין
שהיום ליל הסדר, והיום פתחתי את היצירה) אז זו מהותה של היצירה
- להשתמש בעיסת הזיכרון שלי כדי לשפוך אור אוטוביוגרפי (כולל
מחשבות ותובנות) על כל העסק.
הלאה- סך כניסות לכל היצירות המקוונות עשרים ושבע אלף מאתיים
שמונים ושש. נשמע הרבה, לא? בייחוד כשכותבים את זה.
מספר יצירות שמחכות לאישור (סתם שתדעו) 4227. אין לי כוח לכתוב
במילים... . (אגב - שתדעו - כרגע נוספה עוד כניסה לעמוד שלי -
שלי. מעניין כמה אחוזים (לא כ"כ הרבה מן הסתם... אבל בכל זאת)
מהארבעת אלפים ומשהו הם באחריות ישירה שלי) בכלל - המספרים
האלו יוצרים אשליות והשוואות מעניינות ומגוכחות - יש פי 10
יצירות שממתינות לאישור כרגע, מאשר יצירות בדפיוצר הגרפומני
שלי למשל... (המון חיוכים אני משבץ, לא?)
האמת, אני עייף. אז מה אני עושה פה? - מצי הגופני נפשי לא נותן
לי לישון גם הליילה. לפחות יש משהו יצירתי בזה. לחץ ביצים,
שרירים תפוסים, אלכוהול (כן כן) כל אלה ועוד מוציאים אותי
ממיטתי באישון ליל לעיתים מזומנות (הופה, איזו שפה. נהייתי
מתוחכם ואומנותי פתאום אלק. לא?) העניין הוא שאני במהותי כבר
צרוב להיות כזה.
35 יוצרים מעריכים אותי. שיא שהגעתי איליו פעם שנייה. אתם
שמים/שמות לב כמה אני מתעסק באגו? לא יאומן. אולי כמו כולם.
לי אישית יש בעיה עם הערכה, לא רק עצמית, אלא גם של אחרים.
איפה בדיוק לשים קו בין מישהו מוערך ללא ולמה. ובכלל -
אידיאולוגית כולם שווים. אבל לי זה מנפח את האגו, וזה לגיטימי!
ובכלל, מה שווה כל ההערכה הזאת? חלק ניכר מהמעריכים שלי לא
שמעתי מהם מעולם. בטח עברו בדפיוצר שלי, עשיתי עליהם רושם
ראשוני טוב (מעין מומחיות שלי)  והם שכחו ממני לעולם.
גם אני כמו כל היהודים עסוק במספרים........ אמרו את זה קודם
לפניי זה לא....everything u do has already been done (לורן
היל)
כמובן - יש ההיפך - יוצרים ואנשים שמחוץ לבמה שדווקא מבקרים
אותי קבוע ומביעים הערכה בלי להיות ברשימה הנרקסיסטית הזאת.
23 מנויים אגב - איך תסבירו את הפער? תאמינו או לא, הדברים
האלו אשכרה מנקרים לי במוח. אבל ברור שרובכם מזדהים......
זה דווקא פחות מהשיא האישי. היה כבר 26. בכלל - מספר המנויים
הוא מאוד דינמי אצלי. מבטלים לעיתים קרובות כנראה. בגלל
הגרפומניות או בגלל האיכות? או בגלל שהרושם הראשוני פג?
אני לא הייתי בהתחלה מוכן להיות מנוי. דווקאיות. אבל לאט לאט
זה השתחרר, והתחלתי לעשות מנויים לכמה מהיוצרים שאני מבקר אצלם
קבוע, או שגמרתי את הדפיוצר שלהם עם טעם של עוד. פרקטיות מול
ספונטניות. מחויבות מול חופש.
אגב - מישהו גמר את הדפיוצר שלי? - לא נראה לי. אבל זה באמת
משהו שהייתי שמח לדעת ממנו.
טוב - נתחיל עם התכן האמיתי והמהות הרישמית של היצירה. רציתי
להתחיל ממוזיקה, אבל כרגע הכרטיס קול שלי לא מחובר, אז נתחיל
מציור.

אוף, לא מספיק שהשרירים שלי תפוסים מחדר הכושר (עוד סיפור
שאולי ניגע בו בהרחבה בדרך) אז גם הישיבה הכפופה הממושכת מול
המחשב תתרום את חלקה... מעניין מי יגיע לסוף היצירה הארוכה
ביותר הזאת...

וירה - http://stage.co.il/Stories/317703

הציור האחרון שהעליתי כאן לבמה, אחת היצירות האחרונות שלי.
נעשה בערב של הפריה אומנותית בינתחומית בגלריה עמליה ארבל.
הרקע הוכן מראש, בין היתר בצבעי נצנצים וגם אקריליק, על בד
גדול - משהו כמו מטר באורך, לכבוד דוגמנית שתגיע, כאשר היה לי
ברור שזאת הולכת ככל הנראה להיות הדוגמנית שיביאו לשם. וירה
שמה - יפה ומושכת מאוד בעיניי - בהחלט חומר טוב לפינטוזים...
מעשנת ומתלהבת מהמוזיקה, ביחוד נצצו עיניה מחברי דן ציפורי.
נמוכה, רזה. בתמונה שלי, כתמיד, מעוותת - אבל משהו מרוחה ומראה
נשמר.
הערב היה נחמד מאוד. כל הערבים - אחלה קונספט, שחבל שלא המריא
ונמשך. ארחיב בהזדמנות או למתעניינים. מבחינת יצירות - זה הדבר
היחיד משם.

ציור - במשפחה יש הרבה ששולחים ידם בח'. בייחוד סבא צייר שלא
למד הרבה, אבל כן ציר הרבה והתעניין. ציורים ארוכים ועמוסים
בשכבות עבות של צבעי שמן, על בדים לא גדולים מדיי. בעיקר ציורי
נוף של זכרונותיו מפולין. כמובן - קשה להיסגר בדיוק על איך
נראו המקומות האלו באמת, משום שהוא בד"כ התחיל לצייר נחל זורם
ליד עץ בוואדי, וגמר בטירה על צלע הר ביום סופה, אם אתם מבינים
את הכוונה. מכל מקום, אין ספק שהוא לקח את זה באופן הכי רציני
במשפחה עד כה, (הבת שלי בעקבותיו) ושלפחות כמה מהציורים שלו
מאוד מוצלחים בעיניי. הערכה שהתגבשה עם השנים. אני זוכר אותו
בתור ילד יושב על המרפסת ומצייר, ואני הייתי בא, מתעניין,
משמיע ביקורת. בפרקטיקה מי שלימדה אותי לצייר מספר דברים הייתה
דווקא סבתא שלי... אני זוכר שעלה אפילו הרעיון בינינו (תמיד
ניסינו לנהל לה את החיים) שתלמד קצת, אבל זה נשאר רק בגדר
רעיון קטן.
מה שכן, אני זוכר מהילדות איך בגן הייתה לי פריצת דרך קטנה (אז
חשבתי - גדולה) וגם קצת רסיסי זכרונות מהביית. בכל אופן -
המורים בבית הספר צמיד סיפרו שאני מוכשר, ואני, שנוטה להשתכנע
בקלות, ולא יודע לקחת אמירות בעירבון מוגבל (בטח שלא אז לפחות)
השתכנעתי. אז היה גם חוג לציור בצבעי פנדה בכיתה ב' שממנו אני
זוכר בעיקר את הדמות הציורית הטיפוסית של הצייר מורה. מי חשב
והאמין שגם אני כאמן אעסוק בללמד ילדים כדי להביא לחם הביתה.
(איזו דרמטיות, אבל בהחלט נקודה ששווה התייחסות בהמשך) צריך
לבדוק, הרי אני מנקה את המגירות ומעלה לכאן כל פיפס, אם יש
שרידים מאז, אבל גם יש סוג של גבול. אני מנסה לתת כאן בבמה
סקירה רחבה של אומנותי והתפתחותה בלי לשפוט ממתי היא ראויה
לתואר. (אם בכלל) בכל אופן - לפני שנגיע למגמת אומנות בתיכון,
שממנה התחלתי כאן בחפיף (כיצירה אחת) ראוי לזכור גם איזה שיעור
ציור בכיתה ז' שיש לי ממנו זיכרון של עידוד, וציור 1 בערך, אבל
שום זיכרון אחר, אפילו לא פיפס נוסף לגבי המורה. עכשיו שאני
מהרהר בZה יש לי אסוציאציה (בלבד) לאישה בג'ינס ולבוש גוון
ירוק, עגילים גדולים, לא גבוהה או שמנה או צעירה ומתולתלת עם
גוון חום. אולי עירקית, למרות שבגיל ההוא עוד לא ידעתי לעשות
הבחנות בכלל, וחבל שהיום כן.

הקיצר - וירה (נחזור לנושא ההבחנות אח"כ) צוירה במהירות יחסית,
(ההכנה בבית + רבע שעה הדוגמנית עצמה)  על בד בבגרותי הבשלה,
כך שהיא מתאימה להגדרה שעשיתי פעם לציור רציני שאפשר למכור
בהרבה כסף. (כבר די יצאתי מהטריפ הזה) יש משהו באומנות המבוגרת
ששווה יותר כנראה.
טוב - 4:19. ננסה לחזור למיטה, למרות שאני לא מרגיש כלל כאילו
אני הולך להרדם. בטח נשוב עוד 5 דקות.
ביי בינתיים.

2:22 - שעה עגולה ויפה. הלילה שבין ה11 ל12 לאפריל.

עזבתי בתחושה מאוד לא ממצה. לא הסברתי כראוי על תפקידה של
הבמה, לא נתתי את דעתי על וירה, ולא הרחבתי יותר מדיי על
נסיבות היווצרה. בכל אופן, להתחיל לגמרי מהתחלה זה לא לחלוטין
אפשרי, אבל ניסיון להשלים קצת פערים בכל זאת:
וירה נוצרה לפני כמה שבועות, או אולי כבר ראוי למדוד בחודשים,
בגלריה עמליה ארבל. טוב, נו, את כל זה כבר כתבתי. הערבים היו
כיפיים. ניגנו, כאשר האטרקציות העיקריות היו אני ודן. מהבחינה
המוזיקלית המקצוענית לפחות. את דן ראוי שתכירו כבר עכשיו, כי
הוא חלק בלתי נפרד מסיפור חיי והיצירה שלי.
שמו דן ציפורי - נולד כחודשיים לפניי ופגשתי אותו בתיכון. על
כל זה עוד ארחיב בהמשך. אניווי, עד היום אנחנו עדיין עושים
הרבה דברים ביחד. המיזם בגלריה עמליה ארבל היה של בחור בשם
רומי, שהוא למעשה בעיקר לקוח של דן, שהגיע איליו דרכי. (הייתה
לי את הפריווילגיה לסדר לדן עבודות ולהיפך) הרעיון וההתלהבות
של רומי היו יפים - אם כי לי ולדן היו הרבה השגות לגביהן.
בסופו של דבר המיזם אכן נפל. לפחות לבינתיים. מה שכן קרה הוא
מספר מפגשים, שבהם נוגן קצת חומר מקורי ומאולתר במתחם אחר של
הגלריה, בעוד במשנהו התקיים בו זמנית ציור מודל. בערב הראשון
שהתקיים בו ציור מודל הייתה אחת עם הבעה משועממת, שרשמתי אותה
בכיף, ודווקא הייתי שמח להעלות לכאן את שלושת הרישומים, לו
הייתי מסתדר עם הסורק שלי. בכלל, יש עוד כמה עבודות שמחכות
ל"יום 1 ייסרקו". מכל מקום - על הציור של וירה, שהתקיים בפעם
האחרונה כבר  סיפרתי. עכשיו אני הולך רגע להסתכל על איך שזה
נראה בבמה. הציור עצמו תלוי כרגע בחדר השינה שלי. הוא הרבה
פחות מנצנץ בלי פלאש, אבל כיף לי לראות אותו. מעניין
שכשסיימתיו לא הרגשתי מרוצה, או אפילו שזה גמור, אבל זה משהו
שמאפיין את תהליך היצירה שלי. הקיצר - הולך להסתכל עליו
באינטרנט.
טוב - אני די מרוצה מאיך שהאישה בולטת דרך הנוף הסוראליסטי
(אף פעם לא הגדרתי כמו שצריך) אפילו מבחוץ, אפילו באור הפלאש,
אפילו בחדר השינה. עבודה טובה.

עכשיו - כמובן שאני רוצה עוד להרחיב כאן המון. כל משפט שאני
כותב מזמין עוד פראזה שלמה, אבל לא נראה שיהיה לזה סוף, ואני
גם רוצה להתקדם - יש לי המון! יצירות לסקור, אז נעבור הלאה.
בינתיים לפחות.

יצירה הבאה:  לידה http://stage.co.il/s/322622

אגב - מספר כניסות לעמוד שלי 4266. חתיכת אגו ובעיות אגו יש
לי. אפילו אבחנו אותי פעם בתור בעל הפרעה נרקסיסטית, לאלו
מביניכם עם רגע בפסיכולוגיה.
בכל אופן: לידה: בבמה מהיום בצהריים. מספר מבקרים ביצירה כמעט
כמספר המנויים שלי 21/23 והיא עוד דוגמא טובה למה קורה כשיצירה
הולכת ממש לא לפי התכנון. התכנון - לצייר לידה, פחות או יותר
לפי תמונת התקריב של ראש תינוק יוצא מכוס שיש לי בספר הורים
וילדים או התפתחות התינוק או משהו כזה. אומנותי יותר כמובן.
הרבה פעמים יש לי רעיון ליצירה הרבה לפני שאני מתפנה לבצע
אותו, והביצוע בד"כ רחוק מאוד מהתיכנון. כרגע למשל בתחום הציור
אני יכול לתת לכם בשלוף כמה דברים שמנקרים לי ברשימת צריך
לעשות. בכל אופן - הביצוע התרחש במסיבת יום ההולדת ה27 שלי.
מכיוון שמוריסון, הנדריקב, ג'ופלין ומזציו מתו לפי מיטבידיעתי
בגיל הזה, החלטנו אני ודן לפני שנים רבות שראוי שגם אנחנו נלך
כשנגיע איליו. בין אם ביוזמתינו ובין אם לאוו. לפיכך החלטתי
לחגוג את יום ההולדת האחרון שלי ברוב פאר והדר - ביית פתוח
למשך כל היום - רווי מאכלים, ובראשם תרנגול הודו שלם ממולא
בבשר בקר טחון עשוי בתנור הגדול שאישתי רכשה בשימחה כשניצלנו
את זכויות התושב חוזר שלנו מהולנד. בכל אופן, לעניין היצירה -
באיזשהו שלב התיישבתי על הגג, והתחלתי לצייר - איץ מיי פארטי
אנד אייל דו ווט איי וונט טו. כך נולד על בד קטן (30 בערך)
הציור הראשון, שנראה גם במציאות בערך כמו שהוא נראה בבמה.
כמובן - זה נראה יותר כמו גבר מאשר כמו תינוק שיוצא מראש של
אישה, ולמרות שכמו במקרה של וירה, הציור הזה חיכה (בעצם במשך
תקופה הרבה יותר ארוכה) שאני עוד אגמור אותו בצורה קצת יותר
מכובדת (אולי אוסיף פירסינג... בעיקר בתחום הצבע, הרי שעצם
הצורה כבר כיוונה אותי לניסיון השני. הניסיון השני, שנעשה אחרי
לא מעט זמן, דווקא קולע הרבה יותר למטרה. עבודה טובה בצבעי
שמן, על בד יותר גדול, ומרובע, כבי שרציתי מלכתחילה. למרות
זאת, עדיין נקל לחשוב שלמעשה מדובר בפרח, ולכן המשכתי, מתוך
הבנה שאיפה אני ואיפה ריאליזם ופרטים - עדיף להתבטא בדרכי,
לקטרזיס (כמדומני באותו הסשן) - ציור מספר 3. על בד אף יותר
גדול. משהו כמו 50 אני מניח.
זהו, נראה לי שדווקא כאן סיכמתי את זה יפה וקצר. אולי אני
משתפר.... הצבעים בצילומים אגב דומים למקור, למרות שעדיין -
החוויה אחרת. טוב, אומר לילה טוב בינתיים, אולי ארדם, ומקסימום
נחזור.
שלכם,
עדי 3:02

3:39 - לא מצליח לישון. המועקות הנפשיות והחיכוכים האישים
והאידיאולגיים/האלכוהול/הקפה/ההרגל לישון מאוחר מהבומבמלה. בכל
אופן - עוד יצירה

חדר הנעורים http://stage.co.il/s/294395 מבקרים ביצירה 67,
ניקוד גבוה 4 וכו'.
אהבתי לשכב בחדר שלי ולשמוע מוזיקה. התחלתי לצייר ציורים על
הקירות, תליתי מנורות שרופות מהתקרה. בניתי אוסף מפתחות על
הקיר ולבסוף יום 1 כשאמא שלי המורה הייתה בטיול שנתי - צבעתי
בין לבין באדום, שתכננתי שיהיה מטלי שכזה, ובסוף יצא מט לא
אחיד, אבל דווקא נראה לי עדיף. באותו זמן כבר היתי מודע להשפעה
החמה של הצבע, ששידרה חמימות, יחד עם העץ של התקרה, בניגוד
לפסים האדומים שהיו על הדלת לפני כן שעשו לאבא שלי אסוציאציות
של דם. כמובן, העיצוב התחיל עוד הרבה לפני עם אוסף מדבקות, או
בחירת תמונות וריהוט. במיוחד אזכיר את המיטה המעוצבת בפרחים
כתומים ששנוררתי מסבא שלי. חדר היפי מאוד מאוד, כפי שהייתי
ועודני ברוחי. עם בקבוקי אלכוהול בתור מעמדי נרות, אולטרה סגול
וגרפיטי חופשי על הקירת שברובו אהבתי, ואיך כמעט שכחתי - המוני
כוכבים זוהרים שהיו תלויים על התקרה הקירות והמנורות השרופות,
מה שנתן תחושה מיוחדת של תלת מימד. כמובן - כל תאורה (עמומה
לפחות) נתנה אפקט אחר. הייתה גם איזו מנורת קסם שאבא שלי הביא
מאמריקה נדמה לי מהטיול שלו לחו"ל לפני נישואיו (מתי הוא יספר
לי בפרוטרוט ובלי מעצורים על התקופה ההיא, השמרן הזה?) שמעולם
לא ראיתי שכמותה בשום מקום אחר.
החדר הלז היה מרכז חברתי פתוח תמיד. ביית פרטי, כך שאפילו
נכנסו מהחלון באמצע הלילה. אבל לעיתים נדירות. בכל זאת - החדר
שלי - בתקופה יפה ביותר של חיי.
לאחר שעזבתי את הבית השתלטה עליו אחותי, ולטעמי - די הצליחה
להרוס אותו.
בתמונות ישנן שאריות שצולמו לא מזמן, אבל לנעורים - אפשר רק
להתגעגע - הם לא ישובו, בדיוק כמו שהחדר מרוטש.
בתמונה הראשונה אנחנו רואים את החלון זכוכית השקוף במקור
שבדלת - מבפנים. הציור היה במקור ג'ון לנון בתמונתו מהלט איט
בי עם המקרופון בצבעים מרהיבים, ואפילו די דומה. באיזשהוא שלב,
אולי יחד עם צביעת החדר באדום - עליתי גם עליו. אולי חבל. בכל
אופן, ניתן להבחין בכוכבים, ביניהם גם כמה מיוחדים שהביאה לי
במתנה חברה טובה מהעבר - מאיה. אלה העיקר נראו טוב באולטרה
סגול שלוויתי מיונתן לפרק זמן ממושך. חברי אורי סיפר לי
שהאולטרא מזיק לעיניים ומבשל אותן כמו ביצים. עד היום איני
יודע אם יש אמת בדבר, אולם זה גרם לי בזמנו לא להשתמש יותר מדי
באולטרא ו/או לרכוש בעצמי. בכל אופן, הוא גם קצת השתלט, וגם
הדגיש גרפיטי שלא אהבתי שהיה כתוב בטשו צבעוני שראו אותו רק
באולטרא.
התמונה השנייה היא של דלת חדרי מבחוץ. הטקסט - קהלת - עשה
עליי רושם בזמנו. היה אהוב במיוחד גם על סבתי הזל"ית הטרייה
יחסית. אבל את הטקסט אפשר לראות אחר כך יותר טוב.
התמונה השלישית היא איזשהיא התפרצות געשית שניתן לתאר גם
כאורגזמה (למרות שבצילום זה לא עובר) מצויה מאחורי דלת ההזזה
כך שגלויה רק כשהדת סגורה. משובץ בה טקסט של לאה גולדברג
כמדומני מהאלבום הראשון הנפלא והמוערך עם טיפה אמביוולנטיות
מצידי של אחינועם ניני. יש לי חשד שקיבלתי אותו מאורי, אבל אני
לא סגור. אורי, שכבר הוזכר פעמים, היה גם חבר טוב מיסודי. ניגן
איתי חלילית, ועסקנו רבות במוזיקה ביחד, וגם התבגרנו וחווינו
דברים נוספים ביחד. 1 המשמעותיים ביניהם היה המדיטציה ההזייתית
הראשונה והיחידה שלי עד כה שהתרחשה בחושך של החדר הזה. בא לי
לספר על חוויות עם אורי, אבל כרגע לפחות אני אדלג.
התמונה הבאה היא של הטקסט בבירור.
הלאה רואים דוגמה לתקרה ולדברים המוזרים שהיו תלויים עליה, או
האייביסי ההפוך שרשמתי ושהמשיך עד החתי, כמו גם את הקיר עם
הדקורציות שלו, כולל שיר של הקיור שאולי הכי טוב שלהם לדעתי -
מתוך קיס מי קיס מי קיס מי המופתי.
בתמונה הבאה אנחנו רואים את האיש הירוק הקטן החמוד המאמי שהיה
בולט על רקע הקיר הלבן כשהדלקתי להרף עין את האור. אני עוד
זוכר במיוחד איך הראיתי את העניין לכרמית שהייתה חברתי בכיתה
יב'. בכל אופן, הנ"ל שאולי בא מהכבש ה16 נהיה להיפי כשגדל
והתפתח, והושם מאחרי סורגים. מעליו ניתן לראות ציטוט של מוריסי
שרשמה אישתי עוד לפני שידענו שנהיה בעל ואישה, וגם טקסט שלי
שאחותי הועילה בטובה לרשום בכתב  היפה שלה. איפה האמונה
העצמית?
אוסף המסמרים והמפתחות בתמונה הבאה שלא נשאר ממנו הרבה בימנו
מצוי מעל לדלת.
והלאה - סוף האייביסי (לפי דעתי... ועוד פיסת תקרה.
בבאה - סוף הטקסט של הקיור.
בבאה - תמונה יפהפיה ברוגע הפנטסטי האידיאלי הצבעוני שליו
אוהב שלה. עץ אדמה שמיים קשת בענן סולם מלאכים זוג מאוהב צועד
על השביל לביתו הקט כמה רומנטי והסמל שלי - לב עם הרבה חיצים.
לא למונוגמיה! אה כן - גם עציץ.
עוד תמונה רומנטית רק עם פחות פרטים - השקיעה בים עם הדמות
והדקל מימין, ותמונת החלילית שקניתי באיזשהוא שוק בערך בכיתה
ז' כי התלהבתי שהחלילית דמתה לשלי. למטה - פיסה מציור של סבא
שלי.
זהו - כמובן - הריהוט הוחלף, חפציי ונשמתי סולקו, וקיר עשיר
ומגוון נצבע באופן גס בכחול. אבל ממה שנשאר - מקווה שהעברתי
סקירה ממצה.
4:18 דקות. ניסיון נוסף לעשות משהו עם נדודי השינה שלי.


17/4 19:26
למעשה ניתקו אותי מהאינטרנט. ספקית האינטרנט שלי בזק בינ"ל
החליטה שהפצנו ספאם, ולכן לא מגיע לנו להיות מחוברים עד שנחתום
על כתב התחייבות שלא נעשה את זה יותר. יותר?! כתב הודאה משפטי
שמטיל אחריות וסכנה לתביעות עתידיות? לא תודה! נכון לעכשיו -
העניין לא פתור, וכך מדגימה החברה עוד פעם את נפלאות השירות
המצוין שלה. אנחנו כנראה פראיירים מולדים. בכל אופן - הזדמנות
לספר קצת על מה ומי היצירה במה אני וכו', תוך כדי שאני נותן
פקודות לילדים שלי לזוז לפי התור מהטלוויזיה למקלחת.
הגעתי לבמה בעקבות הגבלה של אתר שבו הייתי קודם - mp3.com
להצגה חינם של שלושה שירים בלבד. כמובן - ליוצר פורה כמוני
(בקרוב מילה או שתיים על האגואיזים המנופח) זה לא הספיק לחשוף
את מתנתו לעולם, ולכן הגעתי לאתר ישראלי, שביומרנותי הגלובליות
נחשב לירידה ברמה. אח שלי כבר היה כאן (הייתי מספק קישור, אבל
האינטרנט....חפשו ביוצרים שי זילברברג) וכן גם לוני זיבלט.
(אותו כנ"ל חפשו) לוני - טיפוס משעשע ומלחין מוכשר ומדופלם
שלמיטב זכרוני נפגשנו רק בהולנד למרות שכמדומני הוא היה תלמיד
של אמא שלי. דרכו של עולם. לוני הוא דוגמא מוזרה ללמה אין לי
נגיעה למערכת ההערכה כאן בבמה, למרות שהיא מטפחת לי את האגו.
מישהו יכול לומר שאני ולוני לא מעריכים זה את עבודתו של זה?
ובכל זאת - מספר הביקורים ההדדיים שלנו זה בדפיוצרו של זה הם
מועטים בתכלית. האמת? מבחינתי אני במילא ממעט ביותר לשמוע
מוזיקה באינטרנט. לגבי לוני? תצטרכו לשאול אותו. אבל העניין
הוא שמחוץ להמחשה הזאת יש לי בעיה הרבה יותר עמוקה עם הערכה.
אני פשוט לא בטוח שיש לי יכולת או שצריכה להיות לי יכולת לשפוט
להפריד ולקבוע גבולות בין איכותי לזבלי. כאילו - נכון, אני
מסוגל, כמו כולם, להתחבר למשהו מסוים בקלות ברגע נתון, אבל כדי
להעריך משהו שזה לא קרה איתו במיידי אני מניח שצריך קצת יותר
רקע/מצברוח/ריכוז וכו'. מבינים לאן אני חותר? כמעט
אידיאולוגיה. בכל אופן, אני מעדיף לא להתעסק בזה, ולזרום עם
תחושות וחשקים, אך מתוך נקודת מוצא שלכל דבר יש זכות קיום
ויופי בדיוק כמו לרעהו.
נושא נוסף שרציתי לגעת בו הוא פרטיות. תוך כדי כתיבה על הרקע
הביוגרפי שסובב את יצרתי אני עלול לפגוע בפרטיות. חושף כאן
תחושות רבות שאמנם שלי, אך נוגעות לאנשים אחרים. אני את
חולשותיי וסודותיי מעדיף לא לסגור בתוכי, ולהעז להיות "פגיע".
אבל איך אפתור את הדילמה לגבי אחרים שמעורבים בחיי? למעשה זה
יכול להפיל את כל היצירה האוטוביוגרפית הזאת. בינתיים אני
עדיין כותב, אבל אני לא בטוח שיש לי הזכות לפרסם דברים
מפורשים, גם אם מנקודת מבטי ומתוך התייחסות אליי, לגבי הסובבים
אותי, קרובים כרחוקים. יש לי תירוצים ונימוקים בעד ונגד.
לבסוף, נושא שצריך לגעת בו הוא האגו. מנקודת זמן מסוימת לפני
כמה שנים פיתחתי רגישות לכך שמכנים אותי מפעם לפעם בתואר גאון.
אני מניח שזה לא ייחודי לי להתלבט עם עצמי לגבי עד כמה אני
נשגב, כמו גם לקבל מחמאות סופרלטיביות. עברתי מסע נפשי מפרך
בעניין. נקודת המוצא שלי בהחלטתי לפרסם- כל פיפס שלי מקודש (של
כל 1 אחר גם כן) לא רוצים לצרוך או להעריך - לא צריך - אני בכל
מקרה אוציא החוצה את מה שיש לי, גם אם יש איזשהוא מדד לערך -
אני לא מכיר את האבסולוטי הזה. לסנן אח,כ תמיד אפשר.
אגב - רציתי לספר איך הגעתי לסמה - ובכן - היה לי רעיון להקים
לעצמי אתר שיפרסם גם ציורים וטקסטים שלי. רציתי לקרוא לו
adisilberberg.com אולם למרות שהבמה בנויה בפורמט שונה
משתכננתי, ואף מקומית, ויש לכך חסרונות בולטים בשביל
קוסמופוליטן אזרח העולם שכמוני, בתכל'ס - כבר מצוי, כך התברר
הפורמט שייענה על הצורך שלי בחיים באופן חלקי, ועם פיצוי חברתי
וצרכני הולם. רק לשם הבהרה - לא זכור לי שאי פעם קיבלתי תגובה
בmp3.com . גם לא בדיוק שמעתי שם הרבה מוזיקה, אבל את זה אני
גם לא עושה כאן. לעומת זה מלל וויזואל זוכים אצלי ללא מעט
ביקורים, ולגבי תגובות - המון בשני הכיוונים. לעיתים עד רמת
מערכת יחסים בזעיר אנפין.

טוב - 19:58, וצריך להשקיע פעילות בלהשכיב את הילדודס, ובמילא
כיסיתי בראשי פרקים את הנושאים שרציתי לדון בהם, אז ביי
בינתיים. נקווה שהפעם הבאה תהיה בנוכחות אינטרנט שיאפשר לי
להמשיך את הרעיון של לסקור את מוצריי אל מול הפורמט ולספק
קישוריות.

12/5 - 23:04
ציורים ותרגולים מסביבות תקופת 5 יחידות אמנות
http://stage.co.il/s/294267

ובכן, הרבה זמן לא הייתי כאן, ונפלתי למשהו כבד על הזיכרון,
כבד בנפח וכו'.
קודם כל - זאת הזדמנות טובה לדבר על גרפומניה. כבר נאמר על
היצירה הזו שהיא כמו דפיוצר שלם. מה שנכון. בעצם - לו הייתי
בבמה לפני 10 שנים ככה היה נראה הדפיוצר שלי. כיום היצירה הזו
באה כדי לסכם את מה שעברתי בתקופה הרצינית ביותר שלי של לימודי
אמנות ואולי גם עיצוב אישיות.
עכשיו - יש כאן המון ציורים - כל מה ששרד מהשנתיים - שלוש
האלו. להעלות לבמה 1 1 זה כבר לא ממש אפשרי תקופה ארוכה - לוקח
די הרבה זמן עד שיצירה שלי מאושרת. הייתי משתגע. גם כך - אני
בכלל לא מסוגל לדמיין מתי אני אגמור לסרוק ולכתוב את כל מה שיש
לי. לפחות המירוץ להעלות לכאן את כל יצירותי שנשתמרו נסתיים.
מכל מקום - אני תמיד גאה להשוויץ שסיימתי את מגמת הציור בציון
עגול של 100 וקריאות התפעלות... אולם המיצג מעצם טיבו לא שרד,
ובאמת - חבל, משום שהוא היה מרשים ומושקע. מה הוא היה? עבודה
בנושא דפנה ואפולו: על קיר בחדר מעט חשוך היה ציור גדול מאוד
של סופה שהייתה אמורה לבטא את סערת הרגשות. הסופה הייתה מורכבת
מכתמים רבים של צבעים במשיכות מכחול, וביחוד טכניקה של פסים
שחורים ולבנים שניתן לראות אותה גם בציור סופה אחר שלי כאן.
את הנייר האפור הענק  אני לא זוכר כרגע מהיכן השגתי. בצד שמאל
של הדף ניצבה דמות בקווי מתאר אדומים של אפולו מליט פניו בידיו
ביאוש ע"פ דוגמנות של חברי ארנון שהציע את התנוחה באופן
ספונטני כששמע אותי מתאר את תוכניותיי. רשם אותי חברי הטוב
אבנר.
בקצרה מילה על שניהם:
ארנון - באופן מוזר שנות היכרותינו הראשונות נסובו סביב
הצקותיו לי בחטיבת הביניים. איכשהוא, כשעלינו ביחד לתיכון
נהיינו חברים יותר - חלק מחבורה. הוא קיים קשר טוב גם עם
צביקה, וביחד העברנו מסיבות קומזיצים ומה לא. הם עסקו בדיאנדי,
שלא להזכיר מכות מציאותיות, אבל בהחלט אפשר לחוש את הסגנון
השונה ביננו. גם אז וגם היום אנחנו נמשכים למסלולי חיים שונים
בתכלית.
אבנר - פגשתיו לראשונה ביום שבו השתחרר מהצבא, ובא לבקר את
מורי כשבדיוק התנהל שם שיעורי. הקליק היה מיידי. חלילתן כמוני,
ומוזיקאי סקרן. מבוגר ממני בשש שנים, אבל מתעניינים בדברים
דומים, רק ממסלול חיים - שוב אחר. הייתי החברתו בביקור הראשון
שלי בפסטיבל המוזיקה העתיקה באוטרכט, הולנד, וביקרתי אותו
לאחרונה בסופ"ש האחרון בקדיתא, שם הוא מתגורר בעוד משהו שהיה
יכול להיות חלום שלי, עם חברתו האקסטרווגנטית המפורסמת.

אני נסחף בטירוף, ואפילו לא מתחיל לגרד את מה שיש לי... אז על
הקיר המצויר נשענו ענפי עץ שסימלו את דפנה. כל הרצפה (הייתה
תחומה בלבני מדרכה?)  הייתה מכוסה בעלים תחובים בנפח של לא מעט
ארגזים. במרכז עמד קבר עשוי עץ (שארנון עזר לי גם איתו) ועליו
היו כתובים גם כל הסיפור המיתולוגי (של הומרוס?) וגם טקסט
דיכאוני נהדר של חברי הטוב משכבר הימים - דן ציפורי, שנקרא
death (ככה מאייתים מוות באנגלית, נכון? - משגע לחיות בלי
בבילון - פרמטי את המחשב לאחרונה) שגם הלחנו ביחד - אני תרמתי
את חלקי על פי רעיון שהיה לי לגבי צירופי אותיות מהטבלה
המחזורית של סימוני אקורדים (לקחתי כימיה 5 יחידות גם, אבל
פרשתי - זה לא היה ממש בשבילי...אגב - ארנון ויונתן כמדומני גם
היו איתי בכימיה) אותו היונתן מהסוגריים גם השתתף בהקלטה על
הפורטראק של דן בבקבוקי בירה. אז למה אני אלך עכשיו - לפורטראק
או לבירה? נעזוב את שניהם להזדמנות אחרת. מה שכן - מתוך הקבר
בקעה מטייפ שהשאלתי מאמיר (בקצרצר - היה איתי כבר ביסודי -
התחתן בתוך החברה לענת - חלילתנית, תלמידה של אמא שלי. כיום הם
הורים טריים. אמא שלי מלמדת תנ"ך בתיכון המקביל לשלי) הקלטה
שלי מבצע את יצירתו לחלילית סולו של ואן אייק - דפנה. מאוד
מפורסמת (יחסית) ונוגה. הקלטתי אותה באולפן של אורי כבירי. גם
יצא לי להגיע לשם בדיוק כשאחת שלא שמעתי עליה מעולם בדיוק עמדה
לסיים - דנה אינטרנשיונאל.
זהו פחות או יותר - ביחוד פחות תאור היצירה שזיכתה אותי ב100.
היו 5 מאיות המחזור שלי. אני רוצה לספר כאן עוד 10 עמודי פוליו
על כל מה שהתחלתי להזכיר כאן. המצב של האוטוביוגרפיה המתהווה
הזאת עגום בכי רע. הראש שלי מתפוצץ אחרי יום עבודה מפרך (שעות
ארוכות בקונסרבטוריון) אני הולך לישון. היה ברור לי כמעט
מההתחלה שלא אוכל להספיק לדבר על הציורים שמופיעים כאן תחת
הכותרת הזו.
יאללה ביי בינתיים - 23:39

10/6 11:01

אז זהו - יש לי חצי שעה ואולי כמה דקות ספר. ציורים ותרגולים -
זוכרים?  188 מבקרים ביצירה, שאצלי זה בצד של היחסית הרבה,
מתוכם 30 תגובות וגם 5 מנקדים שאפילו נתנו לי 5, אבל הממוצע
המשוקלל מתאזן על -2. ובכן - ככה זה בבמה, ומאיפה אני אתחיל את
הסקירה חסרת הסיכוי שלי, שתארך המון שנים בעוד אני מנסה לשטוח
בפניכם את בליל זכרוני?
יום 1 אנט יושבים באמפיתאטרון בתיכון, כיתה י' ומגלים שכולנו
בחרנו 5 יח' אמנות. זכור לי שדן - אז בעיקר די מנהיג, חוכך מה
כבר הוא יכול לבחור, ואנחנו עונים אמנות. דן לא שרד את בצפר,
אבל האחרים נגשו עם זה לבגרות. היינו אני וחבורת מגודלי השיער
בעקבות דן האחרים. נדמה לי שזה לא היה אקט של חיקוי מצידי, אבל
זה בהחלט נראה כך. בכל אופן, כלא דובר אנגלית היחידי בין אדם
נדב יונתן ודן, הייתי קצת זר לתרבות הוידיאו-מונטי
פייטון-רוקיהורורפיקצ'רשאוו-וכו' שלהם. התבדחויות ללא סוף, והם
מצידם ראו אותי כמנהיג של חבורה נחותה יותר. עד היום כשיוצא לי
להיות עם החבר'ב האלו בינם לבין עצמם, הקטע של האנגלית
הציטוטית הרפרנסית עדיין מככב.אדם הועף מהחבורה בשל השתנקרותו
על שתיית אלכוהול שלנו. הוא אמר שהוא היה מודאג מכך שניסיתי
לעוף כמו ברווז מעל מדרון תלול בטיול שנתי. זה מתקשר לעוד המון
דברים, ומן הסתם אני ארחיב קצת אח"כ, אולם מה שקרה הוא שמצאנו
את עצמנו + בן נלווה, בכיתה של בנות - הכוסיות של כל השכבה.
הבנים כנראה חשבו שהם צריכים להישאר אך ורק בריאלי. אני בהחלט
זוכר לטובה את הסביבה הזו, אם כי - מעולם לא הייתי מקובל או
מתערה במיוחד. למדנו תולדות - היה לי קשב בינוני, ולמדנו עם
מרים בסל (אם הצלחתי לדלות מהזיכרון) את הפרקטיקה - 2 יח'. אני
יודע שהיא החדירה לי תסביך לא להשאיר חלקים ריקים בדף - גיליתי
את זה בדיעבד מהאקסית המיתולוגית שלי שגם למדה אצלה. בכל אופן
- פרספקטיבה, מעברי צבעים והצללות, פורטרטים, התייחסות לזרמים
באומנות - כל אלו אני זוכר בדרכי מהשיעורים, עד ליצירה הגדולה
של הקבר שנשרף אחר כבוד בקומזיץ נהדר, והציור הושחת כדי להתאים
לחדר של אקסית כרמית - נראה די טוב שם, ולאחר מכן נזרק לפח
בידי אמא של צביקה. שאר החלקים נמוגו בדרך הטבע. בכל מקרה -
לפני היצירה הזו, מרים מעולם לא הביעה את הערכתה ב100, ולמעשה
גם מהסקיצה היא יצאה מאוד סקפטית.
טוב, נראה לי הגיע הזמן להתחיל לעבור על החומר:
החומר אגב שוכב ללא הופכין על הארון במה שהיה חדר הנעורים שלי,
וצולם ברישול מה. השמות נוצרו כרגיל אצלי יותר לצורך התמצאות
כאן בבמה מאשר לכל מטרה אחרת, מה שאומר - הרבה בדיעבד,
ואסוציאטיבית גם.

אדם וטבע

קשה לי לפספס את הפרצוף - בית עם חלונות כעיניים וארגז חול
אולי כפה. איכשהוא ידעתי שמדובר באיזה ארגז חול בחצר ההורים
שלי - יש להם בית פרטי, על סף מט ליפול... - ישן כזה, עם חצר
מאוד גדולה, וברובה לא מטופחת בלב רחובות. מרום נפלא לגדול בו
ולספוג קצת טבע ופרטיות בלב העיר, עצים משלי, עשבים, בעלי
חיים, מדורות ל"ג בעומר פרטיות ועוד ועוד. הופעות, אירועים
משפחתיים - אפילו התחתנתי שם.
כשאני מסתכל בציור עכשיו מכה בי פתאום שציירתי את הבית כפי
שהוא נשקף מאחת הזוויות בחצר - זו שממנה רואים את חלונות
השירותים והאמבטיה. הארגז חול לפיכך הוא כנראה אמבטיית גינה
שעומדת ליד הקיר. מכל מקום - ניתן להתרשם בעיקר מהצבעים החמים
והעזים. טוב - אחרי שאני כמעט בטוח שאני אכן מזהה שם את השיח,
והעץ דקל מצד שמאל, ויודע כמה הצבעים לא קרובים למציאות - כמעט
כמו בציור של ילד (סבא שלי הסביר לי בתשובה ללמה שהשמיים
צבעוניים ביותר - לא תכלת של חנות) - נדמה לי שזה שייך לציורים
שנעשו בלי קשר לתרגיל, מה שאומר - יכול להיות גם בשנה לאחר
סיום הבצפר.

אולי ארנון אולי אסף

אסף היה הבן הנוסף בכיתת הפרגיות (אילו התבטאויות כמו
שוביניסטיות... וארנון - חבר שנדמה לי שכבר הסברתי עליו פעם
שעברה. בד"כ אני נוטה לחשוב שהפורטרטים שלי מוצלחים כי אני
תופס תווי היכר ייחודיים, לפעמים אפילו בעיקר בנשמה. הפעם
כנראה שפחות... בכל אופן - ניתן להתרשם מהקו  המינמליסטי שלי,
ומחוסר היכולת להשקיע בדברים בדרך הנכונה. פשוט לא קולט - אני
מיוחד. מאוד אסימטרי ונוקשה - קצת אמריקאי מוצא אירופאי? - אני
מהמר על ארנון, אבל אולי זה בכלל מישהו אחר.

איומים טבעיים

טוב - זה נראה כמו תרגיל במעברי צבע - אפשר למצוא משהו בכל דבר
- אין ספק שיש כאן משהו קודר עד מאיים בצורה שמזכירה סופה של
עננים שחורים מעל הארץ. גם המעט קווים המעוגלים המשוחררים שם
תורמים לסופניות שבזה...אפשר לראות גם אולי לב שוכב קבור
באדמה, ועלי ציפורים בשלכת. לדמיון אין גבולות.

אנורקטית

אין לי מושג מי זו אם בכלל, וההימור שלי שלא. מוזלמנית כזאת -
לא? בכל אופן - הקוויות השחורה מול הצהוב החולני במילא הסף
קוביסטי שכרקע. לפחות הראש שלה חצי כחול. אולי זה בכלל אני?
בכל אופן - שימו לב שהציורים מונחים בערימה וגם מתעוותים מכובד
כך שנוצר בדו ממדי משהו שרחוק להיות בעל קווים ישרים ברוב
המסגרות. צילום מושקע כבר אמרתי? טוב-  יש אולי עוד איזה קשקוש
או שניים חסרי חשיבות להוסיף עליה - כמו השפתיים הכמעט מושלמות
שלה - סטנדרטיות שיצאו טוב, או הסגול למטה. בכל אופן - למעלה
מחצי שעתי פסה - נמשיך בהזדמנות. כנראה. יאללה ביי
11:39

13.2 00:29

ובכן - ארנון מעוגל - זהו בהחלט ארנון - כאן אין ספק בזיהוי -
עם הליפה שהיתה לו על הראש בתוכן, ומשהו כמעט ילדותי בפנים,
שכרגע קשה לי לשפוט אם זה הגיל או אני, ועגיל, שגם לא מצליח
לשפוט אם אמיתי וכו'. ארנון לא בדיוק טיפוס של איזה משהו
אופנתי מהסוג הזה. לא רוקיסט פאנקיסט מועדוניסט או פריק. חסיד
של לחימה, כיום קרטה, ומתלבש בסטייל השיער קצוץ וג'ינס שיושב
רגיל כזה. בטח יש גם לזה הגדרה, אבל אני כ"כ לא טיפוס של
הגדרות שאין לי את הכלים. בכל אופן - ראוי לשים לכוס בצד - מן
הסתם סוג של תרגול שהצליח בחסכנותי כי רבה למצוא את דרכו לדף.
דווקא נראה טוב - שקיפות, נפח, שבירה של האור במים - ולמעלה
מוזרות שנראית כאילו הכפית התפצלה לשלוש. שפם קטנטן וזיפונים,
וניצנוץ בעיניים. אני לא יכול שלא לחשוב על הערה שהוא נתן פעם
על חברה שהיתה לו  - שהוא לא אהב איך שיש לה חזה קטן ותחת גדול
- בדיוק ההיפך ממה שהוא מחפש. באותה תקופה זה אמנם לא דיבר
אליי, וגם היום אני חובב כל, אבל אז זה נראה לי טריוייאלי
הרצונות שלו, והיום, אני יודע שאצל אישה לעולם כמעט התחת יהיה
גדול מהחזה - הכרה שנבעה מתבוננות מסיבית ושזיפת גופות לרוב.
השחור שבאישון, האוזן המחודדת, הגומת חן, טוב - לא בדיוק - הפס
האלכסוני שליד הפה אף, ואיזה עוד משהו עמום ברקע שנראה כמו דלת
תרגילית בפרספקטיבה.

בתוך הקשקוש

ובכן - שוב, נדבך על נדבך, וקשה לשפוט מי ומה, אבל קצת
פונקטאליזם, אם לא שכחתי או ערבבתי איזו אות, שממנה ניסיון
ראשון לקשר את הריבוע לדיסקים שצוירו פה ושם, ואיזו דמות
עפרונית נשית על הצד בשמאל למעלה. דווקא מתוקה. כתמי צבע
allaround בכל סוגי הצבעים, קשקושי עפרונות סופתיים ועוד איזה
שרטוטון. באמת - מי יבין ללב המשורר. אבל מה זה עושה לי?

דגה

כאן יש ציור שאני ממש מתלבט אם זה אני, ולא שהקודם היה לי
מובן, אבל משהו כאן נראה לי צורני ומועתק מדי. יש לי נסיון
הימור שאולי זה שבח - בן דוד של צביקה - בחור מגודל עד כדי כך
שכשנכנס לתחום האגרוף הוא הביס את אלוף הארץ (נוער) לאחר ודש
בלבד בביזנס. היה לו כשרון ציור, והוא אהב אותי ואת המוזיקה
שלי, והתערבב מאוד בכיף בחבורה. היה בו משהו קיצוני - עובדה -
גם הוא התחתן מוקדם ונהיה אבא. לצערי - הוא עבר לקנדה לפני לא
מעט שנים, ומאז הקשר נותק - אבל הוא היה חלק אינטגרלי וצומת
בחיי החברה של הנעורים - תקופת היצירה הנסקרת כאן שככלל נתפסת
כחשובה בחיי. כשהתגייסתי לצבא מת עדי 1, אבל זה לפעם אחרת. אני
מתלבט אם להרחיב כאן עוד על שבח - בכל זאת - יש המון זכרונות.
טוב, אני ממשיך הלאה, ונקווה שיהיו הזדמנויות יותר רלוונטיות
לעניין. מכל מקום, כאמור - יש איזהשהוא סיכוי שזאת עבודה שלו
ולא שלי. כל העסק בכל אופן עושה לי ישר אסוציאציות של דגה.

דרכם של קוביסטים

זהו בעצם תרגול הכנה לציורים המלאים שההורים שלי החליטו למסגר
ולתלות בחלון, אליהם נגיע מאוחר יותר. מכל מקום - עד כמה שאני
זוכר, אם רוצים ליצור ציור קוביסטי צריך לקחת את האוביקט,
להרחיב את זוויות ההסתכלות עליו, כמו בסגנון מצרי, לנתק חלקיו
פה ושם, ולהתחיל לחלק לצורות גיאומטריות שנראות כמו שברים, ואז
לעשות הצללה של כל 1 מהשברים. בצבעים שונים בסופו של דבר.
עקרונית ניתן לומר שמוטיבים קוביסטיים בהחלט שזורים ברבות
מיצירותי מאז הרחק לתוך העתיד. אז זהו - די ניתן לראות כאן את
השלבים, למרות שלא ברור לי מה הקטע בין 3 ל4, אבל ניחא. גיטרה
כמדומני נבחרה עבור כל הכיתה בתור אוביקט קוביסטי טיפוסי,
והאוביקט הנוסף - נר למי שלא זיהה הוא כבר היה נתון לבחירה
אישית. מאחר שאני חובב נר ונשמה, וצלילי גיטרה לאור קומזיץ,
הכל מתקשר לי, ועוד יהיה לזה ביטוי גם בתחום המוזיקה. זכורה לי
במיוחד פעם בהישבתי וניגנתי בחלל הגדול של הדירה הצמודה לבית
הורי, אותה הם נוהגים להשכיר, אולם אז הזדמן לי לגור שם מספר
חודשים, ולמעשה, ולא זוכר אם היה רצף - כמדומני לא - שם גם
גרנו אישתי ואני בחודשים הראשונים לנישואנו. מכל מקום - חדר
גדול ריק, עם כמה מזרונים, איזה ספה חומה נפתחת נוסטלגית של
ההורים שלי שמאוד חיבבתי, ריצפה עם דוגמא חומה פשוטה, תקרה
גבוהה, הרבה נרות שמפוזרים ואני יושב עם הגיטרה, מאלתר שיר על
האש וממש מרגיש כמו נשמתה. אגב - הרבה זכרונות כמובן גם מהדירה
הזו, כולל מין, חתול, ואפילו כמעט אורגיה היחידה בערך שהשתתפתי
בה. טוב - כרגיל, יש הרבה מדי מה לספר, וצריך למצוא הקשר הולם,
אולם אני רק אציין ששימוש 1 שעשיתי בחלל הגדול הזה היה לפרוש
את הנייר הענק של עבודת הגמר שלי על הריצפה שם למען יצירת
הציור.
אגב - אני קולט בצבעוני דמות ב1 הריבועים במרכז. והלבן עושה לי
אסוציאציה של חלילית, למרות שתמיד אפשר לחשוב על זין. גם
בהצללות נראה שנוצרו צורות מעניינות ביניהם, ביניהן כל מיני
צינורות עוגב - צופי רכבת -צלליות, וב3 - 4 אפשר לדמיין שקיפות
של חלון משובר. גם ברביעי אגב יש לי יותר תחושה חלילית מאשר
גיטרה, וחוצמזה - שמתי לב לספרות הרומיות. מעניין מהיכן התחלתי
לשאוב אותן. אולי שיעורי חשבון, אולי שעון שהיה תלוי במטבח של
סבא וסבתא שלי. אן לדעת.

1:05 = הפסקה

17 ליוני 11:08

אוף, משפצים אצלנו בבית, ובכלל, הכל אצלי הולך ונדחק כבר תקופה
בחוסר אנרגיה מעשית. נחזור לנעורים - תקופת ה"זוהר"
ובכן - פורטיס ברקע - כבר אותו הכרתי בתקופת הנעורים, מתי שהוא
היה העיקר וסחרוף ברקע -  האלבום הזה יצא אח"כ - מתנה ליום
הולדת של אישתי חודש אחרי שהכרנו - בחירה מצוינת-  אני עדיין
נהנה. זה עם הצנצנות. את לא עומד להתחיל
ובכן:
הקפה לידי במקום האלכוהול הרגיל - ישר קולטים עליי סם מיוחד,
לא?
זה פלפל

תרגול במה? מתאר, רישום, הצללה? בכלאופן הפלפל נראה מטורף.
צוות מתבטאות המרחב. הגאונות ניכרת בקמצוץ הפשוט ביותר. "ועם
השני קווים הללו נכנסה לתמונה האמנות."

חושב מהצד

נתעלם לרגע מהרקע. אם מסתכלים על הזוית הלא אופינית הזו
בשבילי, קל לפקפק אם זה אני בכלל. מכל מקום -  בהחלט תנוחה
קלסית לעורר הרהורים.

טבע דומם מהאוויר.

אמנם - הפרספקטיבה של השולחן איומה, אבל כך זה אצל גדולי
האמנות. מכל מקום - המאפרה עם הגרעינים, המשקפיים של אמא שלי
(הראייה שלי עדיין בסדר נדמה לי, למרות שלפעמים אני מפקפק.)
והעציץ דווקא חמודים ביותר, ואפילו ראליים משהו. שימו לב
לחמודות באלמנטים עצמם.

טיפוסים

מטפסים על עצים. פורטרטים - בפנים יש ייחוד סגנוני.

ידיים

אף שהן מעוותות, אין ספק שהצל יוצר את העומק בקלות. בנושא יש
משהו סימבולי ויפה. אני אוהב את הרישום שלי שמבוסס יותר על
התבונות מאשר על טכניקה, למרות שלא היה מזיק בהכרח - שאלה
קריטית - עד כמה כדאי ללמוד כדי להיות מקורי ובעל מחשבה
עצמאית. קצת שאלה של גיל הנעורים במהותה במקום מסוים... בעצם,
אני מתעסק עם אתיקה כזו היום, לא אז. אז פשוט עשיתי.

ים בחלון החצר

תמונה סוריאליסטית בנושאה, שכן לא מדובר כאן בשלט פרסומת, או
טלוויזית חוצות שאפילו לא הייתה קיימת בארץ אז. התמונה לא במצב
משהו, מה שמוסיף לצילום הנפלא. המוטיב של שקיעה מוארכת בים
טיפוסי לכמה מהציורים שלי. בקיצור - הסגנון שלי בהחלט מתבטא
כאן - אין לי ספק שזה שלי.

כלב בגבעות

שוב - אין ספק - אני - משיכות המכחול, הנושא - קשה לטעות. סביר
להניח שלא התכונתי לכלב. יש הרבה חום ובכלל צבעים עזים. גם זה
איכשהוא אופייני לי.

לבושים במסגרת

נתתי כאן בהחלט שם סימבולי למשהו שהוא סוג של תרגיל. הכנה
לאימפרסיוניזם לדעתי. לצערי - הצילום לא מעביר את המעט שאפשר
להעביר בצורה הראויה, אבל אתם יודעים איך זה - לפעמים גם ההיפך
קורה.
אז - כל הכוסיות ממקודם שתיארתי בהיותי גס רוח דגמנו לנו קצת
בכיתה - בטוח היה כיף. אני - נודיסט שמאמין באהבה חופשית מצייר
דוגמניות לבושות בבית ספר. לא משנה - כפי שאמרתי - ההורמנים
עדיין מסוגלים לפעול. התרגיל עצמו הוא דווקא קשור לטבע ולצאת
מהמסגרת, אבל עם זיכרון כמו שלי עדיף שאני אשתוק. גם על כושר
ו/או סגנון הרישום שלי כבר דנו מספר פעמים.

מגורים

שוב, תמונה אופיינית בערך כמו הכלב החום, ואני מניח שהגיוני
לשים את האישיות שלי במגורים פסיכדליים שכאלו של טבע יפה שליו
מבודד ומטורף בצבעיו, אם כי יש כאן משהו מונוכרומי. מספיק
אבסטרקטי גם כדי לראות דמויות בגבעות, כפי שרואים צורות בעננים
במציאות.

מה יהיה

אין ספק שלראות פנים מקושקשות עושה לך משהו. לא יכולתי שלא
לשער שבעצם אולי זאת אשתי - ושוב - סמבוליות. אין ספק שזה צויר
בערך בתקופה שבה הכרנו. אני קולט עכשיו גם, שאמנם הציורים אין
לי בהכרח יותר מה להרחיב עליהם מאשר על הכותרות שניתנו כ"כ
בדיעבד.
שינים

מהמערה לדייג

אז כמובן - השקיעה המוארכת, והדמות העלומה, דייג קראתי לה
הפעם. את "חדר הנעורים" הרי כבר עברתם. בכל הפעם - הפעם המון
ירוקת. אצות זה נעים?:) אני לא יכול שלא לתהות איזה נוף ספציפי
אולי היה לי בראש. סלעים, והמה המשמעות של הירוק מסביב. מצחיק
קצת הסכמתיות של הפצת האור מהשמש. סה"כ תחושה נעימה ורומנטית
שח ים עם חופש מול חיים. פנטזיית  היורד ים הייתה חזקה מאוד
אצלי במשך שנים. היום היא כבר שייכת לחלומות האתמול. מה עם
חלומות חדשים?

מיטת הוורדים.

מכירים את השיר הזה של הקיור - ציירתי אותו. אחד האלבומים הכי
נפלאים שחוויתי בחיי, 1 מהשירים הבולטים בו בעיניי. שילוב של
רומנטיות ואופל. לא קשה לזהות שם מאפיינים ואלמנטים ותחושות
מהשיר, אבל אני לא מתיימר לומר שהצלחתי להקיף את מכלולו. אין
ספק שרציתי.

מיכל

אשתי היקרה. קשה לטעות. לא היה לה שיער כה ארוך מאז, אם כי פה
ושם היו לה תסרוקות מעניינות בעיניי. בד"כ אלו שהיא פחות הייתה
מרוצה מהן. בכל אופן - על פני השטח זה מבטא את האי התאמה
שלנו... דיוקן סה"כ מוצלח מבחינת דמיון למקור - לא קשה לזהות.
מלא מבע שהיום אני כבר מכיר היטב, אבל מעולם לא ירדתי לעומקו
ואינסופ משמעויותיו בצורה מוגדרת. אפילו עכשיו כשאני מנסה
להגדיר למענכם מה אני מקבל מהתבוננות במבע הזה שלה, אני כושל
מולה במילים. בכל אופן, התמונה לא מחמיאה כז'רנל. זאת הסיבה
שיעצו לי לרדת מהרעיון של לנסות להתפרנס לעיתים כצייר רחוב -
הפורטרטים שלי, גם כשהם מוצלחים, פשוט לא מחמיאים.

משגיחים עליך

בזמן שאתה חושב - הנה ההוכחה שכך שזה שלי, או שלפחות הדרכתי
כאן משהן. ציור מוטרף באווירתי הנורמלית. כל מיני אלמנטים
סימבוליים שמתקשרים כאילו בטעות באופן לא ברור בחלל. שימוש
בקווים פיזיים לחיבורים. סביבה. שטן, מלאך, עיוורות של תווי
פנים ריאליים ריקים - רק המחשבה -  כל אלו דברים יכולים
ספונטנית להתעורר בי מהתבוננות בזה. כל אלמנט בתמונה יכול
להתפרשן ביותר מאופן 1, וכך גם קשריו הלאה. אני לא יודע אם אני
אמן גדול, אבל אני מרוצה מהלך היצירה האמנותי שלי שבהחלט פרץ
מעבר לתרגולים  גם בתקופה. אני מהמר שרוב הציורים האלו, שאינם
בנושאי הלימוד, קשורים לחוצלימוד, וגם אולי לתקופה של שנת
החופש הגדולה שלי - בין הלימודים לצבא (חצי שנה למעשה.)
כביש, דרך עץ בביצה, אישה - בלי סופ אפשר לראות שם.

סב סב בים

את השקיעות המוארכות שלי כבר הזכרתי?:) הנה אחת נהדרת
בצבעוניותה. יש סיפור על סב סב ארנב ארנבי שהופיע בילדותי
בסדרת ספרי וולט דיסני. אני אפילו לא אתמצת אותו, אבל אומר
שהוא היה 1 המקסימים בעיניי, ואני שמח שאיכשהוא הוא התגלגל
להיות בבית שלנו, כך שגם ילדיי יכולים להנות ממנו. ברוןר -
בשילי זה פרץ נוסטלגיה עמוק אל תוך הארון בדירה של סבא וסבתא
שלי בקריית גת שם היו מאוחסנים הספרים האלו - פרץ של ניחוח
נפלא היה שם. כ"כ נהניתי לשהות אצלם. אווירה של חופש, למרות
שהיו שם גם בעיות של סבתא שכמעט השתגעה, ואושפזה כמה פעמים
בזכות נטיותיה הדכאוניות/אובדניות, פרץ כזה היה פעם כשהייתי שם
ב1 מהביקורי שהייה הקצת יותר ממושכים שלי, ואינני יכול שלא
לתהות אם לא היה לי בכך חלק (לא נראה לי, אבל המחשבה ליוותה
אותי שנים - סוטה שכוני, או בעצם, ילד נורמלי עם פחדים)
סבי היה אחראי על הקראת הסיפורים, ותאמינו לי שקשה למחוק את
קולו מהראש - כ"כ הרבה היה מספר לי, ובהטעמה, ובעברית משובחת
וידענית. זה היה יכול להיות דיסני, שקראתי גם לבד בהמשך כמובן,
וזה היה יכול להיות ספר משלים, או סיפורים מהתנ"ך - בייחוד
סיפורי שמשון ודויד וגוליית. אני גם יכול להיזכר במצעים וארון
המצעים בהקשר של הריח, כמו ריח השדות שנשקפו מחלונם בקומה
השלישית מהחדר שבו התרחתי - חדר שהיה גם פינת עבודה של סבא
שלי. אני יכול להיזכר בטייפ הראשון שקנה לי שהקלטתי עליו
ברבורים לרוב, עד שיום1 פירקתי אותו לגורמים, ועברו כמה שנים
עד שההורים שלי קנו לי חדש, ממנו יכותי לשמוע קול המוזיקה בשש
בבוקר לפני בצפר וכמה קסטות, וגם כמובן אח"כ לבר מצווה נדמה לי
- איזו מערכת שבזכרוני היא איכותיחת של jvc ובכיתה י' בעקבות
דן חונר אליה גם קומפקט דיסק של סוני. תסלחו לי על הסטייה
מהנושא, אבל פשוט מערכת שמע זה מרכיב חשוב בחיים. עברו עוד כמה
לפני שרכשתי את האולפן עם המוניטרים שאני יכול להשוויץ בהם,
אבל למעשה, עוד כשהגעתי להולנד, החלטתי שהגיע הזמן לרכוש מערכת
מפנקת אוזניים, וחרשתי את החנויות עד שמצאתי אחת כזאת, רק
שמחירה היה פי שתיים מהתקציב ונאלצתי לוותר.
אצל סבא משה מכל מקום היה גם פטפון עם מוזיקה קלסית קלה
בתקליטייה שמאוד אהבתי. גם בבית חוויתי חוויות דומות עם פטפון.
אני יכול גם לזכור כסא נדנדה, ואפילו תחושות צבעי כריות בסלון
שם, עם הספרייה העצומה של כתבי עברית יהדות והסטוריה וכו'.
לזכור את המזווה הנפלא - שוב ריחות - ובישולים לרוב עם סבתא
שדואגת שתאכל כמסורת פולנית או יוצאת שואה. עצצים, ארונות -
הכל מאוד שונה מהבית, כולל בכלל האוויר. צחלון המרפסת שדה בור
שהיום יש עליו בניינים, ליד שקם שנבנה עוד בתקופתי והיה בשבילי
מרשים בגודלו והיקפו, ובשבתות היינו מטפסים על השער של החנייה
שם ומשחקים כדורגל. האופניים שהוחבאו במזווה שקיבלתי בכיתה ג'
וחרשתי איתם את העיר. נדמה לי שכבר פירטתי קצת. טוב - הגיע
הזמן לחזור - סב סב ארנב ארנבי - צבעוניות מהסוג הזה מתקשרת
אצלי איליו גם, למרות שגם לסבא השני שלי, המצייר, יש איזו
תמונה עם משיחות מכחול דומות וגם צבעים, בנושא.
בכל אופן - ים לא כחול, מזח, ואור המרצד על פני המיים.

סופת סוראקספסיו

סוראליזם - אקספרסיוניזם כמובן - הכל חלומי הזוי בסערה עם
הרגשות. אפשר לראות כאן קצת סולם, קצת עצים, קצת לב שבור שור
קטו, קצת דמויות, מעבר חצייה. הדמיון שלי.

סוראליזם בחלקות

מאוד מרובע יחסית אליי. כמעט יותר מדיי, אל שוב - מופשט, עם
מויות וטבע. חלקות - כמו בחקלאות. איכשהוא - לא פראי בצורה
שכמעט מעוררת חשד ללא מושקע, אבל לדעתי יש כאן משהו ניסויי. אז
מה אומרת לכם שמשיד שחורה מול הבהירה מול פרצוף שכזיקית נהייה
גאומטרי אך עוצם עיין לנוכח עצבותו כשאינו מבין אם הקשר של
פלפל - עץ וחקלאות קשור לטבע?  אני אקטול את עצמי - אפילו
ההצללות למיניהן נראות כמעט טפשיות בכמה שהן מחטיאות את
המטרה.

ארוך הפעם - אני כבר כותב למעלה משעה, אמנם עם מעט הפרעות.
נראה לי שהגיע הזמן לעשות רגע הפסקה מחושבת. 12:29

12:27

סקום

סכו"ם עקומ. סוג של תרגיל רישום, אלוהים יודע למה בדיוק. אין
ספק שצריך להמציא שיטה קצת פחות בזבזנית לצביעה בשחור בעיפרון.
במקור הידית חומה לדעתי. מסוג ההשקעות שקשה ל איתן - החיפוף
בעורקיי. אצה לי הדרך - מספיק ברמיזות. גם יותר שירתי.

סקיצה לפנטזיה

זוכרים את הגירסה מחדר הנעורים? שווה להעיף מבט להשוות. למתי
מעט מעבודותיי יש סקיצות. מכל מקום - פנטזיה עם מוטיבים
שחוזרים - זוג דמויות פוסע בשביל לעבר בית מבודד עם עץ, סולם,
מלאכים, קשת בענן, לב עם חיצים מרובים - סמלי הרישמי שמבטא את
הצדק שבאהבות מרובות, עציץ וגבעות. מה יותר טיפוסי לי מזה?

עיניים

אולי - עיניים - חלון להבעה - אולי זה הטיפוסי לי. ויש כאן
בעצם תרגול המוני. שוב - הרבה דברים בדף 1 - משלבי התרגול, דרך
המוני עיניים - נדמה לי אמיתיות של חברינו בכיתה ומחוצה לה,
ועד לצירופי עיניים משעשעים בצד ימין. המון תווים נוספים
ובראשם גבות. מזכיר לי פעם שארנון ענה בתגובה למישהי שתיארה
עיין מסוימת כ"על הפנים" - "איפה את מצפה שהיא תהיה?"... אותי
זה מצחיק ונחקק בראש כאחת האמירות היותר מקוריות ששמעתי ממנו.

עציצים בפינה.

מדובר כאן במוטיב שאמא שלי כנראה שתלה בי עם אהבתה לעציצים,
שהתחילו להיערם על המרפסת ובגינות, כשאבא שלי, שבשנת נישואיהם
הראשונה היה נוהג להביא לה זר לכבוד כל שבת, נאלץ יום 1 לחזור
עם עציץ כתחליף, מה שמצא חן העיניה הרבה יותר. הקיצר - שוב -
דרך ציור טיפוסית לי, שמשלבת גם פרספקטיסב - יש כאן יותר מרצף
1 של קיר בימין. תוהה איפה בדיוק זה צויר, אבל אין ספק (תמיד
יש עם זכרון ותובנות כשלי) שבמתחם משפחתי. מת על הצבעוניות,
פחות על חוסר ההשקעה בשכבות הצבע.

פוזות

הדוגמניות ממקודם רק בלי מסגרת/רקע?

פיקניק

האם זהו הציור שהתרגול הוליך איליו? כנראה שכן - ולי נדמה היתה
בראש השראה מתמונות הפיקניק מחוצ לעיר הטיפוסיות של גדולי
האמנים. במיוחד זאת האימפרסיוניסטית המפורסמת, לא זוכר של מי,
למרות שלא רק הדמויות אחרות, אלא גם אופי הצבעים - גווניהם
ומרקמם, כמו עזותם הכתמתמה. שוב - היה יכול לצאת יותר מושקע,
אבל נחמד החבורת בלונדיות שם...

פרה - המקור

בזמנו שלא הייתה במה, צילומים אומנותיים היו עניין נדיר
בשבילי. לוח שנה  ובו ארבע תמונות שהגיע מהמורה שלי לנגינה -
גרשון, עליו עוד צריך להרחיב רבות את הדיבור, שהגיע איליו
מהולנד - שוב, קשר שצריך להרחיב בנידונו, היווה על כן נקודת
אור בתחום. התמונה הזו הרשימה אותי מכולם, וכשכמדומני היינו
צריכים להעתיק תמונה, זו היתה הבחירה שלי. צר לי שנבצר ממני
להגיש לכם אותה כפי שאני ראיתי אותה. בכל אופן - היה בה איזה
ברק ואיום ברור.

פרה

ההעתקה כפי שאתם רואים יצאה דומה, אבל גם שונה, ולמרות שאני
מכיר בייחודה הסגולי, בכל זאת - קשה לומר שהיא נאמנה לחלוטין
למקור ששלח בי רגשות בפני עצמו.

קדורני

הנה תמונה שאני בספק גדול אם היא שלי - ההצללה בפנים נראית
מושקעת ולא אופיינית לי. אולי זה של שבח? מכל מקום, בדמות עצמה
יש כמה קווי דמיון לעצמי, אז אולי זה שלי דווקא במובן
הזה...החולצות עם הצוורונים שנדמה לי שהיוו את לבושי האופייני
אז, ועוד. דווקא גיזרה עדיפה על הטריקו שאני מסתובב איתו בשנים
האחרונות, אבל שוב - אולי זה רק בגלל שצווארון  זה מבית אבא,
וטריקו מבית אמא של מיכל.
יכול להיות שזו כן תמונה שלי - יש כאן די הרבה מאפייני קו מתאר
שנראים טיפוסיים לי, למשל השפתיים, הגבה, או השיער-  לכו תדעו
- אין תיעוד נגיש במוח כרגע. אולי אני מחביא משהו?:)

טוב, הילד שלי חוזר עכשיו מהגן, ושקט לא יהיה פה יותר. ביי
בינתיים
13:17
נ.ב - עוד לא מתקרבים לחצי מהציורים ב"יצירה" הזו

21/6 15:03

צביקה

מאיפה להתחיל לספר על צביקה?
זכור לי שאי שם בתיכון הוא הגדיר אותנו כבדרך אגב "החברים הכי
טובים". אני לא טיפוס של הגדרות - אבל חשבתי על זה, והגעתי
למסקנה שזה אכן כך. בתכל'ס - יש, או היו לי במהלך החיים, הרבה
חברים, ואני משתדל לא להעדיף קשר 1 על פני רעהו, אבל אין ספק
שהקשר עם צביקה הוא מיוחד, ממושך, קרוב ועמוק. ביחוד באותה
תקופה אפשר לומר שהתבגרנו ביחד, למרות שרק גרנו קרוב - לא
היינו באותה כיתה, או בצפר - השלב הזה היה ביסודי, שם הכרנו
לדעתי, אבל כשהגענו לחטיבה, לשלב בכיתה ו' שצריך לבחור את
שלושת החברים שאתה רוצה שימשיכו איתך הלאה, צביקה בחר ללכת
לאורט.
מכיוון שהוא גם לא מוזיקאי, אני באמת לא יודע מה היה הדבק
שהשאיר אותנו ביחד מאז חוץ מהאהבה וקשר עמוק. אהבה שכללה
תכנונים שונים ומשונים כמו להקים מועדון ביליארד בחצר שלי, או
כמו סדרת חינוך מוזיקלית שהעברתי לצביקה ע"י קסטות אוספים
שערכתי לו, או האבקויות שבחציין אני ניצחתי משום שהייתה לי
טכניקה יותר טובה, ובחציין הוא ניצח משום שהיה הרבה יותר חזק
וערום ממני. משחקי קלפים - ביקר מרותוני מיני ברידג'. חבורה
חיה ונושמת מסביבנו. המון תכנונים של חיי החברה שלנו. אספות
רבות בבית הוריי. מועטות יותר אצל צביקה, אם כי נדחף לי עכשיו
זיכרון מערב כיתה ביומלדת שלו עכשיו - היינו עושים מסיבות עם
סלואו ודיסקו ומתנות וכל מיני החל מכיתה ד' בערך. אצלו היה
פסנתר, ואיזה מישהו בא וניגן יותר טוב ממני, וזה עצבן אותי כמו
שתמיד. בקיצור - אני יכול לתאר לכם הרבה על הבית של צביקה, על
אחותו שהייתה ביחד עם אחותי והיום היא בתל חי - הוריו, אחיו,
שבח בן דודו שהיה 1 מהחבר'ה כשגדלנו, ועוד ועוד. הפעם בתמונה
אין לי ספק שזה הוא ושאני ציירתי. הוא עוד יופיע כמה פעמים
בהמשך, אז אני לא אסחף עוד ועוד כרגע. אפשר להבחין שיש הרבה
אלמנטים טכניים בתמונה שלא עשויים אולי טוב, אבל הסה"כ עובד.

צורניוניות

הפעם אני לא מצליח להבין למה קראתי לזה כך. מה זה בכלל -
תרגיל, או סתם שרבוט? בכל אופן - אלמנטים מוזיקליים - תווים,
חמשות, ריבועים של דיסקים. אולי קראתי לזה כך מכיוון שהכל
מורכב מצורות שלכאורה אבסטרקטיות, אבל יכולות להיקשר, ואולי לא
רק כפי שקשרתי אותן.

צורניות

אני מניח שהנחתי אותו דבר כנ"ל גם כאן, אבל עכשיו שאני מסתכל
נדמה לי שאני יודע בדיוק מה נתן לי את ההשראה כאן - התנור
שבסלון שהיה לנו - הרבה שנים, וגם אחרי שאחותי נדמה לי הצליחה
להבעיר אותו. חימם לרגלי השטיח את רגלינו מול הטלוויזיה או
בסתם פעולות בסלון, כולל כמה רומנטיות... איך ההשראה באה? -
לדוגמא הסלילים שמתחממים, לדוגמא הכפתורים הסורגים, הלוגו. הכל
שזור כאן קצת. אולי ניתן לומר שזה קוביסטי, כי יש כאן את
האלמנטים מזוויות שונות, והקשר חתוך. מקווה שקלטתם - תמיד אפשר
לשאול. לי יש כאב ראש מהשיפוצים שעושים ומזה שקמתי מוקדם מדיי
לחזרה הבוקר. סתם, כדי להכניס אלמנט בלוגיסטי.

ציטוט הולנדי

מעניין הקשר שלי להולנד, אבל במקרה הזה מדובר על האסכולה
הפלמית שהתמחתה בפרטי פרטים. נדרשנו לצטט - נו - שמיים וארץ
ממני...:) בכל אופן, נדמה לי שציור של ואן אייק. מי שמכיר
יזהה, מי שלא - חבל על הזמן. בכל אופן - נראה לי חשוד הבטן של
האישה.

רוע

ציור עוד יותר "עלוב" מקודמו, אבל מלא באלמנטים טורדניים. תארו
לכם הייתי לוקח את זה לפסיכולוג. מכל מקום, עוד עדות לכך שהיו
משבי רוח טורדניים ועכורים באותה תקופה. התו המחוק שיורה עליו
רובה, החלול שטן עם הקו על העיניים, הענן, הזוג המזדיין שנראה
איכשהוא רע, וביחוד המחשבות הממוצות לכדי סימני פיסוק רבי
משמעות. מכל מקום - יש לי כאן איזו בעייה עם הוורד, אז אני
מפסיק עכשיו. יאללה ביי לבינתיים. (שלכם, עדי)

15:38

21/7 7:52

בוקר. בזמן האחרון הבקרים שלי הרבה יותר יעילים. הרבה זמן לא
הייתי פה, במה שאמור להיות חוות הפתיחות הגדולה, ואולי גם
טיפול נפשי אישי, אבל בפועל מסתבר כרשימה מצונזרת ומשמימה. בו
טוב, נמשיך - התחלתי ולכן אסיים. בלי יומרות - רק סיפור,
ותחשבו מה שתחשבו אם תקראו בכלל. יאללה, לפני שאני מתחיל יש
לומר שמשגעת לי את המוח ההערכה הפוחתת אליי כאן בבמה, אבל אני
דווקא לא מרגיש שלילי עם זה.
טוב - ציורים ותרגולים ושות' - לאן הגענו?

שבח ארנוני

אין ספק שיש כאן בשבח הזה משהו ארנוני. המסודרות, למרות שאז
ארנון היה יותר ליפה. טוב, אולי לא כל התקופה. בכל אופן - הוא
קצת רזה, וקצת מסודר וממוקפד - לדוגמא השיער. זה נראה כמו ציור
שלי, שהוא פשוט חתם את שמו למטה. ה

שבח

שמתחתיו, לעומת זאת לא נושא מאפיינים זרים, פרט לטשטוש. מה זה
- טכניקת פחם? טוב - טכניקות אחרות זה נחמד להתנסות, אבל עד
היום זה לא תפס אצלי יותר מדיי.
כשמשווים בין שניהם אפשר לראות את שני הצדדים של שבח ההוא. (זה
של היום נמצא כאמור כבר שנים בקנדה ולא בקשר איתי - חבל. -
הייתי שמח לחזור להיות בקשר, שבח)
שבח טיפוס מגודל, אמוציונלי, מסוגל לאלימות, לעדינות, לתעצומות
נפש. בן דודו ה"קטן" של צביקה. יום 1 הם גילו ששבח כבר גומר
עליו. דווקא אז יצא לי להוכיח לו שבקצת טכניקה אפשר להתגבר על
ממדיו, אבל הוא צבר עוד ניסיון במהירות. צייר, אהב מוזיקה,
והעריץ כמה דברים שלי. כמו ילד - פעם אם היה לי שיר שמוקלט על
קסטה אנשים היו שומעים אותו שוב ושוב בביתם, ואם רק על הגיטרה,
הייתה דרישה חוזרת ונשנית שאנגנו. איפה הימים ההם? שבח גם
הספיד אותי באיזה שלב - "פעם היית כמו ציפור...."
הצבא ואז אישתי הרחיקו אותי ממה שהייתי. שבח הכיר את אשתו
שהרחיקה אותו, ואז התרחק פיזית ועדיין, אם אי פעם, לא שב.

שדרה

יש משהו מאוד חביב בציור הזה - קומפוזיציה מינימלית, צבעים
עזים ומשוגעים - חום של סתיו. אהבתי סה"כ. אין חדות - אבל יש
נחמדות בכתמי הצבע הצורניים הללו.

תאטרון יווני

וחוזרים לשבח. למה? כי זה עוד 1 מהציורים שנראה לי שהוא צייר.
הזרועות לדוגמא, שיש בהן משהו אמיתי מדיי בעקמומיות השרירים.
ובכלל כל הנושא. ניסיתי לחשוב מה זה, והעלה לי אסוציאציה של
יוון, ורמקול, למרות ששם הוא היה מובנה במסיכה.

תרבות

טוב, אז הייתי שומע מוזיקה. כבר הזכרתי את ערבי השקט - בואו
נראה מה יש בעירמה - קיור,  - טוב, את השאר אני לא מצליח לקרוא
מהתצלום - ספק אם יצלח הדבר בידי במציאות. מה שמעתי אז? -
ביטלס, דורס, הנדריקס, מאחורי הצלילים, קצת אחרת, כמה ביצועים
לא מזהירים ליצירות קלסיות מפורסמות. אני תוהה אם מדובר כאן
בתרגול. לא נראה משהו אחר, ומוכיח עד כמה לא השקעתי... הדפוס
הזה מתחבר לי לכך שחוץ מחלילית, בה אי יכול להתגאות טכנית, כל
שאר תחומי האמנות שלי הם ראשוניים, אישיים, ואינדבידואלים.
התמחות בעצמי, לא בטכניקות נומטיביות.

ולאחר הפקה קלה לצרכי בוקר -  תמיד או לפעמים יש עניינים
שמפריעים לרצף, רק שכאן הוא במילא לא חשוב. סיפורים ושירים אני
כן משתדל לכתוב בשוונג, אגב, אבל עוד חזון למועד

תרגיל ופלפל בו

נו טוב - אפשר לראות שהפלפל לא בדיוק משהו, אבל גם לקבל מושג
על מה למדתי - דברים שאני בהחלט מנסה להשתמש בהם, ואף להנחיל
אותם הלאה. ובאמת, אם אני במילא נוטה להשתמש בכלים שלמדתי -
למה לא ללמוד עוד? ובכן - אין לי ממש סיבה - במילא או שיכירו
בי כאמן דגול או שא. זה יישאר ככה גם אחרי לימודים. עובדה. אין
לי שאיפה להוות מורה מקשר להסטוריה ולהישגיהם של אחרים. עדיף
להתעסק בעצמי ולפתח מנסיוני. בכל אופן - צל ומעברים מכהה
לבהיר. הסגנון שלי מצוי שם.

אנימציית עץ

יש לי שיר, שעדיין לא כאן בבמה:

"זהו הסיפור על הפרש הבודד
שרכב לבד במרחבי החיים
עוד בנעוריו הוא עזב את הוריו
ודהר לשמש בין הצללים
הוא היה חופשי והוא היה מאושר
אך בעצם לא היה לו שום דבר
הוא מת מול שקיעה מדהימה ביופיה
אך הוא לא מצא את האישה היפה

הוא תמיד אהב לפרוץ מסגרות
והוא לא הכיר את המונח "גבולות"
אך הפראות שפרצה ממנו בלהבה
מרוב חומה
את אהבתו שרפה

הוא לא יכל לחיות לבד
והוא לא רצה להיות ביחד
לבו לבית השתוקק
ונפשו נמשכה
לשמיים"

קיטש, הא?
אסוציאציה לפרשים בסערה של הדלתות, שיר שמתאר קצת מהחוויה שלי,
וקצת מהחוויה של דן, אבל בכל אופן - חוץ מאנימציית עץ, ואולי
גם "שר היער" זה מתחבר לי אסוצייטיבית לתמונה. יש בה משהו מאוד
קווי - מרקם מעניין - סביבה מעניינת ויפה של טבע, אם כי לא
ברור אופיו. זהו - משחקי ניחושים. נחמד שאין לי זיכרון כ"כ -
אני יכול להתרשם מעבודותיי חצי כמו אדם זר.

בליל ירח

צבעים הזויים - לפעמם דברים נראים כמו הזייה עמוקה. אין לי
הרבה מה לחדש, פרט לזה שאני לא מצייר הרבה ירח כמדומני. בטח
התכוונתי לשמש (חחח) מעניין מאיפה הגיעו כל הדפים הלא
סטנדרטיים האלו. אולי זה שאריות מהעבודה הגדולה על דפנה?
בבית יש שקיפות - פרספקטיבה מעניינת, ואם נחזור לקיטש - חיים
בקוביה - אבל בצבעים כאלו שום דבר לא נורמלי.

מפוקפק

נו באמת - אם זה היה המלאך שלכם - ציפור מעוותת מול שמש
ייוחודית קשה, לא הייתם יוצאים עם טיפוס כזה. כמעט דיוקן עצמי
- שערות בשלב גידול. נראה אירופאי או אמריקני הומלסי, אולי
ממוצא היספני. נו טוב - כבר חשבו שאני מספרד... מעבר לגילוח
המוקפד, אתם חייבים להודות שיש לו משהו לא אנושי בעיניים.
אוף - כמה זמן מאז שהסתכלתי בעיניים.... לא יודע לפרש אם רתיעה
או משיכה, ובכל מקרה - אסור לי

טוב, אני מכריז על הפסקה נוספת

8:47

23/7
15:57

מה שלומכם חברים (קוראים נאמנים ומתמידים שנקלעו לכאן)?
טוב, מה בתפריט להיום? - במשמרת ילדים - מן הסתם יהיו הפסקות
רבות של הענקת צומת לב. יאללה - בואו נתחיל (איזו מין הרגשה
מוזרה הצורך הזה לחלוק ולא להיות בודד- דיבור רבים)

פרספקטיבה

שם נושא שאני זוכר דווקא מהלימודים כנקודת התייחסות מפורשת.
חבל רק שאת התוכן אני זוכר פחות. כמדומני יש אפשרות למתוח את
כל הקווים לאותה נקודה, אבל יש גם שיטות יותר מורכבות של יותר
מנקודה אחת. כאן התעופף לו הידע התיאורטי למחוזות השיכחה
המוכרים שלי.
לפנינו מכל מקום ובבירור  - תרגיל, בדיוק מהתקופה מן הסתם שבה
הנושא הזה נלמד ע"י. טוב, מההתבוננות כאן מבינים מיד שהתרגיל
הוא בכמה נקודות, ואפשר לנסות לפענח מה בדיוק השיטה. אתם
מוזמנים, אני ארשום לי פתק קטן במוח. האמת שכשקניתי מצלמה
דיגיטלית עשיתי את זה מתוך תוכנית להשתמש בה ע"מ לתרגל קצת
פרספקטיבה. התוכניות טרם יצאו לפועל....בכלל - התוכניות שלי כה
רבות, והאנרגיה לבצען דומה כי הולכת ופוחתת.

רוץ בין

שם מתוחכם כזה...זוכרים את הסוס? מישהו? במסיבות כיתה (ימי
הולדת) ביסודי בין ד' לו' פוסטרים היו מתנה מאוד פופלרית, וזה
הספציפי בין הפופולרי שבניהם. לא שאני זוכר בדיוק באיזה כיתה
קיבלתי אותו, אבל אני כן זוכר שבאמת רציתי אותו מאוד, ושמחתי
כשמישהו הביא לי - לא זוכר מי - בטח בחורה וייחסתי לזה משמעות
רומנטית. בגיל הזה מדובר בעצם בילדה. אני חייב להסביר בהקשר
זה, שבתור ילד ונער הייתי סתום לגמרי לרמזים של בנות המין היפה
והחלש. (הניקבי) מכל מקום זכורה לי אחת - ברוכה זילברברג,
מהילדות היותר פופולריות - "מקובלות" בכיתה, שהייתי מאוהב בה,
וביומהולדת שלי היא הביאה לי כרטיס ברכה עם כדורסל ולב - יענו
- קלעתי לליבה. אני תמיד אזכור את זה בתור משהו שהיה ראוי
דווקא להגיב עליו....
בכל אופן - הפוסטר המדובר נדמה לי שהגיע בקטן, ואני דווקא
השתוקקתי לגדול, אך מכל מקום ומפה לשם - כשהמורה ביקשה שנעשה
את התרגיל הנ"ל הוא מצא את דרכו להיות האוביקט המיוחל. מה
התרגיל? - למלא חתכים בתמונה בציור. לא זוכר לאיזה סגנון זה
קשור הקולאז' הזה - אולי פופארט, אולי סתם שילוב סגנונות, אבל
בכל אופן - התוצאה פחות או יותר מעניינת. תהנו.
16:15 - אני מתפנה לילדים קצת - מן הסתם אשוב בקרוב.

16:53

תרגולי דממה

טבע דומם, בלי ספק - נושא החוזר כחוט השני בתולדות האמנות. מה
יש לנו כאן? שקיפויות וזוויות שונות לאותו השולחן ופריטים
קלאסיים מגובבים עליו. אני לא רואה יותר מדי צורך לחזור ולדוש
בפרטי הטכניקה שלי שכבר דובר עליה רבות, וגם לא לתאר בפרוטרוט
מה רואים - יש לכם עיניים. מה שכן, אולי להזכיר את סזאן, או כל
מיני ציירים הולנדיים ובכלל מהרנסנס שהחביאו את כל הדבורים
ושאר חרקים בינות לפירות המעוררי תיאבון. אולי גם אזכיר כמה
ציורי טבע דומם בטכניקה מרשימה ביותר - מהסוג שקשה לי לדמיין
שאי פעם יהיה לי, של ואן גוך שראיתי והפתיע אותי מאוד לראות
ואן גוך כ"כ ריאלסטי בצבעים כ"כ קודרים - כנראה שמתקופה מוקדמת
במיוחד שלו - אותם בכל מקרה ראיתי במוזיאון ואן גוך בפסח לפני
שנה וחצי עם חברתי הטובה נורה, כאשר ביקרתי בהולנד. אפשר לספר,
ועוד אחזור לנורה ולהולנד ולביקור הספציפי בהמשך, אולם פרט
שקשור למוזיאון הזה הוא העובדה שההתעכבות בו עזרה לי בהחלט
להחמיץ את הטיסה שלי לאנגליה. עוד לא הייתי שם. את המטוס, או
ליתר דיוק - את העלייה איליו, פספסתי ב5 דק' בערך. לא עזרו לי
כל הריבים - אטומים כמו קיר היו האנשים שמולי שלא הסכימו לחרוג
מהדייקנות הדבילית ולהעלות אותי למטוס, וגם התכתבות התלונה שלי
לאחר האירוע המצער עם החברה העלתה חרס לא צלחה ולא נשאה
פירות.
נו טוב, אני עדיין מתרגז כשאני חושב על זה, אבל חבל להתרגז -
רוב הסיכויים שאני אגיע לאנגליה בסופו של דבר, ואולי אז אנשים
גם יחכו לי יותר, ואני לא אסתובב שם כמו חורני כפי שתכננתי. יש
לי הכרות עם שתי אנגליות מתקופת הלימודים, אבל אחת עדיין גרה
עם החבר ההולנדי שלה בארץ התעלות למיטב ידיעתי, ובמילא לא
הייתי איתה בקשר, וזה לא שבתקופת הלימודים פיתחנו את הקשר מעבר
ללחבב 1 את השנייה. השנייה אמנם גרה באנגליה, ואפילו פתחנו סוג
קלוש של חברות, אבל עושה רושם שהיא אף פעם לא הייתה מעוניינת
להתקרב יותר מדי. טוב - טבע דומם כפי שאמרנו. אני מתפנה שוב
לרוי (הילד שלי - עוד נגיע איליו בטוח בהקשר זה או אחר
בהמשך...;)
17:08

17:22
ונסיים להיום ככל הנראה:

אדון וגברת נעל ורודה

בעיניי זה פשוט מקסים. סוראליסטי ומלא חן. מאוד מרומז מצד 1 -
המון אופי מצד שני. וכמובן - צורות שלך תדע מה הן על פני הדף
כאיתור - נעל? מעמד? (ובכלל - איזה צימוד של הצמד) ענן שמשי
זרקור שחור? הקיצר - יצאתי מרוצה. יאללה ביי בינתיים. טוב -
עוד ציור

אדם

אומנם אין שום ערובה שבו אכן מדובר, אולם בהחלט מזכיר אותו.
עכשיו - לאדם קשור סיפור גדול, שנדמה לי שאולי כבר סיפרתי
חלקים ממנו. אדם היה בחבר'ה של דן עד שהשתנקר עלינו בטיול שנתי
שהשתכרנו, כאשר הוא צין שאני במיוחד הדאגתי אותו. מהחבורה הוא
נודה, אבל אני - גם נוןקונפורמיסט, וגם לא משתתף בחרמות (וזה
מיד מזכיר לי סיפור על חרם חמור שהכיתה הכריזה על כמה בנות
ביסודי שגם בו לא השתתפתי, למרות שכנראה שפעולות כלו לא זוכות
להערכה - מי שהיה הגיבור הוא כמובן זה ששבר את החרם בפומבי
בשיחה כיתתית - אופיר כהן שבתמורה זכה לפופולרית מחדש - מלכת
החרם - מירה "מאפרת סיגריות" (אתם כבר יכולים לדמיין את
אכזריות הילדים הלינגר. מקווה שזכרתי את שמות המשפחה.) בכל
אופן - מיחסיי עם אדם עוד הספקתי להכיר את קווין בווקמן איזה
יום לפני שהוא התפגר (פרדי כמובן - אגב - במשך תקופה ארוכה
לאחר מכן, לא ישר, דמיינתי שפרדי חי מחדש בגופי ולומד את חיי
כמוזיקאי הגדול בדורו. מגלומניה יחד עם עוד איזו מחלת נפש.
אגב, הוא עדיין לא עזב, למרות שזה די מאחוריי. עכשיו אני יותר
בקטע של לדמיין את באך מתגלם לצידי - רק לעיניי, בעוד אני מציג
לו את העולם המודרני בכלל, ועולם המוזיקה בפרט. אני עדיין מחכה
שזה יתחיל לקרות בפועל. בכל אופן - חבר דמיוני זה כנראה צד חזק
אצלי.) בעוד ששאר החבורה (תתחברו ללפני סוגריים) עסקה בלהלשין
עליו (בתיאוריה) שהוא מעשן (כי אנחנו נורא דואגים לו, ואפילו
סבא שלו נפטר מסרטן ראות) בכל אופן - חברות אמיצה עם אדם לא
היתה לפני וגם לא ממש אחרי - אבל - הוא היה בסביבה, ובכל מקרה
- איתנו בכיתות האמנות המדוברת. (אני עדיין נזכר כיצד התבטאתי
כלפי אוסף הבנות שהיו שם כשהתחלתי לתאר לכם את זה. בעברי כמובן
זה היה בעיקר מרטיט ועדין, עם כי מהול בניתוק, שהרי אף פעם לא
הייתי מן המקובלים, ועוד נחרוש את זה קצת בעתיד. טוב, אני באמת
צריך לגמור ולקחת את הילד שלי לגינה, למרות שיש כאן התפצלויות
לאלף נושאים אפשריים. זה כנראה יהיה להבא, רק אוסיף שגם אני
כמובן מצאתי את הסיגריות, אך נשמרתי מלהתמכר, בתקופת היובש
שנמשכה מאותה הלשנה ועד יומולדת 18. -כשנתיים וקצת.
17:40 - יאללה ביי

25/7 19:09

סתם מורח את הזמן. כמעט לא עושה שום דבר יעיל

אור וצל בפרי

תרגיל - לא יודע מה זה הפרי הזה - אנונה? מסוג הפיקות שלא
נצרבו בתודעתי. איך נראית גויבה בדיוק? או פסיפלורה?
מה הציור מעביר לי? איזו תחושה? - ובכן - בפרי הגדול המשטח
המואר מאוד גדול. מעין הרגשה של פתיחות. האחרים פחות חשובים.
אין ספק שהפגם בפרי, או מה שזה לא יהיה בהחלט בולט באופן חורג.
בקיצור - כל העסק לא נראה טבעי. כאילו יש כאן משהו הזוי. הזוי
- אני משתמש במילה הזו לעיתים תכופות כשאני לא מוצא מילים,
ואני לא אוהב לחזור על עצמי. המילה מוכרת לי מענת, גיסתי. ענת
היא בהחלט תופעה שעוד ארחיב עליה את הדיבור בהמשך. היום ראיתי
תוכנית עם עדן הראל שהתנועעה בדיוק כמוה. ככה זה - דברים
עוברים בעולם. פעם קראתי ראיון עם עדן הראל, נדמה לי בחדר
ההמתנה של הפסיכולוגית שהייתה לי מהשירות הציבורי. מכיוון שהיא
פירטה שם את טיב הקשר שלה עם מדונה, חשבתי לעצמי שאולי יהיה
אפשרי ליצור קשר עם עדן ולבקש ממנה שתעביר למדונה רמיקס שלי
פרי עבודתי. הרעיון טרם הגיע לכלל ביצוע.
התמונה: מסודרים בתנועה מעגלית. אפשר להתחיל למצוא דמיון לאישה
די בקלות: נגיד, כאילו שהפירות הן מרקם בשר ירך ומעוטרים
בנקודת חן או כתם לידה בעצם. נגיד שבעצם אנחנו מסמלים פה את
פרי גנה בין הרגליים הבשלות. נגיד. טוב לדמיין, אבל אני בספק
אם זו הייתה כוונת המשורר.

אימפרוסיוניזם

תמונה מרשימה (לאחר שתי בירות דברים רבים נראים מרשימים, אם כי
אני סבור שהאלכוהול בעצם ממקד את תשומת ליבנו.  בכל מקרה -
תמונה נוספת של חצר הוריי. )איפה לסגור את הסוגריים; אפשר
לראות בבירור את שני הדקלים שנשתלו ביחד, אבל 1 מהם צמוד
למערכת הביוב שתוקנה אינספור פעמים, ואשר ענפיהם סיפקו סכך לנו
ולשכיננו הפרייליכים. הם חרדים. פעם שהייתי חרד מכך שילד
בכיתתי הלך מכות, רצתי לביתם לשאול אם יש איזו תפילה שאפשר
לומר כדי שיצא ללא פגע. נתנו לי תהילים, אבל הדאגה דווחה
להורים שלי. לא כדאי לסמוך על אלוהים. אם המשפחה שם ביקשה מאמי
להלבישני כשעוד הייתי עולל. לא משנה - יצאתי נודיסט בסוף. היא
גם "השביעה" אותי לבל אחליף את שמי. אין ספק שלמה שנחקק
בזיכרון יש קשר לעובדה שאכן לא החלפתי. הם בסוכה היו עושים
קישוטים נפלאים, ובמרכזם תמונות של רבנים חשובים. אנחנו עשינו
קישוטים אצל הסבתא. כמובן שכולם קנו גם קישוטים מוכנים. אם
המשפחה מתה לפני כמה שנים - חיה היה שמה, כשם אמי. חמישה ילדים
שכולם פחת לאחת חיים בבני ברק. עם שני הגדולים לא היה לי קשר
רב. בכור, וזו שגרה בקוממיות, בדרך לרמת גן, איפה שמצאו פעם
שדה של גראס, ושם אב המשפחה שעדיין חי, אם כי בזיקנה עדיין
מתארח יותר ויותר. עם האחרים קצת יותר, מי היו? יוסי הבכור,
פסיה אחריו, חיים שהייתה לו אורגנית טיפשית ביותר שבתור ילד
משכה אותי מאוד, אפילו שהיה אפשר לנגן בה תו 1 כל פעם, אחריו
הניה שהכרתי בתור נערה מצודדת, גם אם באותה תקופה המחשבות שלי
לא היו בוגרות, אבל אני זוכר את המעבר לפיאה. היה לה חתן נחמד.
ג'ינג'י כזה. אחרון חביב - מוישי, שאיתו גדלתי - פיל עם אופי
של עכבר. היה בהחלט חבר ילדות שהשתובבנו מאוד ביחד, וכשהיינו
תינוקות אפילו שיחקנו משחקי בולבולים ביחד באמבטיה. אולי הוא
היחיד שאיתו שיחקתי משחקי בולבולים. ההשוואות פסחו עליי,
ורגשות פרו הומואיים פיתחתי אמנם הרבה אחרי שמישהו התחיל איתי
לראשונה, אבל בהחלט אחרי שכבר הייתי נשוי. החצר שלהם הייתה
המשך קסום לחצר שלי, כולל עץ אקציה, הרדוף, תות ענק לתולעי
משי, גג מחסן שאפשר להציץ דרכו לבית הבא של ברוריה, ולטעום
מהשזיף שלה - זקנה מיובשת. מחסן גרוטאות, פרדס קטן של שכן זקן
נרגן אחר, ובית כנסת ששכן בחצרם - היום גם הוא מחסן גרוטאות,
אבל בעבר הוא היה מטרד לא קטן של טרדה בשבילנו עם התפילות
הפאנטיות והפראות שם של הילדים. לפחות הם פחדו מהכלב שלנו שמדי
פעם השתחרר ויצא למרדפים אחריהם. כל המבנים עם תריסים מכובדים,
שיש שמועה שבגללם עלולים להכריז על השטח הפונטנציאלי שלנו
כמוזיאון. מה עוד? אופניים שעליהם דוד האב רכב לכל מקום - בית
כנסת, חנות החולצות שלו בעיר וכו' ועליהם ניסיתי גם אני לרכב
עד שנפלתי וקיבלתי צלקת מפחידה לילד ברגל, אך לא משמעותית -
אני אנסה לאתר אותה אח"כ - מעניין להעלות זכרונות.

טוב, הפסקה קלה להכין ערב לילדים

את הווספה הכחולה מצד שמאל אתם מזהים? (בינתיים הילדים כבר
בשלבי טרום השינה וגם אני כבר אכול ואף קראתי כתבה בבמה,
ניהלתי שיחה בטלפון, אפילו שתיים, תליתי כביסה, וכו' וכו')
הוספה הכחולה אדומה - גרוטאה שנזרקה ליד הבית במה שפעם היה
מגרש של מדורות ל"ג בעומר, כולל זו שעשיתי עם גונן וכמה גזעים
ענקיים. גונן ניתק אתי קשר לאחרונה לקראת נישואיו הצפויים.
מערכת היחסים שלנו תמיד הייתה של פגיעה כזו או אחרת, אבל
ביסודי היינו ממש חברים צמודים. גונן תמיד נראה לכולם כנטל
חברתי. גם בגלל המראה הלא מצודד שלו, אבל בעיקר בגלל המנטליות
המעצבנת שלו. את שני התחומים הוא ניסה לשנות בהיסוד בבגרותו
אגב. מכל מקום - שילוב של תכונות גופניות ביזאריות, ואני תמיד
נמשך לכך, יחד עם מוזיקליות, אהבת מוזיקה בעיקר, כולל דיסקים
או קסטות בתחילה מעניינות וציוד להשמעתם, אורגן רהיט שבו הוא
ניגן יותר טבעי ממה שאני מסוגל, אם כי כמובן אם יכות ראייה
מוזיקלית ניתוחית ואלתורית נחותה בהרבה. שתי אחיות, אחת קצת
כמוהו גופנית, אבל עם מנטליות שקטה מופנמת אינטלגנטית, והשניה
יותר מלאה ופרועה. בגיל שבע היא הסתובבה ערומה בבית, ואמא שלה
אמרה משהו עוקצני על "עוד כמה שנים". בהחלט צדקה.... אבא גנן
חמור קפדן כעסן חקרן טרדן אבל איש טוב כמו כל המשפחה אני
מאמין, ואמא שמזכירה באופי את הבת האמצעית. בית עם מסדרון צר
שחדרו של גונן בסוף. שעות שיחקנו שם שמחשב - דיגר, סוקובן
וכו'. אמיר קריספין גר בדיוק מעליו. בחניה היתה המכונית פורד
הכחולה - גונן היה פאנט של מכוניות - לזה לא הייתי שותף, אבל
בשבילו לנקות את האוטו היה טקס קדוש. לאחר שנים הידע שלו הזה
שימש לנו נושא לתקשור של סמולטוקס וגם כשצריך לקנות אוטו, אבל
זכורה לי סצינה מביכה אחרת כאשר השכן העשיר שלי - אורי- קנה
וווו מהודרת, וגונן שנדבק אליי באותו יום/תקופה חצה אתי את
הכביש כשהוא קלט אותה כאילו שהוא בא אליי ול מבין את הרמז.
בעצם אני לא קלטתי שיש אוטו חדש שהוא מתעניין, אבל זכורה לי
התחושה של, הו כן, אם זה כך הרי זה לגיטימי. בחדרו של גונן
עשינו מסיבה בדיוק אחרי שנפרדתי מחגית ושם נכנסתי מתחת לחולצתה
של גבי האקסית שלי יחד עם שדיה הענקיים והמפתים בחדרו ולאחר
מכן המשכנו אליה הביתה לזיון אחרון של שכרות. בגיל יותר צעיר
מסיבה שעשינו בחדר המדרגות שלו למטה שכורה לי במיוחד, שם היו
עוגת תמרים של אמא שלי שנורא אהבתי, אבל במסורת של לא להעריך
מספיק את מתנותיה התלהבתי יותר מהעוגה של אמא של גונן שנראתה
לי מרשימה. אמא שלי למדה את המתכון. זכורה לי גם מסיבת יסודי
אצל אמיר בה ניגנתי באורגנית שלי במעגל ועשיתי רושם וצחוק
מעצמי.
באותו מגרש של הוספה גם הצטלמתי  בפוזות קרימינליות מגוכחות -
מעשן ולבוש ביזארי. חמוד מכדי להיות פושע, אבל יודע לנצל
נוכחות של סורגים בחורבה קטנה שהיתה במקום. היו גם אקליפטוסים
שם, ועוד כמה צמחים, ואפילו מרקם של גבעות במונחים של ילד.
היוםכמובן עומד שם בית משותף כמו בכל שאר המגרשים שהיו ברחוב
שלי ונעלמו מאז ילדותי. על שלנו יש דעות משפחתיות חלוקות לגבי
הכדאיות של המכירה וההילה של נהדרות מקום המגורים הנוכחי.
טוב, יש לי המון מה להוסיף, אבל אני מרגיש שמתפרס כבר לכ"כ
הרבה יותר מדי - בטוח עוד נמצא את ההזדמנויות לדבר על שאר
המאורעות והדמויות שמתחברות אסוציאטיבית.
לגבי התמונה אני אסתפק רק בלציין את הצבעים הכמעט ילדותיים, את
משיכות המכחול, ואת העובדה שאני קצת סקפטי לגבי אם זה
אמפרסיוניזם. מה הריבוע הזה באמצע? אולי פונקטליזם? בכל אופן -
אין זוית כזו במציאות - יותר כמו לראות את החצר בסוג של מראה
פנורמית בינונית מהרחבה. חייבים להזכיר את השיחים המרובים
והרחבה שממנה אנו מביטים שהם רובם ככולם עבודתו של אפרים, דודי
בעלה של שפרה אחות של אבא שלי. בעניין הוספה רציתי להיכנס לגיל
דקל שעזר לאבא שלי לסחוב כמדומני. בכל מקרה, עוד סיפורים רבים
ומגוונים ושדים שחורים. אשכרה כמו פסיכולוג קצת. חצר המשפחה
כבר אולי חמישה דורות.
20:51

26/7 18:37

אמי

שוב - אני מתפעל מהיכולת שלי לצייר דמויות בפוזה. כמעט שאני לא
עושה את זה. ככה לפחות - מלא וטוב, גם אם טרם ריאליסטי - לא
שזו מטרה סופית. קצת התלבטתי אולי זו אחותי, אבל בחרתי באמי
לבסוף. קצת מזכיר את הסגנון איור של הבית של יעל, כמו אחותי,
שהאגדה מספרת שכך נקראה עקב בחירתי ע"פ אהבתי את הספר. הצבעים,
הפרצוף, אפילו התנועה. השבוע הבן שלי ראה את הסיפור בקלטת
שהמשפחה הכינה לאחותה הגדולה כשהיינו בהולנד, וטען שהוא לא
הכיר אותו לפני כן. אמנם לא נראה לי, אבל יתכן. ואת הטלפון עם
החוגה אתם זוכרים? מעניין שלפני 10-13 שנה הציור צויר, ועדיין
היה סטנדרטי עיצוב כזה. בשנים הראשונות לחיי בכלל לא היה לנו
טלפון. אפילו שכשקבלתי כוויה בגיל 4 האמבולנס הוזמן דרך השכנים
היותר מקושרים/עשירים/מתקדמים מאיתנו. מדהים איך הטכנולוגיה
מתפתחת במהירות.
הכוויה הזו, כך אומרים, שינתה את אופיי מקצה לקצה. אמי הלכה
לטפל באחותי, ואני רק רציתי לבדוק אם הביצה מוכנה. זה נגמר
בכוויה גדולה על הרגל שנעצרה סנטימטר מהזין. אולי הוא לא נורא
גדול כי הוא מפוחד? הייתי ילד מאוד שובב לפני כן, אולם הטראומה
והשהיה בית החולים עשו את שלהן. לפיאנלה אמי הצליחה להתנגש אתי
בקיר, והרסה את השתלת העור. צלקת יפהפיה שאולי תמנע ממני עבודה
כג'יגולו או חשפן עדיין מעטרת את גופי באון. הקיצר - בין אם
אלו פרטים מדויקים בין אם לאו, אין ספק שגם אמי אכלה אותה
בתסביכים פסיכולוגיים. אשתי אמרה לי שהיא מצאה אצלה בדברים פעם
איזו קבלה של פסיכולוג. אנחנו משפחה פולנית. הסודות הם כנראה
לשאילתות רטוריות באינטרנט.

אמפרסיוניזם על קוביזם

מהציור הזה אין לי ממש זיכרון. אפשר לנסות לראות שם דברים -
אני אעשה קצת מזה תיכף, ואפשר להתיחס אל זה בתור תרגיל אישי או
אמנות לשמה.
טוב, אז מה אני רואה? פרצוף בריבוע הורוד, שמש צהובה מול
ירוקה, טבע ופראות מול שדות מתוכננים ומקובעים. הקיצר - אפשר
לאהוב כאן את הרוח.

בתוך הלב

וואללה, אני ממש קנדינסקי. בתוך הלב? או שהלב בפנים. יש פרצוף
על הצד, ומולו בניינים. סה"כ מאוד עליז ושמח, ואין ספק שאפשר
גם לבהות בזה בהנאה. בטח היה לי יותר קל לעשות את זה אם זה היה
תלוי לי בסלון ו/או היה כתוב על זה קנדינסקי.

גיטרה קוביסטית פרה ופוסט.
רק אתמול ראיתי עוד פעם תוכנית על ניסוי שבו הוכח כי יש לנו
יכולות ניבוי, והנה נדמה שזה קורה היום. קרה קודם עם האמא
למשל, ועכשיו עם התלוי בסלון. אין ספק שלו הייתי יכול להגיע
לתוצאה משביעת רצון הייתי מצלם אותן בנפרד, אבל הזכוכית של
המסגור היוותה עבורי קושי טכני בלתי עביר.  הרעיון שמסגר
ולתלות היה הפתעה של ההורים שלי. מה בעצם יש לנו שם? שני
הראשונים הם תרגילים בקוביזם מאת המורה שלנו. 1 - לצייר גיטרה
בצורה נורמלית בחום סיינה עם עוד אוביקט. בחרתי בנר, ואת הראש,
או בעצם הצוואר, כופפתי כמעין רוח רפאים המשתלבת עם המיתרים
פשוט כדי לא לחרוג מהמסגרת. גיטרה כבר הייתה לי בבית באותה
תקופה כנראה, למרות שאין לי מושג אם זו הראשונה האקוסטית שגבי
הלוותה לי, או זו שקניתי דרך ערן תמיר, טיפוס שבהחלט שווה
להרחיב עליו גם. בהזדמנות. טוב נו; תלמיד חלילית אצל המורה
שלי. צעיר ממני שבתחילה העריץ אותי, ואז כשאני התחלתי להתרשם
מהשגיו הוא פיתח כלפיי בוז. אולי בגלל שלא זכיתי בקרן שרת שגם
הוא לא, למרות שהמורה שלי ערער על כך מיוזמתו ובסוף קבלתי
מלגה, ואצלו דווקא הלחץ שהופעל מטעם המשפחה תוך גיוס המורה לא
עבד. בכל מקרה - יכול להיות שהוא התפכח מהמחשבה שאני אלוהים,
יכול להיות שהוא התנער מהאנטי ממסדיות שלי. יכולות להיות אלף
סיבות לכך שהוא ניתק  איתי קשר. אולי האישה שלו - גם הוא התחתן
צעיר, וגם התגרש כך אומרת השמועה. אולי הטרגדיה המשפחתית של
האח שהסרטן אכל אותו. מכל מקום - הגיטרה הקלאסית הראשונה שלי,
זו שליוותה אותי עד החזרה לארץ בה היא הלכה לאיבוד תודות לשריג
- תיכף מילה אולי גם עליו; זאת שיונתן צייר עליה משהו נחמד
מאוד, למרות שאף פעם לא התחברתי טוטאלית לעבודותיו, לא יודע
למה - אולי חטא הגאווה; את הגיטרה הזו השגתי אצל אבא של ערן
ששנים קודם לכן הייתה לו חנות מוזיקה, ולכן היה מקושר. אוסף
דיסקים נחמד וגם תווים היו שם. טוב, אני סוטה מהנושא. אם כבר,
נציג טיפה את שריג. כן, שם מוזר - שקית מישהו קרא לו פעם
בטירונות. לא מוזר - נדיר. שריג לוין היה חבר של אשתי קצת
לפניי, והעניינים התפתחו כך שנשארו בקשר, וכשהוא בא לגור אצלנו
קצת בהולנד, מג'וינט לראש פיתחנו שנינו חברות. שריג עושה משהו
שדומה לחלום שלי - הוא לא מחויב לכלום - פשוט נווד בעולם, כאשר
מדי פעם הוא נעצר איפושהוא לעבוד. השנה דווקא הוא החליט לעשות
הפסקה בארץ - האם זה סדק שילך ויתפרץ? - רק ימים יגידו. בכל
מקרה - עוד נחזור איליו בעתיד, אני בטוח, רק בהקשר אציין
שכשעזבנו את הולנד השארנו אצלו הרבה דברים שהגדרנו כחשובים.
הוא מצדו הצליח לאבדם. הגיטרה בניהם.
לגבי הקוביזם - אין ספק שהסגנון מהווה עמוד תווך בציוריי.
בתמונה השנייה מדובר בקוביזם פרופר, אם כי קצת זורק זין,
כהרגלי - רואים שבירה של הצורות, כולל סילוק חלקים מגוף הגיטרה
הצידה, כדי לתת זוויות שונות של ראיה כמו המצרים רק אחרת. (עין
מלפנים פרצוף מהצד) החלקים עצמם הם בעלי מרקם של אור וצל.

התמונה השלישית לעומת זאת היא כבר פרי יצירתי ולא תרגיל -
מדובר בפשוט להשתמש בקוביות של צבע. האיש מימן אתם מזהים,
נכון? רינגו מלט איט בי. מדובר בנייר נפרד - טכניקה נדירה
ביותר אצלי. באמצע, בין הקשקושים התהוותה אישה. תמיד מתהוות
אצלי נשים, אבל כאן זה בולט במיוחד. טוב, אני מניח שזהו להיום.
יאללה ביי
19:21
נ.ב - הרבה יותר מפוקס היום כשאין ילדים, לא?

28/7 15:05

וודקה פלפל מעיפה אותי. (חריף נורא.) קצת פחות משעה לכתוב.
בואו נראה מה נספיק

דיוקן עצמי על מקטע ואן גוך

פאן חוך. כך מבטאים בעצם את שמו בהולנדית. ושוב - קשר להולנד.
ואן גוך הוא צייר נערץ בעיניי. מהסוג המאוד מאוד נדיר שמסוגל
לגרום לצינה כשמסתכלים בו. עוברת בי עכשיו המחשבה "מעניין איך
הוא נראה בצילום" אם בכלל יש. אני יודע איך אני נראה
בצילום/במראה, וזה לא ממש דומה למה שיש כאן. האן אני נראה
"רוסי" כזה. או אולי ספרדי. בכל אופן - מאפיונר לבן. התרגיל
היה בעצם לקחת קטע מציור של ואן גוך כרקע, ואז לצייר דיוקן
עצמי בסגנון ואן גוך. יפה לי הקוקו והזקן? והפיקה האדומה
בגרון? סה"כ אני חושב שיצא ציור לא רע, אבל משיכות המכחול הן
"עדי" ולא פינסנט. צריך להיות יותר מעוקל ומעוגל, קצר ועבה.
בכל אופן - חולניות ייחודית. אני לא יכול לשפוט את עצמי, אבל
פינסנט בהחלט היה ייחודי לחלוטין. הפעם הראשונה שהייתי
במוזיאון שלו באמסטרדם - אחרי שכבר הספקתי להתרשם ממנו בתולדות
בארץ, הייתה בשנת 93 בבקורי הראשון בחו"ל. נסעתי לפסטיבל
המוזיקה העתיקה באוטרכט עם גיא דרסן, אבנר מאירוביץ ודני קלמן.
לנו באכסנייה בבוניק שנסגרה מוקדם והייתי צריך לטפס ולהתגנב
פנימה דרך החלון שבקומה שנייה. הלילה הראשון היה דווקא
באכסנייה דתית באמסטרדם, שם היינו הנוכחים הבודדים בשיעורי הדת
שהיו בעצם שיחה מעניינת על השקפתינו כיהודים. דני הוא דתי.
אמנם, לא הולך לחלוטין ב"דרך הישר" אולם בחור טוב לב לחלוטין
בהוויתו. מה אני מתכוון ב"דרך הישר"? לדוגמא שהוא מעשן גראס,
או שותה וכו' וכו'. מכל מקום, דני, חברו של אבנר, ושותפו לדירה
שנים רבות בירושליים - דירה שביקרתי הרבה, והייתה לי התחנה
הירושלמית הכי נחמדה אולי. חוץ מהסדנאות למוזיקה שהן סיפור
בפני עצמו. דווקא התארחתי שם אצל זמרת שהדהימה באותו ערב את
כולם בשירה פרסית בליווי צ'לו (!) בהמשך הערב לנתי בביתה באופן
תמים ביותר שעצבן את אשתי. בהחלט מוזר, לא? אני תמיד חושד - מה
היא רצתה באמת. למה היא בחרה בי. בעולם אחר הייתי שמח לשכב
איתה. זאת אומרת - מבצע. בכל מקרה, חוץ משני היו שם אבנר,
שנדמה לי שכבר סיפרתי עליו קצת, וגם גיא דרסן - עוד נגן חלילית
של המורה שלי, שידע לאהוב את הקיור בדיוק כמוני, היה מאוד
נחמד, ניגן טוב, ואלוהים יודע מה קרה איתו מאז. היה נחמד לשכור
שם אופניים, וללכת בערב שבת ברגל יחד עם דני עד לבוניק ובדרך
לספוג את הצמחייה הנמוכה - בייחוד סוג 1 דמוי רקפת בעליו רק
הרבה יותר רחבים. לא חשבתי על כך שבעוד כמה שנים אני אתגורר
באוטרכט במשך שנתיים משמעותיות. בכל אופן - אני זוכר חוויות
הולנדיות מעורפלות כבר מאז, כמו פטט מת, או גראס שעדיין לא
עישנתי. מהפסטיבל אני זוכר בייחוד את העיצוב המשמים של
התוכניה... הפסטיבל הזה הוא אולי הנחשב בעולם למוזיקה עתיקה.
אח"כ גם נסעתי ל5 ימים בפריז, שם הרגשתי הכי בודד שבעולם,
וכשדברתי עם המשפחה בטלפון כמעט בכיתי, ויש לי צילום שמוכיח
כמה כולם שמחו לראות אותי בחזרה, אבל נדמה לי שאני חוזר על
עצמי. זהו - הולנד - ואן גוך - ישראל - עצמי. שלחתי גם את
הגלויה המתאימה הביתה.

דיוקן עצמי

טוב, זה כבר יותר דומה לי, ולא יודע למה התעקשתי להבליט את
החצ'קונים. חוסר ניסיון כנראה. השמש - הרגל.

הוא והיא

האדום זה צביקה? או אולי אח שלי? בכל אופן, לא דיוקן נאמן
למציאות, אם היתה. החומה חמודה. יכולה להיות אחותי. שוב - אין
דמיון ממשי למישהו ספציפי, או זיכרון. נותר רק לנסות להתפעל
מהציור. טוב, זה איפשהוא באמצע בין חוסר יכולת לסגנון יחודי.
אהבתי את שינויי הצבע בין ימין לשמאל ברקע.

חדר בפרספקטיבה

אין לי מושג בדיוק איזה חדר זה, למרות שיש לי הרגשה שהוא דווקא
אמור להיות קיים. בכל מקרה - סוג של תרגיל, שטרחתי משום מה
לצבוע קמעה. נראה די עקום, לא?

חליליות

מרלבורו ומקל כביסה. יפה איך שיצאו, לא? כשאני רואה כאלה, אז
חרף הפגמים אני חושב שבכל זאת יש לי כישרון כלשהו. מרלבורו
נחשבה בעיניי כסיגריה הכי טובה. אין על הקסם שלה גם היום
בעיניי. אפילו אירית וב עישנה מרלבורו. גם עם גבי הסכמתי שזאת
הסיגריה הכי טובה, ואחריה פרלמנט - זו שבסופו של עניין הייתה
הבחירה שלי אז, בתקופה של הקופסא לשבוע ו/או שבוע כן שבוע לא.
גם עם ההגבלות האלו עוד טרחתי להפסיק לעשן לכמה חודשים כל כמה
זמן. ממש הרסתי לעצמי את היכולת לצרוך סיגריות כמו בנאדם. אז
עוד דיברנו במחששה על התקפות ניקוטין. היתה לנו מחששה אחת
מאחורי בניין הלימוד, ואחת מחוץ לחצר בית הספר - בגינה
הציבורית. זאת שאמיר שהיה פריק של חדר כושר עשה בה 34 מתח. היה
מאוד קול להיות מעשן. הסיגריה האחרונה שלי היתה היום בבוקר.
כבר שנים שאני לא קונה קופסאות, אלא כמעט אך ורק משנורר. ולא
מקמצנות יתרה. פעם, זו נראתה לי אחוות מעשנים מופלאה. היום אני
מרגיש שכולם מעקמים את האף, אבל בכל זאת - לא מתאים לי לקנות
קופסאות - אני תמיד נתקע עם המון סגריות מאותו סוג שאני מחסל
באופן פולני.

חבלי הכביסה נמצאים בחצר. מעבר ללתלות עליהם כביסה זכור לי
שניסינו להיפטר מהם ע"י הגבהה בהופעה של שחור לבנבן, כאשר הם
נקשרו לעץ מלפני כמה תמונות בין הדקלים, ובחתונה שלי, שבה
ביקשתי מיונתן שיקשט את העמודים שלהם, רק שהצבע נשאר טרי, לכלך
ג'ינס של מלצרית שהתבאסה והובטח לה ג'ינס חדש או משהו, (תקלה
שהעיבה על החתונה באופן נשי אך מינורי) והתעטפו אחר כבוד בנייר
כסף כדי למנוע הישנות של העניין. יש לנו עמודים צבועים ועליזים
כמזכרת. המורה תמיד ייעצה לנו לרשום פריטים כגון אלה.

החליליות: מדובר על האלט הקצת מאפנה טרנטה שלי, ועל הסופרן
"גנאסי". ראוי לציין שלא רכשתי חלילית חדשה בערך עשור כבר, אף
כי הדבר נחוץ וטריויאלי לחלילתן שכמוני. מקרה הגנאסי הוא מוזר.
קודם כל - החלילית מעולם לא נמצאה כסופרן - זו בעצם המצאה
שלנו. היא הייתה פופולרית מאוד פעם - היום כבר פחות. באה עם
שלושה קנים לכיוונים שונים בהפרשים של חצי טון - גם כאן -
עניין הסטנדרט של הכיוון הוא בהחלט נושא לדיון היסטורי מעמיק,
ותאמינו שלי שהייתי שמח להרחיב את הידע שלי בצורה אמינה. את
החלילית - הראשונה הרצינית שלי, ועדיין היחידה אז, למרות
שעדיין לא מדובר על איכות מפילה, קניתי אי שם סביבות הבר -
מצווה - לא זוכר איזה גיל בדיוק, אבל עדיין הייתי ילד. שילמתי
אותה בתשלומים איטיים בעצמי ממשכורתי בעבודתי השנואה כמחלק
שבועונים (שנים אח"כ חילקתי עיתונים יומיים עד שפוטרתי בריב
כולל תביעה מצידי בעקבות מחלה. את התביעה סגרנו בעסקה לא
רווחית לגמרי מבחינתי - לא מנוסה יותר מדי, אבל לפחות ראיתי
כסף והתנצלות) ומדמי כיס שקיבלתי מסבי. סבי, שהצליח לחשוד
הכריח אותי בסוף לגלות לו לאן הולך הכסף, ואז הוא התחיל לעזור
לי יותר. היה לי בראש להפתיע את הורי, וזה מה שעשיתי כשהגיע
היומולדת (וצחקו שעוד שנים מועטות הם כבר לא יהיו מרוצים
מהפתעת ה"אופנוע") וניגנתי משהו בקושי כי עוד לא התרגלתי
לאצבוע השונה. יואב מאוד מעריך אותי מאז לדברי גרשון (המורה
שלי, שיש לו יחסים מיוחדים הרבה יותר בעצמו עם יואב. יואב הוא
בונה החליליות הישראלי הראוי לשמו היחיד כפי שאני נוהג לומר)
זהו - הגנאסי זו עם הצורה הפשוטה והטבעת זהב.
יאללה ביי, כבר מאוחר
16:02

31/7-1/8 4:24

נו, אז אתמול היה יומולדת לשריג ומיכל. את שריג כבר הצגתי, את
מיכל בהמשך, היו זוג פעם. לא אמרתי למי מהם מזל"ט. יחסים
מרופפים ורחוקים, אבל עדיין עם ניצוץ אהבה/הבנה שריר. מחר
הופעת הבכורה של דן לרגל פריצתו, או לפחות הנסיון. הלילה - קצת
אלכוהול כנראה גמר אותו. אני כבר גמרתי.

טבע דומם

אותו 1 ממקודם אבל בצבע ופשוט ציור, לא כן?
הכל במשיכת מכחול...היקום לי אי פעם זייפן?

טולוז לוטרק

למכירים כבר אמרתי הכל - יצרן פרסומת שכבש את מקומו בתודעה. אז
יש לי אישה שאמורה להתקשר אליו, וכרזת פרסומות. מושקע כמו תחת.
בכל אופן - עירום תמיד דיבר אליי, ולגבי הsosy, תמיד רציתי
להיות מקורי, אבל אף פעם לא הצלחתי. אני מאלו שיטענו בלית
ברירה שאין מקוריות.

ילדותי בפופארט

מזהים?
את רעיון הפופארט אין צורך להסביר יותר מדי - טיפול שונה
לשכפולים, רק שהפעם המוצר הוא לא פופולרי בקנה מידה של
אלביס...
עכשיו המקטרת והמשקפיים חמודים, אבל הכלא מעלה שאלות קשות. מה
בדיוק התת מודע שלי (אני מניח) קלט אז?
בכל מקרה, הטכניקה חובבנית ביותר, ולא ממש מזכירה את העבודות
האמיתיות. סוג של התעשעות ברעיון, סימון וי על נגעתי בתחום,
והלאה. שום ניסיון להיכנס לעומק, ואני מניח שגם המורה אשמה
בכך, אבל כמה כבר אפשר ללמד? - זה תלוי גם במה המסגררת, ומה
שיתוף הפעולה של הילדים. אני יודע שלי בתור מורה זה כמעט בלתי
אפשרי להשיג שיתוף פעולה ברמות גבוהות. בקושי בכלל, ובטח
בכיתה. בגיל הזה לא דמיינתי שאהיה מורה, ושנים אח"כ זה עוד
נשמע לי כמו קללה. למרות ואולי בגלל המסורת המשפחתית (אמא,
סבא)

כאב הלוגו

אחת העבודות שעושות יותר תחושה של מוצלח. הסמל שלי, בגרסתו
הצנועה - רק שני חיצים - אמור להביע את האידיאולוגיה של אנטי
בלעדיות באהבה. מעניין, יש לי תהיה האם כאן בציור הזה הוא נוצר
לראשונה. כאן הוא תלוי על וו, מדמם - אהבה פוצעת, ואם לא תגן
על ליבך, זה מה שיקרה לו. בכל זאת - הרקע צבעוני עד קסום,
והמוט של המוט אי שם בין תורן לכביש, הנפת הדגל הפיראטי בדרך.

לבחור כיוון

זה עובד במחשב בערך כמו שזה עובד תלוי על הקיר. רמז - זה לא.
השמאלי כמדומני פורטרט עצמי חמוד. הימנית חמצוצה שקצת מזכירה
את אישתי בזה (תכונה מני רבות שמשום מה בחרתי להתמקד בה) אולם
לפני פגישתנו. ועם שומות שתמיד יתקשרו לי לסיפור על ליסט
שהתגלם לחתול שקראתי פעם, למרות ששומות יש גם לאנשים שאני מכיר
במציאות. למורה שלי, גרשון פרנסקי, יש, אם אני לא טועה. בכל
אופן - חמודה. אני אוהב אותה.

לילך פופארט

מקסימונת אמיתית. מינאטורה בלונדית חביבה. כוסית איי גס. אני
זוכר שהציור המקורי היה מאוד מוצלח - 1 מאלה שבזכותם אני מתגאה
שהצלחתי לתפוס את התמצית של הבנאדם בצורה שאי אפשר, חרף כל
השגיאות, לפספס בזיהוי. בכל אופן - העיבוד כ"כ משפיע, שקשה לי
אפילו להיות בטוח שאכן בזה הנדון מדובר. כנראה שבשבילי פופארט
מהסוג הזה מתבטא בלהרוס תוך כדי קשקוש על, אבל לכל דבר יש
משמעות...
אגב, במבט חטוף נוסף אני מגלה גם כאן רוח נשית לבנה ברבע
השמאלי העליון. בכל אופן, כמו שלא הובפתי קושם כל יותר מדי על
חיבתי לאישתי, אעשה ההיפך, כנראה משום שזו הזדמנת אחרונה,
ואזכר בערגה וחיבה בלילך, סוג של ידידה, אבל מהסוג של חוסר
התפתחות למערכת יחסים מעבר לבזמן השיעור ובי"ס. אגב, הרבה
דברים אני משמיט, אבל נקווה שזה תורם לכך שיהיה כאן איזשהוא
שטף שיפיג את סכנת השיממון של המסמך הזה. קצת בספק אם הייתי
מסוגל לקרוא דבר כזה בעצמי, למרות שכמובן יש מאחורי כבר כמה
ביוגרפות. אולי זו ביקורת עצמית מחמירה, אולי סתם נגד עין הרע.
בשבילי זה סוג של מחויבות פולנית למטרה, מה שאומר - חוסר יכולת
לפרגן, אבל מקווה שהגישה שלי תשתנה, ושאתם נהנים. בעצם, אם
הגעתם עד לכאן, אז כנראה שלפחות עד עכשיו היה יותר בסדר מלא.

לימוד פנים

לא כרונולוגי במיוחד מה שהולך פה, אה?
טוב - אז מה הסוד בפנים? עיניים באמצע הראש ואף ופה מסודרים
תחתם באיזשהוא מין משולש. שיער בערך רבע ראש. אזניים בין
העיניים לסוף האף. ראש ביצה. שימוש נכון באור וצל. יאללה, לכו
על זה. הטיפוסים מעניינים. תמיד שמחתי שיוצאים לי בד"כ טיפוסים
מעניינים. דמיוניים כמובן. אני כמעט חותם על זה...
וב, אני הולך לעשות עוד נסיון קצר לתוספת שינה. מן הסתם נתראה
בקרוב, אבל אולי.....(תאחלו לי?) לא

5:03

1/8 10:54
ונקפוץ קצת בבוקר...

מול הים

מצבה של התמונה בכי רע, והצילום לא תרם, אבל אם מסתכלים טוב,
אפשר לראות הרים עוצמתיים וים עם שקיעה. משהו אדום מדברי
רומנטי סטייל סיניי.

מונה לא עליזה

עוד לילך?:) סתם - דמיונית סביר להניח. ערומה מפתה, או סתם פאם
פאטל במוח שלי? רקע פונקטאליזם. בערך - הסגנון דורש הרבה יותר
השקעה משלי, וכמו כל דבר - היא צריכה להיות ממושכת, אבל מה
הקטע לחזור ולעשות את שנעשה? הפנים קצת הרוסות מחוסר יכולתי
למזג את הצבע בטבעיות, אבל לבד מזה, בכל זאת יש כאן תווים,
הבעה, ולשאר אפשר לקרוא סגנון.

מוריסון וקולגה של פרינס עם עין של ארצי ושאר אלמנטים מתוך
עטיפות דיסקים ושטויות

העתקה בעקרון. גם את מוריסון וגם את פרינס הכיר לי דן. יום 1
הוא הקליט לי כמה שירים שלהם על קסטה. את פרינס נשארתי להעריך
בעיקר מרחוק, אבל את הדלתות אני מכיר על בוריים, פחות או יותר,
ומוריסון הוא סמל ונר. אולי הסיבה המרכזית למוות בגיל 27. כמו
כן סיבה מצוינת להתמסטל. המוזיקה והנשמה נכנסו אצלי להיכל
המעולים מכל הבחינות. רק אתמול שמעתי את אמריקן פרייר, וגיליתי
קצת חדש.
את שלמה ארצי הכרתי גם דרך בן דוד שלי טל, עם ירח, אבל גם דרך
חגית, שהייתה חברתי לתקופה קצרה בין גבי לכרמית, ובעיקר דרך
רני - טיפוס בהחלט יוצא דופן - אינטלקטואל קולני ומתריס עם כל
הדיעות הלא נכונות (קפיטליזם, ימניות, חוסר הערכה למודרניזם,
וכו') ששודכנו פעם כדי לנגן סונטה של בטהובן (בוא על פסנתר,
אני על כינור - למעשה עוד לא הגעתי לרמה מספקת בכלי עדיין -
מקווה שתוך שנה שנתיים כבר כן, אבל כאן אנחנו מדברים איזה 15
שנה אחורה) בסול מז'ור ונשארנו חברים טובים מאז. למעשה, 1
מהחברים היחידים שאני עדיין בקשר איתם, מרים טלפון כשיש
הזדמנות להיפגש, הוא גם בא להופעות שלי מדי פעם, ותמיד כמעט
מעניין. היינו מבלים הרבה מאוד שיחות לתוך הלילה. אני הייתי
בחבורה קצת יותר פרועה משלו, למרות שהוא שכבה מעליי, אבל
בתוספת החנניות הכללית של השכבה שלו, וחוסר הביטחון האישי שלו,
בין השאר בגלל לבקנותו, יצא שבד"כ דנו בחוויות שלי. מכל מקום,
גם עשינו קצת דברים ביחד, כמו איזו תקופה קצרה של ליסוע
למועדון ריקודי רוק בראשון + הורדת טקילות. היה כיף בהחלט, עד
כמה שזכור לי. בכל מקרה, הרבה מוזיקה החלפנו בינינו, כולל שלמה
ארצי. לצערי, מוזיקה מודרנית, כגון זו שאני עושה באולפן למשל,
זה לא ממש בשבילו. מרגיז.

הקיצר - עין של ארצי, + כלב מירח. מוריסון ככל הנראה - לא יודע
מאיזה אלבום, וחבר הלהקה עם הפאוור שליוותה את פרינס, אולי
מיהלומים ופנינים. לא נראה לי שיש כאן הרבה מה לחדש מבחינת
הדיון האמנותי.

מיניות

זו תמונה נהדרת, גם צורניות נחמדה, אבל בעיקר בגלל התוכן -
קולטים את הדמויות ששוכבות שם? אחת שטוחה, אחת עם ציצי וזין
ארוך עם ביצים עליו, שאולי גם מתפקדים כגבעול/עלים. והפרח
התכול, עדין כזה כמו 1 מהקטנים, למרות שכאן הוא הגדול מכולם
(תסביך?) ודי לאזכר תופעת הפרחים בthe wall

נוף אורבני

תמונה שיצאה חמודה. זוכרים את הוולוו של השכן שלי מהסיפור עם
גונן? זוכרים את הדמויות של הדוגמניות לבוש בכיתה שלי? אין לי
מושג מה בדיוק הנושא כאן, אם אכן הייתה זו מטלה כפי שאני חושד,
אבל שילוב אלמנטים מעניין. יש כאן את ראש הגבעה שעליה אני גר.
בית משותף פינתי עם בית מרקחת, שהפך ברבות הימים לחנות מחשבים,
קצת למטה ממנו התגוררה אורית שחורי שאיתה חשבתי להתחתן כשהיינו
בגן, ובכל מקרה בילינו המון ביחד. בעיניי התמונה כולל המעבר
חציה, והוולוו הקופזתית סימבולית ממש חמודים. מה גם שיש את
הבנות... אני אובססיבי?
בכל מקרה, כמדומני, את המילה אורבני קלטתי בשיעורי אמנות.

נוף פראי במונוכרומים

טוב, מונוכרום אין צורך להסביר, נכון? תמונה מצבע 1 תוך שימוש
בגוונים. מעין שחור לבן, אבל צבעוני. 1 מהטכניקות האהובות
עליי, ושמתי לב שגם כמה מהתמונות החזקות של סבא שלי הן
במונוכרום. אגב - כרום, צבע, הוא המקור לסולם כרומטי - פעם כל
חצי טון היה שונה, ולכן עלייה או ירידה כזאת הייתה מאוד
צבעונית ודרמטית.
הנוף קצת מוזר, אבל במרכז אני מצליח לראות מעין ציפור משונה
בענן, והשאר - הרים. אהבה שלי. זהו, אין הרבה מה לומר.

נחל צין

ואם כבר דיברנו על האהבה שלי להרים...
נחל צין היפהפה. 1 המסלולים הבאים שלי זה חברו נחל חוורים.
ניסיתי לא מזמן עם הילדים, אבל לא הסתדרנו כל כך עם הכוחות,
המוטיבציה, החום, והדרך הלא ברורה. מכל מקום - גם מה שראינו
היה יפה. אפילו מאוד.
בשדה בוקר היה גדנ"ע. סיוט טרום צבאי. אשכרה - 1 הדברים שהכי
שנאתי בחיים, ועודני - כל המנטליות הצבאית, כל חווית הצבא.
למרות שפתחתי גם געגועים לחברים או לחוזק של חוויות מסוימות,
לטמטום הכולל, וגם לגדנ"ע עוד אין כאלה. אז היו סיוט, ולקחו
אותנו גם לעשות פזצטה או איך שלא קוראים לזה בנחל. יצא מזה
ציור מאוד פשטני, אבל מה שמעניין בין היתר זה השימוש בזיכרון
לנוף יפה, או אפילו משהו אחר, ושחזור אח"כ בציור. הרבה ציורים
ציירתי ככה. גם סבא שלי היה מצייר מהזיכרון, למרות שהוא התחיל
בעץ וגמר בסירה...:) בכל מקרה - לפעמים יוצא יותר טוב, לפעמים
ממש מגוכח, אולם זו בהחלט שיטה ידועה שלי, שיש לה הרבה דוגמאות
גם כאן, ועוד כמה דברים שעגיין מחכים אצלי במוח לתורם.

טוב, 11:45 - מספיק לבינתיים

5-6/8 4:24

עוד לילה של בחילה

ניגודים

שתי פיקציות. בכל זאת, מעלה לי אסוציאציה של הזוגיות המוכרת.

סערה באחלה צבעים

פרסומת לחומוס. סתם. קודם כל - דגש על טכניקת הסערה שלי -
מריחות של צבע לבן - קשקושי רוח. בדפנה השתמשתי גם בשחור. מעבר
לזה - טכניקת להעלות 1 על השני - לדוגמא בעץ. שכבתיות שמקורה
האידיאולוגי בפירוש (מוטעה?) של האמפרסיוניזם. יש כאן
גםפונקטאליזם ואן גוכי, ופרספקטיבה, ואורמנטציה, מסביב סביב,
וגם סוג סוראליזם - את הגבעה אני כרגע רואה כלשון....
בין הסנה הבוער לעץ פרי, גם הכחול מתקרב ללבן, רק נראה כמו
שרשרת סוכה.

סערה ודמויות מפתח

זה שם מוזר, לא? אבל אם תביטו היטב בשמאל תחתון תראו את
הדיג-מקסיקני שלי - צללית שחורה כזו. יש לידו גם עץ טיפוסי,
ומעליהם איזור דמוי קנדינסקי שבו אפשר למצוא פרצופים בשפע, אם
כי למדתי את טריק הקנדינסקי הזה רק הרבה אחרי הלימודים, כאשר
יום 1 הצלחתי לפענח פוסטר של אשתי שהיה תלוי אצלנו הרבה זמן
בבית. פרי עבודתו כמובן. מרגע שהתחלת לראות בזה דברים, אין דרך
חזרה. ולא רק אצלו.
מצד ימין השמש, ויש גם נגיעה קוביסטית. עננים, תאי זרע, גבעות
פשטניות אופיניות עוד מהילדות. ציפורים פשטניות כנ"ל. סה"כ יש
כאן הרבה בקשקוש הזה, אז אני מניח שיופי של תמונה.

עוד טולוז

האם ניסיון לשפר במעט?
מסתבר שיש בזה טיפה מסתורין - קודם כל, יש שם עוד שתי דמויות
שפתאום צצות לי מול העיניים - מאתרים? וחוץ מזה - מה זה הכובע
הזה?
הקומפקט ככל הנראה הסוני המדובר שלי.

עציץ על חוף ים

סוראליזם פר אקסלנס. לקח לי קצת זמן להבין איך אמורים להחזיק
את הציור. בכל אופן - סוראליזם אמיתי הוא ריאליסטי...

עציץ על חוף ים

עוד 1! עם יותר שחור מצד ימין. נפלאות הצילום והכפילות חסרת
צומת הלב. איפה ההגהה המוקפדת שלי כשצריך? טוב נו, הזדמנות
לציין את שמש חצי הכדור הדרומי. (פינת ההשכלה - יש לי אופי של
מורה - בכל חצי כדור הנטיה היא לצייר את השמש בצד שונה של
הדף)

עצמי

דיוקן שלי עם עינים בוהקות. מתקשר לכמה שאני עייף עכשיו. נראה
כמוני קצת, אבל ישן. טוב, אנסה ללכת לישון.
4:48 - יאללה ביי

8-9/8 00:11

יום של טרדות (מע"מ מתנכל לאישתי, נתניהו מותח את החנל)
ובשורות (שתי חתונות במשפחה הקרובה, הייתם מאמינים?)
אתמול ביקר אותי גונן שמסתבר שלא התחתן, אלא נפרד. מתחה את
הגבול האישה.

פלפלים וצבעים

לדעתי זה נראה יותר טוב בצילום מאשר במציאות. זה קורה לפעמים -
פתאום יש מסגרת - המרקם לא ברור, הצבעים מקובעים וכו'. חוסר
המסגרת יכול גם לפגוע למשל בהנאה שלכם מרצף התמונות כאן. יש
מסגרת גם לפלפלים אגב.
אז מה יש לנו? סוג של טבע דומם + מעברי צבעים? צבעים משלימים
הלכה למעשה? כן, כנראה שזה העניין. הדגמה של טכניקה עלובה אל
מול תוצאות של אמנותי.

פלפלים

המשך של הרעיון - הפעם הזוי

פרספקטיבה עם שתי נקודות

נדמה לי שהבנתי את העניין - מציירים קו אופקי ועליו שתי
נקודות, מציירים קו אנכי שהוא יכול להיות למשל קו של דלת,
מותחים מקצוותיו קוים לנקודות, ואת שאר אנכי הדלת מתאימים לתוך
המסגרת שנוצרת. אם רוצים למצוא קו נוסף בונים אותו מהחדשים,
וכן הלאה. אני צריך לבדוק את הפרקטיקה של זה מתישהוא - הרי אני
מת לצייר ריאליסטי....(שאיפה למות משיעמום)

צביקה או שי או מישהו

זה לא דומה ממש לאף 1, וזיכרון כאמור זה לא משהו שאני יכול
להסתמך עליו, אבל תווי הפנים האלו יכולים להיות אולי צביקה, או
אח שלי שי (או הרבה אחרים). (אגב - עדיין חוקר את נושא הפיסוק
מול סוגריים)
אח שלי שי צעיר ממני בכמעט 5 שנים. היה ביישן, מפונק, עגול, עם
כל מיני סימפטומים של בעיות הקשורות לחוסר ביטחון מול חברה
ובכלל. זכורה לי סצנה מבישה בשבילי שבה כילדון הוא ביקש את
עצתי בענייני בנות ואני התעלמתי. גדל להיות חייל קרבי ולאחר
מכן סוג של רוקר. כיום עומד להתחיל לימודי צילום, וכבר כמובן
כמה תמונות מרשימות מאחוריו, כמו גם קצת מוזיקה שהוא הגיע אליה
חרף היותי המרתיעה, וגם כמה טקסטים טעונים בשקט. יש לו גם איזו
ידידה קולית כזאתי, ועוד כמה חברים שיש לי איתם מדי פעם
אינטראקציה. חפשו אותו פה בבמה.
הציור עצמו אדום מוגזם גם במציאות. אני מניח שזה יכול להיות
במצב של פריחה או התחצ'קנות קשה...) פנים מרובעות. יכול להזכיר
במשהו עוד כמה טיפוסים - צביקה בלאכר - חבר ותיק של אישתי
(רווק מחפש) רומן שהיה איתי בכיתה - טיפוס קטן ושרירי כמו איזה
סיני קרטיסט ילד, למד קרב מגע לפני כולם, וגם גיטרה קלאסית.
היה בינינו איזשהוא חיבור, אבל לא יותר מדי

צביקה צהוב וקרימינל

טוב, גם זה אולי צביקה, אבל בת'כלס לא ממש. הטיפוס היותר משכנע
כאן הוא דווקא הקרימינלי שדי בטוח שמהדמיון, אבל אומרים
שפורטרטים בד"כ דומים לציירים שלהם. אז כן, אני קרימינל - מעשן
גראס, עושה כמה עבירות תנועה, גונב זכויות יוצרים ולא משלם
מיסים. טיפוס מסוכן לחברה, אבל לאו דווקא בגלל הדברים הנפוצים
האלו, אלא יותר בזכות ההלך רוח החתרני שלי. בכל זאת כנראה
קרימינלי מספיק כדי למשוך את אשתי שהייתה אז עתודאית
קרימינולוגיה בבר אילן - מקום חשוך נהדר שהגעתי איליו בעצמי
לאחר מכן לשנת לימודי מוזיקולוגיה חתרנית. את מה דעתי על
הקונבנציות של העולם אני מקווה לפרט בשיר ראפ יום 1.
מעניין שהלכלוך הטקסטוראלי לא מפריע כלל - עוד כלל שניתן
להשתמש בו, מה שמביא אותי לשאלה של הסינגל האחרון של דן שעלול
ליפול בדיוק על נקודה כזאת. ודן הוא דווקא מופת לניקיון
בבסיסו, ואף 1 מהגורמים המרכזיים שלימדו אותי להעריך את
התכונה. על הקומפקט דיסק כבר דיברנו. בכל אופן, יכול להיות
שהוא לא יצליח סתם בגלל שהוא מקוב אליי - קללה שכזאתי, או מפני
שהוא לא מספיק טוב למה שהחברה רוצה. בואו נחזיק לו אצבעות,
למרות שכל הסיפור הזה יתפרסם הרבה אחרי שהוא כבר יגמור את
המהלך של ניסיון השיווק של הדיסק החדש שלו. בכל מקרה נחזיק לו
אצבעות - חבר טוב ובנאדם מיוחד ומוזיקאי נחשב. הוא קרימינלי
יותר ממני. יש בזה משהו מאוד מושך. יש בקרימינל הזה גם משהו
עדין. בכל אופן, יוצא ש"צביקה" מתבטל אל מול גדולתו.

00:45 - ניסיון שינה נוסף

9-10/8 00:40

רצף כזה של כתיבה - עוד איזה 20 דק' לרשותכם

קוים

לא יודע אם היה כאן תרגיל, או אולי אפילו קשקוש, אבל בעיניי
התוצאה היא יצירה שמביעה המון זעם וכאוס. מזכיר לי חלום שחלמתי
הלילה ובו סרט נעורים שלא היה ולא נברא, חוץ מקליפ של דן
שבעקבותיו פרץ בינינו סכסוך שנמשך שנתיים, והגיע לכך שאפילו
לחתונה שלי לא הזמנתי אותו. את הקליפ ביים נדב. כנ"ל כמובן את
הסרט בחלום - צוות נשאר צוות. הייתי דמות מרכזית שעברה עליה
בערת רגשות קשה, שכללה מכה נוראה של אהבה, נפילה במדרון, הקאה,
וכו'. אח"כ החלום סרט התפתח לקיום יהונתני, כלומר - משהו קצת
מחושב אך מתוחכם ואמנותי, ודן בילה במיטה עם כמה כוסיות. כמובן
- אתמול דיברתי עם דן שהיה במצב רע, וגם עם יונתן - דבר שקורה
לעיתים רחוקות, וגם ראיתי כמה דוגמניות עושות פוזות אמנותיות
למצלמה. אפשר למצוא מציאות בחלום, אבל תמיד מעניין איך הוא
מתערבב. החלק שלי היה הכי סוער והכי נגע בי - איזה פלא. נדרשה
התאפסות ביקיצה כדי להחליט שאכן לא היה ולא נברא. היה שם תחושה
של שיר שכתבנו אני ודן על אחת נעמה שהייתי מאוהב בה עד כלות,
ודן גם עשה איתה משהו. הרבה סערת רגשות. כרגע אני על קפה, משהו
שהופך אותי לעצבני, מה גם שהביצים שלי אומרות את שלהן. טוב,
נעמה עוד תדוסקס בבוא העת.

ריבועיות

אשכרה נראה לי שזו לא תמונה שלי - פשוט המרקם לא אופייני. גם
אין לי שמץ של מושג לאן כן לשייך את הנ"ל. מה זה בכלל - אדן
חלון?

שונות

ואם כבר מדברים על מרקם שכזה - הנה יש פה אטב שנראה טוב, מרקם
דומה,  והציור שלי. בריבועים פרספקטיבה + פרצוף מצחיק ולא
טיפוסי במיוחד. מה שמעניין אותי זה אילו חדרים בדיוק ציירתי,
כי קו הזמן של הרהיטים האלו לא מצתלב לי עם התיכון, אבל -
לעשות סדר בראש זו במילא מלאכה מיותרת וחסרת סיכוי אמיתי.

שימורים גלילים

והנה הגענו לסוף. אפילו יש שם הערה - נדיר ביותר אצלי - השארתי
מראש את כל ההערות לכאן...
מדובר בתרגול גליל - די פשוט, ולא שווה המון התייחסות. נכון,
לכל דבר אפשר להצמיד סיפור, אבל קצת לא בא לי. אולי רק אזכיר
פעם שהכרתי כדורי בשר של מילי בטיול סיירות עם קבוצת דן בפסח
י'. הרבה דברים יש לספר על הטיול הזה - בו הכרתי את נעמה, וגם
את הביטלס, ובכלל - את הסיירות. בכל אופן - השימורים - החבר'ה
הביאו - ורק לקראת הסוף התברר להם שהדבר הטעים הזה הוא לא כשר
לפסח. כמובן - אני הייתי היחיד שאכפת לו (התגברתי על זה כבר
לפני שנים) וזה הלך כך שהם גילו לי את האמת, ראו שאני לוקח את
זה קשה, אמרו לי שעבדו עליי, וגילו לי את האמת בכל זאת רק לאחר
תקופה - למען בריכוך. משהו משם צורם לי בהקשר של נדב, שאיתו עד
היום עוד קשה לי להסתדר, אבל - לדיון מאוחר יותר. אולי.

אז זהו - גמרנו את תקופת התיכון - לפחות בציור, והגיע הזמן גם
לגבות לראשונה את הנ"ל, וגם לומר משהו, שעוד אחזור עליו - אם
מישהו רוצה תמונה כלשהי שלי בהשאלה, רק שיבקש. לי חשוב
שיישמרו, אבל עדיף שלא ישתעממו בארון. למה בהשאלה? כי אני
עדיין מקווה למכור אותן יום 1 - זוכרים - אני מחזיק מעצמי אולי
אמן.
1:01 יאללה ביי

10/8 10:32

טבע מלאכותי http://stage.co.il/Stories/342062

סוף סוף התחדשות. אולי התמונה האחרונה שציירתי. מאז שאני גדול
אני מצייר על בדים, כדי לתת גושפנקא לעצמי. גם ממנ עבר קצת
זמן. תאריך ההעלאה שלה לבמה: 31/5. 38 מבקרים ביצירה, 5
תגובות, אין ניקוד. סתם - חזרה לסטטיסטיקות. אני לא נורא
פופולרי בד"כ.
אצבעונית נוצצת. טיפה מזכירה את הבת שלי. נצנצים זו גם טכניקה
מאוחרת יחסית שלי. דווקא ההתחלה הייתה מרעיון של לק - אביבה,
חברה של אשתי צבעה בלק פלאפונים, ואני קניתי לק לצביעת סנדלים
- כי מי אני שאלך עם בגדים לא מקוריים. הנצנצים היו המשך טבעי
למגמה. ילד מגודל. קצת גשם שחור מאיים משמאל, ותחושה של תאי
זרע מימין ואף הדמות. למה השם? קומפוזיציה נחמדה, חגיגה של
צבעים וצורות. הרבה אדום דם. מדובר בציור די קטן אגב. נייר
פוליו בערך, רק עם פרופורציות אחרות. נעשה בשכבות, והתחיל כ"לא
לבזבז צבעים" - טכניקה שלי להתחיל צבעוניות על משטח חדש כאשר
יש לי צבעים מיותרים בפלטה מציור אחר. בהתחלה היה גוש שנראה
כמו איזה טנק במרכז התמונה, ורק בסשן אחר הוא קיבל את הצורה
הנוכחית שלו. יש כאן התייחסות לאלמנטים מלאכותיים פיזיים, אל
מול סערה טבעית, וכמובן - גם המישור הסימבולי של נפש האדם. בכל
מקרה - אין לי באמת מושג למה התכוונתי.
טוב, אני צריך לפנות את המחשב לנוער. יאללה ביי
10:44

18-19/8 1:19

תמונה שלי בעירום מלא: ועכשיו  - הציור!
http://stage.co.il/s/282320

263 מבקרים - אין כמו סיווג אירוטי. כמובן- האכזבה הובילה
לניקוד משוקלל -14.

אז מה היה לנו כאן? תמונה שלי בעירום מלא התחיל כצילום לא
מפוקס של הבהן שלי. כמו שאמרתי אז - פשוט לא בפוקוס, והפריים
לא משהו. בהחלט השעשוע הזה התקבל יפה. זמן קצר אח"כ באמת שמתי
תמונה שלי בעירום מלא פרונטלי, למרות שלא ממש מקרוב בשביל
פרטים, בתמונת דפיוצר. אין מה לעשות - אני גם נודיסט, גם
אקסהיביסיוניסט, וגם פרובוקטור. נכון, אני גם ביישן, חסר
ביטחון, ולא נורמלי במראה החיצוני שלי גם כשמדובר בגוף נטו.
ייתכן מאוד שבעתיד אשים תמונות יותר מפורטות שלי בעירום, או
שאדגמן למישהו. זו בהחלט צריכה להיות חוויה. אני גם אשמח
לצלם/לצייר אנשים אחרים בעירום, באופן פרטי אם למישהו/מישהי
בא, למרות שסביר להניח שאישתי לא תמות על הרעיון, אבל....
הנודיסטיות שלי בפורום פרטי כבר הובילה לצרות בעבר, אבל אולי
עדיף לא להיכנס לזה יותר מדיי עמוק. לפחות עכשיו.
זוכרים את מעריב לנוער? היה שם איזה מדור קבוע על חוויותיו של
ילד נער מתבגר. פעם אחת הציעו לאיזה חבר שמן שלו כסף בעד
דוגמנות עירום של גוף חריג. למיטב ידיעתי כיום, שומן לא נחשב
חריג בקרב דוגמני/דוגמניות עירום, ואין באמת סיבה שייחשב, אבל
בכל מקרה - הסיפור ההוא נחרט לי בראש כנקודה שבה התחלתי לחשוב
על כל העיניין. כששמעתי שעילעיל - חברה של גיסתי, שבה בכלל עוד
ידובר בהרחבה, עסקה בדוגמנות שכזאתי, הדבר רק גרם לי לנעריץ
אותה יותר (וכמובן, להצטער מאוד שלא הייתי שם. אותו כנ"ל לגבי
חברתי הגרמניה מהולנד - נורה, שגם עליה עוד יסופר רבות. בקיצור
- זה תמיד נראה לי מעין אתגר. היום כבר לא, למרות שטרם
התנסיתי. דווקא יכול להיות מקור פרנסה נחמד, אני צריך להזכיר
לעצמי, אם כי תמיד צצות מגננות של מהוגנות, מקצועיות, וחוסר
ביטחון. בכל אופן, הנושא לא נורא רלבנטי בימינו, למרות שעכשיו
משהמחשבה עוררה...
מה שאולי רלבנטי זה מתי יהיה העירום הבא שלי בבמה, ודווקא יש
לי איזה תכנון נועז כלשהו. אבל תכנונים, גם לא פרובוקטיביים,
יש לי בשבע.
מן הראוי, אם כבר אנחנו בסביבה, להבין שאני לא איזה נודיסט
מתחסד. נהפוך הוא - אני אוהב מין, פורנו, ובכלל - יחסי "לעשות
אהבה" נראים לי כדבר שמבורך שיהיה חופשי ונפוץ, כמו גם שחרור
מכבלים ומעצורים. בכל מקרה, למי שיהיה איתי בסביבה שמאפשרת (לא
היכל התרבות בזמן קונצרט למשל) יש סיכוי פשוט לראות אותי
פשוט.

לגבי התמונה עצמה: מהציפורן הברורה, באחת הפעמים שמלאתי קנווס
שאריות נוצר האימג' הזה שעשה לי את האסוציאציה ולכן נשמר.
הרבה יותר חום, הרבה יותר בוהק ונוצץ בזכות השילוב של רטיבות
הצבע ונצנוץ הפלאש. המרקם של הבד נראה כמעט מיושן - רק הנושא
האבסטרקטי לא שייך. אם חושבים על הכותרת בלי לדעת הקשר, בהחלט
יש כאן מקום לתהייה על טיבו של העירום הלז. עושה רושם של עבודה
ראויה, אם נכנסים לראש. הבד עצמו אגב - קטן למדי. בטח בסביבות
ה40 סנטים. אגב - בזכות דקלה צוקר (כאן בבמה) נכתב גם השיר,
ומי יודע - אולי גם סיפור או מוזיקה, או סרט.... בבוא העת....

זריחה על צפת
http://stage.co.il/s/282321

99 מבקרים, יש ניקוד 5 ומשוקלל 1

ואנחנו עוברים למשהו שונה לגמרי - במובן הסיפור מאחוריו: לפני
כמה שנים היה לנו רעיון מקורי איך לא לקלל את יום כיפור -
לעשות פיקניק! מאז זו מסורת, כאשר כל שנה אנחנו מצטרפים להמוני
עם ישראל... במיקום אחר, ובהרכב אחר של אנשים. הפעם הראשונה
זכורה לטוב, הייתה בשנת אלפיים - או אולי 99, כבר התבלבלתי -
לא - אלפיים: שנה לאחר שחזרתי מהולנד - כבר היה לי את האולפן
כשנורה באה לבקר. איזו שנה מטורפת זו הייתה. דיכאון של בניית
קריירה, פרידה מאהבה עזה נסתרת (נורה) זיכאון, טיפול פסיכולוגי
- דיאטת הרזייה מבוססת על עשבים, שלאחריה נהייתי שמן (עד היום,
למרות שעכשיו אני מנסה לתרום מאמץ לכיוון מראה הסמל סקס שנחוץ
לכוכב רוק שאני אמור להיות... והמון יצירה. כל זה מתוך ימים של
לשכב במיטה גם. מעניין - השנה אני מרגיש גם שאני לא עושה כמעט
כלום - מעניין איך מר סופר משיג יוכל לסכם אותה בעתיד. יש שנים
שיכולתי להביט עם סיפוק על סיכומיהם, אבל תמיד אני בידיעה שאני
לא מספיק, וזה מטריד אותי, אם כי היום פחות מבעבר. בכל אופן -
בסיומה של שנת השהות הראשונה שלנו כאן, אחרי שגם הספקנו לעבור
לדירה בכפ"ס. (שנה מטורפת!) נורה הגיעה לבקר אותי, אחרי שאני
כבר הייתי אצלה, למרות שכרגע ממש קשה לי להיזכר במשהו מן
הביקור ההוא, אבל אני יודע שהוא היה אמור להתקיים במשך אותה
שנה. קיבלנו כרטיסים של 10% מאל -על, שם עבדה אישתי כסלקטורית
של קרגו בסכיפהול, הקרבתה הגדולה למעני - דחיפה לקריירה והגשמה
עצמית שלי שכמעט נגררתי אליהם, בעוד היא מקבלת את תפקיד הקדושה
המעונה האולטמטיבי. את הכרטיסים לניו יורק ניצלנו כשנורה הגיעה
לכאן. היא הגיעה קצת לפני יום כיפור - ישר לבלאגן של
האינתיפדה, שהלחיצה אותה עד כדי כך שהיא עדיין לא רוצה לבוא
שוב, למרות שאולי הבחנתי בנימת התרככות בלתי מחייבת. בכל אופן
- אז כולנו היינו לחוצים - הטבח בראמאללה וכל זה. לינץ' בעצם.
היא אמרה :הישראלים מפציצים את רמאללה. לי היה ברור שלא. היא
גם אמרה: 20% מתושבי המדינה ערבים. אני ביטלתי את זה גם. איפה
הם? בצבא לא זכור לי שראיתי אפילו 1. כמה לא ידעתי אז...
את יום כיפור בילינו ביער חולדה. לא רחוק מאיתנו הייתה קבוצה
שחשבנו לערבים, מה שהיה מלחיץ, אבל בכל מקרה - כנראה שהם רק
אהבו לשמוע מוזיקה ערבית קולנית, שכן צעקת "משה" מרגיעה הדהדה
שם באיזשהוא שלב. בכל אופן - מרוב הבחינות זה היה פיקניק מאוד
מוצלח. השתתפו: משפחתי בהרכב מלא (מאז אישתי לא באה איתנו)
מיכל ויובל - עליהם עוד צריך להרחיב רבות, אבל עוד נגיע אליהם,
אופיר - שנהיה חבר של מיכל באותה ההזדמנות כאשר הם ביצעו את
אקט הפתיחה על הערסל הזוגי שלו, בעוד אני קובר את קנאתי,
צביקה, שיחד עם יובל הצליח גם להתאהב קמעה בנורה (יובל עוד
ניסה לטפח איתה קשר לאחר מכן, למרות שיש לה חבר - כנראה
שלכולנו טעם דומה, אם גם ניקח את מיכל בתור דוגמא נוספת). בכל
אופן, אני רק אוסיף שנורה היתה אמורה להיות בסדנא למוזיקה
עתיקה בירושלים במהלך סוכות, שבו אנחנו התעופפנו לניו יורק,
אבל עקב ביטול הסדנה עקב האינתיפאדה, כשחזרנו לארץ היא כבר לא
היתה  כאן..:(

נקפוץ כמה ימי כיפור קדימה. האחרון, כמעט לפני שנה כלל אותנו,
ואת דן, עם להב, בנו מעמית שאיתה הוא חי מגיל 16, ולמרבה הצער
- הגירושין היו מכוערים. חבל, כי דווקא הייתה לי מערכת יחסים
נחמדה איתה. בכל אופן - כבר סיפרתי לכם שדן לא הוזמן לחתונה
שלי כי היינו בריב באותה תקופה, ומכיוון שהוא בדיוק רב עם עמית
לפני שבכל זאת יצא לנו לדבר, הוא ניסה לשכנע אותי לזרוק גם את
הזוגיות שלי. כרגיל עם דן, לפחות של פעם - חלק בילתי נסבל
במנטליות שלו של חוסר סובלנות. בכל אופן, עד שהוא התחתן איתה
כבר היינו שוב בקשר בריא שנוצר עקב עבודה על הסינגל הראשון שלי
שכלל שלושה שירים, ועל הצטרפות ללהקת "מסיבת דן" עד הגלגול
הסופי שלה כאשר נסעתי לחו"ל, וכל החבילה התפרקה, למרות שדן
הגיע לשלב של פרזנטציה. בכל אופן - אני מניח שגם לסיפורים האלו
עוד תימצא ההזדמנות הראויה יותר.
בחזרה לנוכחים - את התמונה השלימה חברתו הנוכחית - רוני,
שבהחלט יודעת לכייף ולעשות לדן, על פי מילתו - הרבה יותר טוב.
גם הם הזדיינו לי שם, אבל הפעם פחות קינאתי, כי רוני, אף שהיא
מושא נהדר לפנטזיות, בכל זאת לא מילאה אצלי חלק דומה לזה שלקחה
מיכל. בכל אופן - הפעם אני הייתי על הערסל בשעת מעשה...
למחרת בבוקר הלכתי לראות את השקיה. היינו בפתחו של המסלול
לנחל עמוד, ומולי הופיעה צפת. כשחזרתי הבייתה ציירתי את התמונה
באיזשהוא שלב על פי זיכרון, אף על פי שהדמיון כמובן קלוש, אבל
מה שחשוב שהיה לי בסיס ומטרה לעבוד איתה. זכרתי את השבילים,
הזוויות של ההרים, העצייה השונה, כול עץ 1 מרכזי, וכמובן -
צפת, והאור הבוקע מאחורי ההר שלה. חלק ניכר מהאלמנטים מיוצגים
בתמונה, מי פחות ומי יותר.
ככלל - גם כאן - הפלאש נותן לה בהירות שקשה לראות בה במציאות.
התמונה עשויה שכבות - קצת מזכרת לאמפרסיוניזם, וקצת ע"מ למנוע
לבן קנבס חשוף. השכבה הראשונה - שמש ענקית - עיגול צהוב, זכתה
לצילום וכותרת "מצע לזריחה", כי אין מה לעשות - לפעמים יש שלבי
יצירה ששווה לשמור, וראוי להזכיר את סבא שלי בהקשר של ציור
שמתחיל כמשהו 1 ומשתנה רבות עד לגלגולו הסופי, ובעצם - תהליך
דומה אני מקבל גם ביצירת מוזיקה, אבל עוד נעסוק בזב בהרחבה.
שאריות מהצבע החום ושות' התקבצו להם לבד השאריות "תמונה שלי
בעירום..."...
ממש כיף לראות את הבהירות כאן. בחיי ביומיום לתמונה יש עומק
ואור פנימי.
טוב, נעשה נסיון שינה. ברברתי מספיק...
2:24

27/8 16:54

הזיות נשיות http://stage.co.il/Stories/277578 מספר
מבקרים:153 - מסקנה - יש לו ותק. לאט לאט כמעט כל יצירה צוברת
לעצמה כניסות...ניקוד גבוה 5 ניקוד משוקלל של 11 מנקדים - -5.
לא אהבתם את זה במיוחד, הא?
מאז שמיכל סיפרה לי על ההשתלה המוחית של הגברת בסל לגבי זה
שאסור להשאיר לבן, אני דווקא הרגשתי משוחרר מהעניין. תמיד נחמד
לדעת איפה שתלו לך, אם כי אני מוגה שאני מסתמך לחלוטין על
אמירתה דאז בעניין.
בכל אופן - טיול להולנד, איפה שחייתי שנתיים כשהשתלמתי בנגינה
בחלילית. עשיתי עוד כמה דברים בתקופה שלי באוטרכט, כמובן.
הייתה לי חברה טובה מאוד שקראו לה נורה. היינו ממש צמד חמד, אם
כי האמת שהייתי מאוהב בה נואשות בסתר. בכל אופן, עוד נדבר על
זה...:) מכל מקום - פסח לפני שנתיים התעופפתי לי לביקור בהולנד
וגרמניה, בחברתה של ידידתי הגרמניה, שעדיין התגוררה אז
באוטרכט. הרבה תוצאות אומנותיות היו לטיול הזה, אם אפשר להגדיר
דטא לבמה בתור אמנות. זה 1 מהם. עכשיו - ראוי לציין שאני סקס
מנייאק. כן, פעם לא הייתי כזה מוחצן. היה לי טעם מצומצם יותר,
והיו לי גם נטיות ג'נטלמניות באופי, אבל היום - חופשי אני
מתעסק באובססביות בלהפשיט בעיניים. נכון, אני עדיין מאלו
שעושים כאילו שהם מסווים את זה. התמונה הזו מוכיחה בעצם על מה
מדובר. יצאתי מסטול מקונצרט בפרידנבורג - האולם המיוחס של
אוטרכט - זה שכל מיני סמפוניות של אחלה תזמורות מבוצעות בו -
נכחתי בכמה - המחירים שם, לפחות בעידן הפרה יורו היו מגוכחים
בהשוואה לארץ. למעשה - נדמה לי שאת כל הרפרטואר הסמפוני החי
המועט שצברתי - שם. יצא לי לשמוע את יופיטר של מוצארט, ואת
הקונצ'רטו לכינור של צ'ייקובסקי בקונצרט מרשים 1, את פרנץ
בריכן האגדי ותזמורת המאה ה18 שלו בכמה הזדמנויות, ועוד ועוד.
מכל מקום - בקונצרט צהריים חופשי שהיה באותו יום אני לא זוכר
כלום למעט העובדה שהייתי עסוק בלהפשיט את הנגניות. אח"כ הגעתי
עם הג'וינט וכלי הציור לתעלה, ויצרתי. העץ צולם, מה שיכול
להמחיש לכם באופן כללי עד כמה הציור שלי ריאליסטי ונאמן
למקור....:) עליו - הלבשתי את הדמויות מהקונצרט. מה שנקרא -
מאוד בערך... אבל התוצאה חביבה, ומהווה אולי נספח של חתך
פסיכולוגי שלי, עכשיו גם מוסבר. זהו, פחות או יותר. אפשר
להזכיר את היונה, או את איך שנראה שהדמויות צומחות מהעץ. אפשר
לדבר על הארכיטקטורה ההולנדית המאלפת... - את הרחוב הזה חציתי
הלוך ושוב לפחות פעם ביום בממוצע - בין אם על אופניי, באוטו,
או ברגל. אפשר גם לנסות ולהתרשם מהשלווה והיופי של התעלה
העתיקה הבאמת מומלצת למי מבניכם שישאף להגיע לשם. בכל אופן -
כאמור, הולנד עוד תוזכר הרבה.

נ.ב - ציור קטן. 30-50 או משהו.
17:19

25/9 1:57

יום כיפור, יומיים אחרי שעון חורף, די תשוש אבל רחוק מלישון

גבעת חרוט ונחל ארדון http://stage.co.il/Stories/388000

מדהים כמה שהצילום משנה את מהות התמונה. מה שנכון - השתמשתי
בין היתר בצבעים עם נצנצים. כעקרון, אקריל גואש וכו' בד
בסביבות המטר. בכל אופן - במציאות יש לזה אפקט קטן, אבל
כשמצלמים עם פלאש - פתאום כל העניין נראה הרבה יותר כמו עיבוד
ממוחשב. הנהר נראה זורם. הפיטמה ברורה מאי פעם.
במציאות מדובר בנוף מדברי מהמם. עלינו עליה אני ובני הקט ב1
מטיולינו המוטרפים בקיץ. תצפית מהממת. אח"כ בנחל פסי צבע
משגעים. ועץ שיטה שהיווה לנו מטרת מנוחה שאיליה יכלו שני
הקוטרים האומללים שלי לשאוף. קיבלתי על זה דירוג 1 של 1. האמת
- לטעמי שווה יותר. מכל מקום - המיניות ביקשה לה דרך לבפנים.
כל העסק טרי. אמנם, הטיול למכתש רמון היה בתחילת הקיץ, אולם
הציור חיכה בסבלנות לתורו עד ללפני שבוע - צויר בא' ראש השנה
בחצר הוריי.
טוב, הפעם מקצר, בלי סיפורים מפותלים. לילה טוב.
2:05

1/10 6:17

נורה ויונס - http://stage.co.il/s/375491 - 86 מבקרים ביצירה

מהם נורה ויונס?
נורה היא פחות או יותר אהבת חיי. כמובן, יש כמה מועמדות, אבל
העניין שהייתי מאוהב בה נואשות משהו כמו שנתיים וחצי לפחות.
אחת מהאהבות האסורות שלי, כי בעצם, כשפגשתי אותה, כבר הייתי
מזמן נשוי. מכל מקום - היא הייתה האחרונה בסדרה. נכון, אני פה
ושם עוד מפנטז על איזה מישהי ספציפית לאורך תקופה, או אפילו
עוסק במיני מיני פלירטוט, אבל בכל אופן - ממש לא כמו פעם - כי
אחרי נורה החלטתי שהדבר רק מסב צער רב לכל המשתתפים. למשה,
כשנפרדתי ממנה נכנסתי לדיכאון עמוק (היו עוד סיבות) ואני יודע
שגם לה לא היה קל. מאז אני חי בלי להתאהב, לפחות לעומק, וזה
בהחלט משהו שצורם בפני עצמו.
טוב, אני חייב לתת לפחות כמה קוים מנחים נוספים, אם כי כמובן
תקצר היריעה...
קודם כל - שיהיה ברור - למרות שאני מודה שפינטזתי עליה כהוגן
כבר מפגישתינו הראשונה - מעולם לא היה בינינו שום דבר פיזי. מה
שכן היה זה חברות עמוקה.

את נורה פגשתי ביום הראשון שלי ללימודים פחות או יותר
בקונסרבטוריון באוטרכט, הולנד. המקבילה הזאת לאקדמיה בארץ
הייתה מסלול "קבוע מראש" של הקריירה שלי, מאז הכרתי את המורים
לחלילית שם בסדנאות למוזיקה עתיקה בירושלים בתור ילד.
נורה היתה גם כן תלמידה זרה, אם כי הרבה יותר קרובה מכל
הבחינות. ביתה המקורי היה בגרמניה במרחק של כמה שעות נסיעה.
מסלולי הלימוד שלנו היו מאוד דומים, לפחות מהבחינה הפורמלית
ההתחלתית, וכך יצא שהגענו בשבוע הראשון לכמה קורסים מעוטי
משתתפים ביותר ביחד, ונוצרה בינינו תחילתה של חברות. מהר מאוד
הפכנו למעין זוג לימודי, דבר שכלל הרבה נגינה משותפת. החברות
בינינו הלכה והתחזקה באופן רציף בשנתיים הללו. היא בהחלט אחת
החברות הטובות ביותר שהיו לי אי פעם.
אני בכל אופן, מהפינטוז החזק הראשוני נסחפתי להתאהבות אסורה
ונואשת שתפחה במקביל לאספקטים האחרים ביחסינו. נורה היתה בחורה
עם שמחת חיים, עומק, קלות דעת לגבי בנים (היה לה כבר אז את
יונס, שעדיין התגורר בגרמניה, אבל זה לא הפריע לה לשתף אותי
בהתאהבויותיה, בעיקר במצ'ואים ספרדיים - ממש לא הטיפוס שלי.)
(הפסקה קלה - מיד אשוב)
(שבתי...
בכל מקרה - אני הייתי נשוי, אבל עם הרבה בעיות בבית. היחסים
בינינו היו עכורים, ומיכל, אישתי, די סבלה מהולנד גם ככה. היא
עבדה בביטחון אלעל כדי לתמוך בי (+דירה שההורים שלה קנו
עבורינו)
הקונפליקט הוגדר על ידה כאשר יום 1 כאשר פסענובשמחה מבניין 1
למשניהו בקונסרבטוריון, ביא חיכתה שם כדי להעיר משהו ארסי על
הידועה בציבור שלי. האמת - זה כמעט היה ככה, כי באמת היינו
כמעין זוג בלימודים, ומערכת היחסים בינינו היתה עמוקה. נורה
מכל מקום, לטענתה, לא חשבה עליי מעולם באופן מיני. האמת, אני
מנחם את עצמי שזה נשמע כמו מנטליות נשית טיפוסית עלובה,
אבל....
טוב, אניווי - אחרי שחזרתי לארץ יצא לנו לבקר 1 את השניה כבר
שלוש פעמים. הציור הזה של נורה והחבר שלה, שבפעם הראשונה
שראיתי אותו, ונוכחתי שהוא אמיתי, נפל לבי ברבי, אבל סה"כ הוא
אחלה בחור - הרבה פחות קל דעת ממנה, איש עיצובים במחשבים או
משהו כזה,, הציור הזה צויר בביתם לפני כשנה וחצי בפעם האחרונה.
פסח לפני שהתחלתי לכתוב את תכן השנוי במחלוקת (זה באמת מוצדק
רכילותית לפרסם כזה דבר יום 1?!)
על הנסיעה בכללותה עוד אפרט, וגם על שאר הסיפורים הנלווים, אבל
אציין שהציור צויר מתמונה שלהם עושים סקי, בעת שהם ירדו לערב
ספא לרגל יום השנה שלהם, ואני ניסיתי להעניק להם מתנה שאני
בספק אם העריכו, ובכל מקרה - זה היה מאז ומעולם אתגר מושך
בשבילי לצייר את נורה. זהו פחות או יותר - הנצנוץ שאתם רואים
הוא אך ורק משום שהצבע עדיין היה רטוב לדעתי. כמובן - הם לא
ממש נראים ככה במציאות...:)
את התמונה המופשטת אני יותר אוהב כי יש לה לפחות קונספט. זהו -
אני הולך רגע לספוג אווירה..... - טוב - אני מאוד אוהב את
התמונות האלו. בד"כ כשאני מצייר אנשים, או לפחות לעיתים
קרובות, הם יוצאים זקנים. מקל הסקי נראה כמו מקל סבא. הרקע
נראה כמו חלון רטוב במים בתמונה אימפרסיוניסטית. בתמונה השניה
רואים את החום שלה מול הקרירות והמרובעות שלו, וכל זה על רקע
כוכבני של שלג

7"01 - יאללה ביי

2/1 12:27

קורספונדיציה בין דמויות http://stage.co.il/s/277573

נכון ששמתם לב שמלא זמן לא הייתי?
טוב, אז עברו עליי הרבה הרהורים בקשר לבמה. חדוגמא - גיליתי
שמתייחסים אליי פחות ופחות, ושדמויות חשובות לי, כמו שלמשל
יעל, שהיוותה מנוף לכתיבה של זה (בין היתר), כבר לא ממש כאן.
מעבר לזה - כל העניין של החשיפה המיותרת, משעממת ומביכה לחינם
- אותי וקרובים לי.
הקיצר - בינתיים ממשיכים, אפילו אם כאמור - בסוף זה לא
יפורסם.
עוד סרט שעבר עליי באחרונה הוא תכנית להשקיע כסף, שהתחלתי
להרוויח קצת יותר ממנו לאחרונה, ביחצ"ון של עצמי - ככה שאולי
אני כן אהיה מפורסם - ואז איפה הריחוק?
אבל אני לא מעודד אותו במילא.

אגב - בינתיים אבא שלי מנסה לארגן תערוכה משפחתית, ובנוסף אני
מהרהר לנסות למכור באינטרנט באיביי וכאלו, כך שגם בתחום הציור
יש  התקדמות כלשהי - אבל בכל זאת - זה לא המיין שלי בחיים.

טוב - קורספונדיציה - כלומר - מארג היחסים. זה לפחות מה
שהתכוונתי לומר במילה הספק מומצאת ע"י הנ"ל. מס' מבקרים: 131,
8 מצביעים, ניקוד גבוה 4 משוקלל 5 שלילי. לא אהבתם כ"כ, הא?

מדובר ביצירה הראשונה שלי כאמן בוגר. כלומר - כזה שהחליט שצריך
לצייר על בד, ובגדול, ע"מ שיקחו אותו ברצינות, והוא יוכל למכור
משהו. עוד לא עבר לי, הא? זה היה כמדומני בשנת 96. לפני 9
שנים. אני זוכר שהראתי את זה לענת גיסתי המדליקה שמתלהבת
מאמנות. ענת שהדליקה קצת את התלהבותם של חלק מחבריה של אישתי,
שבתורה טורחת להתנהג כמו מכשפה פולניה לעיתים קרובות. בהתחלה
לא נמשכתי אלילה, אבל עם השנים, הלבביות, תחומי העניין והיצירה
המשותפים וכו', הגעתי פה ושם לסף התאהבות איתה. אני מניח
שבהתנהלותה היא תרמה לזאת רבות, ואף נקלענו פה ושם למעין
אינטימיות. הקיצר - אולי היה יכול לקרות, אבל זה "לא מוסרי".
מעניין שזו לא המצאה שלי. מדוע כל הדברים הלא מוסריים קיימים
בעולם. מה זה טוב, ומה רע.
הקיצר - אני זוכר שבכיכר מילנו הראיתי לה את זה, והיא טרחה
לפטור איזו התלהבות כדרכה. משום מה זה הזיכרון שנדבק לי לציור,
ולכן הוא בתכן. מה עשינו בכיכר מילנו? משפחת שפיגל (אישתי) יש
להם דודים שם. באותה תקופה עדיין חגגו יומהולדת לילדים. אולי
זה מה שעשינו שם. חוץ מזה דן גר אז על הצומת הזאת, ואם כבר
חושבים מה עוד קרה לי במיקום הזה אפשר לציין מקומות עבודה
פרטיים דרך ובבי"ס אושיסקין של הבת דודה הנ"ל, כמו גם קרבה
לקונסרבטוריון שטריקר, למגרש חניה שחטפתי בו דו"ח,  לקפה
שהשארתי בו פעם לא מזמן פנס ללירן שפגשתי בטיול - הקיצר -
מליון סיפורים. בואו נעזוב את התפשטות הזיכרון הגיאוגרפי של
צפון העיר ללא הפסקה ושלוחי הקשריה, ונסתכל על הציור.

קודם כל - אני חייב לומר שהוא הרבה יותר בהיר כאן מאשר
במציאות. גודלו כמטר, והוא אפלולי (אבל אפשר לראות את הפרטים
באור כמו שכאן) ושייך לאותה סדרה של 4 בדים אם אני לא טועה,
שקניתי יחד עם כן וצבעים? קשה לי לשחזר. בד נוסף ציירתי ציור
למיכל האקסית המיתולוגית שלי - ציור שכלל תזכורת להולנד, שבאה
אחרי 96, ואשר נהרס בביתה (מסוג הדברים שמכעיסים אותי בשקט).
הקיצר - קצת קשה לי לחטט אחורה - בואו נחזור לציור:
מעין קוביזם או אמפרסיוניזם שמרכיב פרצוף מפחיד עם עוד שתי
דמויות נשיות ברורות שמצוירות במיטב חוסר יכולתי לתאר גוף נשי
עגלגל, + כמה דמויות פחות ברורות. לדוגמא: אחת בין האישה
לפרצוף, עם ראש אדום למעלה. עוד אחת ואולי שתיים מצד שמאל של
הפרצוף. רואים אותם?
הזכרתי פעם את הציור של קנדינסקי? - היה לנו פעם תלוי (עד
שהתחלתי לצייר יותר מדי) קנדינסקי כירושה מהחדר הקודם של מיכל.
הציור נראה לי כמו קשקוש במשך זמן רב, עד שלפתע קלטתי את כל
הדמויות בפנים. בעצם - קצת כמו שקורה פה, ובכלל בגישה שלי
לראות ולצייר את העולם, כך שאפשר לומר שלציור, ולהארה, היו
תפקידי מפתח בהשפעה עליי.
הציור קודר ומשדר המון כאב בלבול, כעס, תשוקה, ובקיצור - שדים.
זה לא היה ממש בכוונה, אבל אין ספק שיצא כאן החוצה משהו מביע,
ובאותה תקופה די סבלתי מכל הסיטואציה של הנישואים הלא מאושרים
האלו שנקלעתי לתוכם.
זהו. זה מרגיש ממש מטופש, אבל זה מקום להתפרק. יש שאלות?
טוב - נלך לצייר קצת על הקיר. יאללה ביי בינתיים

12:56

2/1 19:12

וואי וואי וואי. (או וי וי וי) - אני חושב על מה שכתבתי קודם,
ומתקשה להאמין. קודם כל - לגבי כל מה שנשמע מרושע - זו ממש לא
הייתה הכוונ - הכל בחביבות. מלבד לזה - לגבי אירועים - אני
פחות או יותר משקף תפיסה שלי. היא מעוותת ביחס לעולם, אבל אתם
לא צריכים להיסחף - אני טיפוס במגמה חיובית. מכל מקום -אולי
הסיבה הטובה כן לכתוב את זה היא להקדים מכה לרכילות וניחושים.
למקרה שאני כן אהיה מפורסם או דמות הסטורית.
אז זהו - פעמיים ביום - וכמובן שלא צבעתי את הקיר עדיין.
מעניין מתי זה יקרה- אני כבר מתכנן כמה זמן. מכל מקום - ממגוון
סיבות - מחולשה דמוי מחלתית, דרך זמן פנוי, ועד לרצון נסתר
להקדיש אותו לפעילות הנ"ל. אז יאללה נמשיך, ובאמצע אני מכין גם
ארוחת ערב לילדים שמרותקים לטלוויזיה, אז קחו את זה בחשבון.
(סנדוויצ'ים - לא להתרגש)

תעלה http://stage.co.il/s/277577 85 מבקרים ביצירה, ניקוד
גבוה 5, 7 הצבעות, ממוצע 5 שלילי.

זה לא נראה הרבה יותר טוב במתיאות. הציור, אני מתכוון - את
המציאות אתם רואים בצילום. נחמד התיעוד הכפול הזה. יחד עם זאת
- אני מעדיף את הציור - הרבה יותר רומנטי, ובהחלט קורא
לדמיון.
מדובר בבד קטן, מהסוג הדק שאני לוקח לטיולים. טיול להולנד
במקרה הנ"ל. האחרון. זה שכבר הזכרתי. באמסטרדם, שם לנתי אצל
ענת במיטה. היא זמרת שאז עוד למדה ג'אז בקונסרבטוריון. היום
היא עדיין בהולנד. מאורסת לאמריקאי שלומד שם למעשה. כמובן שהיא
כבר לא גרה בכוח הדו חדרי המתוחזק אמנם, אך סיוטי מבחינת תנאי
המשכיר/שותפה. בכל אופן - היה נחמד לישון איתה. לא היה כלום
כמובן, פרט לזה שבאמצע הלילה היא שמה לי את הלחי על היד לכמה
רגעים תוך כדי שינה (?) - אני כמובן מייחס חשיבות לחופש הפעולה
הנשי המרומז הידוע. על הבדלים בין גברים לנשים כבר כתבו הרבה.
אני מהסוג התמים. לא אוהב לקחת מה שאסור וכו' - הייתי מעדיף
שהעולם יתנהל אחרת - עם אהבה חופשית, שקיפות, ועוד. אבל זה לא
שייך.
הקיצר - יצאתי לטייל באמסטרדם, ויצרתי אמנות. אחלה טיול -לא?

טוב - ארוחת ערב.

נו - לא היו אפילו 5 דק'. בואו נמשיך (ונדלג כבר לתמונה הבאה -
אמנם יש הרבה סיפורים והקשרים, אבל יש גם הרבה יצירות...

אשה http://stage.co.il/s/277575 108 מבקרים. ניקוד גבוה 2
מספר הצבעות 6 ניקוד משוקלל -10 וממוצע 1. את זה ממש לא אהבתם,
הא? אבל אני דווקא (כמובן) כן. תראו איזה צבעים עזים, ובהחלט
פרצוף הבעתי. צויר באותה הסיטואציה ומקום כמו הקודם. צויר ע"מ
לגמור את הצבעים שעל הפלטה. יש כאן עוד כמה ציורים מהז'אנר
הפולני הזה.
ומי האישה? אני מניח שהיא הגיעה למוח שלי כשילוב בין ענת ובין
איזו בריטית ששריג (הוא כבר צץ כאן?) הביא איתו לפאב ערב לפני.
(בקי?) לא משהו מיוחד. הוא היה באמסטרדם יחד איתי - שנינו בדיל
של חברת טיסה זולה מאוד. שנינו פספסנו את הטיסות לאנגליה - הוא
חזרה - גר ועבד שם באותה תקופה, ואני רציתי להגיע לביקור.
הבילוי היה בפאב באיזור תוסס של אמסטרדם. יחד עם זאת - קשה
לומר שנהנתי במיוחד מהיציאה. יש לבילויים כאלו נטייה להיות
מאכזבים משהו. או לפחות לא מיוחדים ונוצצים. זוכר צבעוניות,
פוסטר שקרא להחרים תוצרת ישראלית שלקחתי לארנק מתוך מחשבה
להשתמש בכותרת בעטיפה לדיסק שלי בעתיד, וזהו פחות או יוטתר.
גאוגרפיה של המקום ואת העובדה שהייתה שם עוד איזו אחת עם החברה
הזאת של שריג. לא נורא משמעותי - אבל עדיין - זכרונות של עוד
בילוי רועש ואנמי, ובסופו של דבר כנראה שהיא איכשהוא הגיעה
לציור שלי. מי יודע - אולי הוא יימכר במליונים. אולי אפילו היא
תתקל בו שוב. Who knows?

יאללה - עוד אחת היום:

בניינים http://stage.co.il/Stories/277570 96 מבקרים ביצירה.
ניקוד חיובי - משוקלל 7, 8 מנקדים. דווקא אהבתם את זה קצת,
מנקדים שכמותכם, הא?

טוב - על מה מדובר - כמובן - ניו יורק התאומים, כפי שראיתי
אותם בעיני רוחי כזיכרון מהטיול הקצר שלנו במנהטן. שמים לב
לסדקים המנבאים? (צויר אחרי)
אגב - שימו לב שמדובר במונוכרום (בטוח כבר דיברתי על הטכניקה
הזו), על בד ישן בגודל בינוני (מטר בערך) שהגיע כירושה מסבא
שלי הצייר שהזכרתי גם - אפשר לראות את השוליים הישנים.
בעיניי יש בציור הזה הרבה כח. הוא יותר כהה במציאות - אחרי
ככלות הכל - לילה. אגב - שימו לב לשילוב של הלק הנוצץ
לציפורניים.
והטיול לניו יורק? - 5 ימים שנדמה לי שכבר הזכרתי שבהם התחפפנו
לנו בזכות הכרטיסים שאשתי קיבלה מאל על (רק למקרה שלא הזכרתי -
היא עבדה שם בבטחון כדי לפרנס אותנו כשגרנו בהולנד. יפה מצידה?
כנראה שכן, למרות שנראה לי שכבר החזרתי לה, ובכל מקרה- זה לא
בדיוק שהיא נתנה לי שקט תעשייתי, תמיכה מורלית, וסביבה מאושרת
תומכת ואוהבת שם, כך שכנראה שאנחנו פיטים.
בכל מקרה - כפי שהבנתם כבר - יש הרבה אש שמתעופפת ביחסים
בינינו. לאנשים חיצוניים קצת קשה להיות לידינו לפעמים, והנה
אני יכול להביא לדוגמא את רני שבדיוק גם ביקר בניו יורק באותו
זמן ובילה איתנו, ומשום מה זכר שהיה בזה אלמנטים של חוויה
קשה.
רני - חברי משכבר הימים שהכרתי בתיכון בערך לשם נגינה משותפת
בשידוך המורים שלנו - אני כינור, הוא פסנתר - סונטה בסול מז'ור
של בטהובן ובמי מינור של מוצרט. אחלה יצירות אגב, ובכלל לא
קלות לחובבנים מתלמדים שכמונו. הוא זנח את המוזיקה, ויוצא כיום
עם פסנתרנית יותר רצינית מאיתנו, אבל גם לשעבר. בניו יורק אני
זוכר שנפגשנו בצהרי איזה יום בסנטרל פארק, ושבילינו איזה ערב
תשוש (נרדמתי) בפאב ג'אז מוצלח ע"פ המלצתה של ענת.
רני ואני שנינו אהבנו את ניו יורק (הוא כמובן יכול להרשות
לעצמו לחזור לשם שוב ושוב). רני הכיר לי שנים לפני כן את
כמעיין המתגבר. גם אותי זה סחף, אבל לו זה תרם בהחלט לשריטה
הקפיטליסטית במוח. עזבו - שוני מהותי בתפיסת העולם. אני באמת
מתקשה להבין איך אדם אינטלגנטי וטוב כמו רני יכול להחזיק
בדיעות דינוזאוריות בנושאי סדר חברתי, פוליטיקה, אמנות וכו'.
בכל אופן - רני הוא אחד מהבני אדם שהיו לי איתו לאורך השנים
הכי הרבה שיחות אינטלגנטיות. וגם על בחורות.
לגבי הטיול שלנו - לנו אצל דודיי ששווים סקירה רצינית בפני
עצמם בהזדמנות, בסטייטן איילנד. מה שאומר נסיעות מפרכות למנהטן
הלוך ושוב כל יום. הבניינים בעיר הזאת הלהיבו אותי. הנוף
מהתאומים ובכלל - כל מה שקשור בהם היה מהמם (רק הסרט לא - זה
שמסבירים בו על הבנייה שלהם). זהו - נראה לי אין יותר מה לספר.
חתיכת מונמנט. חבל מאוד שהרסו אותו. בהחלט דבר מהמם ביותר, אבל
נדמה לי שכבר סיפרתי, ובוודאי עוד אספר בזאת עוד, כך שרק בקצרה
- הדבר הכי מהמם שראיתי מהמטוס בנחיתה באמריקה, ומגדלאור באותו
ליילה.
יאללה ביי להיום. היו שלום.

20:05

7/5 15:17

מצע לזריחה

95 מבקרים ניקוד 5 - יש משוקלל - .2
http://stage.co.il/s/276902
זוכרים את זריחה על צפת? זוכרים את סבא שלי שצייר ציור שהשתנה
אלף פעם? לפעמים במהלך ציור מגלים שנוצר משהו מאוד יפה בפני
עצמו. (גם בתחומי יצירה אחרים בכל זאת - רוצים להמשיך בתכנון
המקורי. נו טוב - יש לפחות מצלמה לתעד.
יש כמה ציורים שלי שמצוירים בשכבות שהן בעצם הכנה, אבל בפני
עצמן הן מאוד יפות ההכנות האלו לטעמי. לדוגמא - העבודה פרח,
שעוד נגיע אליה, עשתה לי חשק לפחות את זה להנציח, וזהו - הנה
עם זוויות פלאש שונות, על רקע האולפן שלי שעוד נרחיב את הדיבור
עליו לחוד. מתוק כמו תפוז סיני משובח, הלא כן? בכל מקרה - זה
זוהר ממתחת, אבל צריך אור מיוחד כדי ליהנות מהתוצאה הסופית.

מעוך בגינה http://stage.co.il/s/276893 אותם נתוני ניקוד, 87
מבקרים.
התמונה הזאת נראית די מקסים באינטרנט. אולי יותר מרשימה אפילו
מבמציאות, כי סה"כ - הבד קטן למדי - סביב הבלטה אורך, והנצנצים
פחות זוהרים בלי פלאש. תמונה חדשה יחסית. השם הוא אסוציטיבי,
ואני מניח שאולי היא שייכת לקטגוריית ה"גמור ת'צבע".
זהו - חמוד, לא?

במבט נוסף אני חייב לציין שאולי התווים כאן יותר בולטים
ונוצצים, אבל חסר הערבוב הצבעוני וקווי המתאר שבמציאות. כמעט
יצירה אחרת. נדמה לי שזה אמור להיות קצת פחות פרצוף מובהק.

רחבת הריקודים http://stage.co.il/s/248680 מנקד 1 של 2 מתוך
110 מבקרים.

בעיניי התמונה הזאת מבטאת מאוד. קודם כל - נדמה לי שהיא שייכת
לתקופה שדיברתי עליה שחזרתי לצייר. טכנית - השקיפות של הצבעים
חושפת את הלבן שנותן לה אור פנימי. עכשיו - יש שם פרצוף (ג'ון
לנוני כמו הציור זכוכית מחדר הנעורים, ואפילו דמיון בצבעים)
שיש לו עץ - סמל חיים אנושי וריקודים במעין דיסקוטק (לא זוכר
מתי התחלתי לחשוב על זה ככה). אז זהו - פרצוף ספק רציני, חושב,
עצוב, בתוך שמחת חיים של סערה. קשה לי להסביר למה, אבל זה מין
חוט שני של החיים שלי.
טוב - אני ממש בבעייה כאן - או שיש לי חשק לכתוב מעט מדיי או
שאני מפטפט בלי הרף וקשר. נראה לי מכל מקום, אני אסתפק בזה
להיום.
יאללה ביי.

15:42

22/1 19:45

מעל ים המלח http://stage.co.il/s/246463

158 מבקרים ביצירה, 4 הצבעות, ניקוד משוקלל שבע שלילי. שם מושך
ואכזבה?
האמת - העליתי את זה ביחד עם ציור נוסף מאותו טיול, והתבלבלתי
בקבצים. השם שהתכוונתי לתת לזה הוא ציור מופשט, אבל זה רק
מזכיר לי עד כמה שמות מיותרים לעיתים קרובות. משיגיונותיה של
במה. בכל אופן - לעיתים שם עושה את זה ליצירה, אבל למה לכפות?
בכל אופן - את הציור הנ"ל - האחרון מתוך ארבעה בדים שלקחתי
לטיול, ציירתי דווקא בסוף הטיול, ברחבה בחצר הוריי. יש להם מן
רחבה כזאת מול פתח הבית, שאפשר לשבת ולארח בה, ובאמת -
זיכרונות לאין ספור אפשר לקשור לפינת אירוח אינטגרלית מבית שכל
תושביו אוהבים לארח.
כשציירתי את הציור הוא נראה לי שחור כמעט, אבל מתכונות הצבע
שהשכבות מתייבשות ובולטות מלמטה. בתוספת התאורה המוגזמת
מהצילום יצא משהו די צבעוני בהיר.
אחד מהציורים היותר ראשונים שלי מהתקופה הבוגרת. הטיול הניב
לפחות ארבעה ציורים ושיר. טיול קסום שעשינו מיכל - האקסית שלי,
שריג - אקס של אשתי שהתחבר אליי מאוד, ונדמה לי באותה תקופה
חבר של מיכל, טלי - חברה של מיכל שהקסימה אותי באותו טיול, ואף
ציירתי אותה שם, ולכן עוד נגיע איליה בהמשך, ויזהר - חבר של
שריג. הטיול כלל בעיקר נסיעות ממקווה מים אחד למשנהו בדרום.

הציור:
פרצוף לא קשה לפספס שם. אני רואה גם כמה תווים. של מוזיקה,
ואולי איזו לשון למטה. אפשר לדמיין הרבה קווי נוף. כבר הזכרנו
את קנדינסקי. זהו - אני יכול להנות מהאסטתיקה הרנדומלית
והגיאומטרית מקושקשת אסוציאטיבית שלו (גדרות? דרכים? תיווי?
צמחייה?). אתם תמשיכו להצביע.

ציור מופשט http://stage.co.il/Stories/246417

228 מבקרים, שלושה מצביעים עם 3 חיובי, ניקוד גבוה 5. קצת קשה
לשפוט אמנם ע"פ הסטטיסטיקה המזערית הזו. סתם - מוזר למה כאן
הנתונים יותר חיוביים מהאח שלו.
אז כאמור - זהו "מעל ים המלח" שנקרא כך משום שהוא צויר בחניון
הדרג'ה מעל ים המלח, ולא בדיוק קשה לראות על מה הסתכלתי. לא
שזה נורא דומה למה שנשקף מולי, אבל העיקר ההשראה.
צויר במהירות בעת אתנחתא, אחרי שביקרנו ב"כוס של אמא אדמה" -
מעיין קטן על חוף יום המלח מתחתינו. השם ניתן לו (לפחות
להיכירותינו) ע"י דוד משוגע של טלי שפגשנו שם במקרה. אחד שעושה
רבריט'ינג - מין שיטה ללמוד לנשום בצורה משוחררת - הוא תתיאר
את זה כחוויה אולטמטיבית. בוא עשה שם סדנא כזאת ביום כיפור,
והזמין אותנו להצטרף לבאה. לא עשינו את זה, אבל מיכל דווקא
התלהבה מהרעיון. יש לה נטייה להידלק מדברים  (וגברים) בצורה
מדליקה. הקיצר - הוא הסתובב שם עם איזו מישהי בחוף נודיסטים
הלא פורמלי הזה, ושמח לעזור לנו למצוא את המעיין שאותו הוא
כינה "הכוב של אמא אדמה" על שום התחושה שאתה יכול לשקוע קמעה
במחילת בוץ במקור הנביעה. באמת מרגיש מצוין, ואשכרה עושים
תורות על הנקודה הזו, והשאר בינתיים שוכבים בשאר הבריכונת
מסביב. במאמר מוסגר אוסיף שמדובר בחןף של פרקש. נחמן פרקש שהיה
פושע מפורסם, ושיש לי קשר לדמויות שמקיפות אותו כיום - חברי
אבנר הכיר שם את "זוגתו" חבו אלפרון, אבל זה באמת סיפור לפעם
אחרת. בכל אופן - בחזרה לאותם רגעים בבריכה בהם הבנים שבינינו
היו ערומים, הבנות עם תחתונים (ורק טלי עם בגד ים) החרמנות רצה
באוויר בין כל הדמויות שנקלעו לשם, ודוד של טלי שיחק אותה עם
ג'וינט.
אח"כ עלינו למעלה להתאושש - בעיקר טלי שקיבלה כאב ראש עצבני -
אולי מזה שעישנה, ואולי כתגובה לכל הלחץ שהייתה נתונה בו מכל
הסיטואציות הזרות לה. אני התיישבתי קצת במנותק מהחבר'ה אל מול
הים, וציירתי את הראשון מבין ציורי הטיול. כשגמרתי מרחתי את
שארית הצבעים על האבן ששימשה לי כפלטה. הראשונה שראתה את הציור
הייתה מיכל. נדמה לי שקודם היא ראתה את האבן, ומאוד התרגזה
שהשחתתי את הטבע, למרות שאני תפסתי את זה מקסימום כקישוט קטן
להנאת ההמונים שיעברו שם בעתיד. קצת כמו סב סב אם אתם זוכרים.
אפשר בהחלט לומר שהסצינה הזו הדגישה פער בינינו, אבל קריאות
ההתפעלות שלה מהציור העפילו על זה. בכלל - הרבה פעמים היא
מעריצה גדולה שלי בתחום הציור, ונותנת לי הרבה אמונה. אולי
יותר מכל אחד אחר. נדמה לי שכבר סיפרתי על זה, אבל למקרה שלא -
היא זו שנטעה בי הכרה שיש לי סגנון ייחודי, (יש סיפור אחד על
איך שהיא פעם לקחה ממני ציור במקום מטלה שלה (היא הייתה שנה
מתחתיי בבצפר במגמת אמנות) והיא בטוחה שאין מצב שהמורה לא
הכירה מייד את הסגנון שלי, למרות שלא אמרה כלום - בתכל'ס - אני
לא משוכנע שהמורה עדיין זוכרת אותי היום, למרות שהיא הביעה
התלהבות ממני בעבר. יש לי זיכרון לא ברור שהיא שכחה אותי.
מזכיר לי מורה אחרת שהייתה לי בהולנד לניתוח מוזיקה, שסברה
שאני גאון, אבל שנה לאחר מכן לא זכרה מי אני. בכל אופן - מיכל
אוהבת לספר את הסיפור הזה כדוגמא)
טוב - הציור זכה לקריאות התפעלות גם משאר החבר'ה. נתנו לי
עידוד כמו שאני אוהב ליצירותיי בטיול הזה. הרגע נזכרתי - הבאתי
גם מחברת נייר חלק לרישומים, שעליה ציירתי בעיקר פורטרטים של
החבר'ה שמעולם לא העליתי לבמה. יש גם פורטרט שמיכל ציירה אותי.
אני לא רע בפורטרטים לרוב. בעיפרון. בעצם, לא רק. הקיצר - הרבה
פעמים יוצא לי דומה. לא תמיד. באותו ערב (ישנו שם) ציירנו את
רובם. ציירתי מצוין למדי את יזהר, ואת שריג התחלתי מצוין, אבל
כנראה שקלקלתי את זה לרמה של טוב.

הציור:
ספק גזע עץ, ספק בנאדם. הרים בצבעים משגעים של כמעט שקיעה,
וגווני הים. נוזליות של צבע. קצת נאיבי. מצד שני - קצת קסום.
מריחה של כמעט כוכב נופל - תנועתיות של אי אכפת למען
הקומפוזיציה. גם במוזיקה אני לפעמים מכניס אלמנטים מקבילים
לרעיון הזה. זהו - אם יש בי גדולה, היא במשיכות מכחול ומה
שמאחוריהן.
יאללה ביי להיום

20:29

6:07 2-3/3

קניון http://stage.co.il/s/240772

131 מבקרים, 2 מנקדים ממוצע 2 משוקלל -3 גבוה 2

בקיצור - עוד 1 מהטיול ההוא. זה עם החבר'ה - שריג מיכל יזהר
וטלי. טיול מאגרי המים בדרום כפי ששריג כינה אותו. השלולית
הזאת נמצאת איפשהוא באמצע הנגב. אני ממש לא זוכר איפה. נסענו
מכביש הערבה מערבה לכיוון 1 המכתשים או הערים. התחנה הבאה שאני
יודע עליה בוודאות היא מכתש רמון, שם שחינו לנו בעירום (לפחות
חלקנו) בבריכת מי תהום מדהימה במחצבה, שהרשויות טרחו לפוצץ
לאחר מכן למען בטחון הציבור. בכל אופן - הבריכה הקטנה שכאן
הייתה קטנה ודלוחה מדי מכדי לשחות בה. בכל זאת היה בה יופי
מסוים. החבר'ה נאלצו לחכות לי עד שגמרתי את החצי שעת ציור שלי
- הם גמרו את המשחק קלפים לפני. ויסט נצחי מן הסתם. היתה שם גם
קבוצה של תיירים, ולי היה מכנסיים בחור כך שהיה טיפה מביך, או
אולי - מצריך התחשבות. זהו בערך מה שאני זוכר. אה כן -
עשיתי/נו תיפוף על בקבוקי שתיה ריקים.
בכל אופן - לאחרונה אני מהרהר בכשרון שלי בכל אופן - יש לי את
מה שיש לי - מין סגנון ייחודי פור ואצ איצ וורט. את הבריכה קשה
לזהות. גם את השיחים או את הקניוןצ'יק. למעלה זה שמיים. די
מופשט. כוח הקו. זהו בערך. מדובר בתמונה יחסית קטנה - בטח יש
לה איזה 50 ס"מ. זהו - אין לי הרבה מה לומר, אבל זה טוב שאני
לא מזניח. יאללה ביי

6:19

5.5.05 12:25

פסטורליה טיפוסית פשוטה http://stage.co.il/s/451136

מס' מבקרים - 77. ניקוד - יש 5 ממוצע 3 4 מצביעים.

יום השואה. זוג סבים מפולין שחווה על בשרו, ולי לא סיפרו כלום.
חוסר התעניינות שלי, יחד עם חוסר רצון שלהם לדבר. הזוג השני
היה בארץ, אבל חלק ניכר מהמשפחה הלך פייפן.
לא רצו לדבר. ואני כאן מדבר על הכל. בלי גבולות כמעט. עד כדי
כך שאני בקושי מתקדם, לא מוצא טעם, בספק אם לפרסם. הכל מגיע
בהפוכה. לא דובר. אין לי הרבה מושג על מה שהיה באמת בעבר. איך
הרגישו. מה חשבו. סבתא הייתה עם נטיות אובדניות. סבא היה עם
מחשבות סלחניות לאופיו של אדם.
אני יושב כאן, מתכחש להסטוריה. רואה אמטיוי. כותב לבמה.
רדיוהד משודר. פרנואיד אנדרואיד. שוב רואה איך אני לא לחלוטין
מקורי. רואים את העץ הזה? זוכרים את העץ בקליפ? יש דמיון...
ברקע שומע דיסק מופרע שלי בווליום על סף שערוריתי...
פרובוקטור.
מדובר בציור קטן שצויר בטושים על קנווס. הצטרכתי לנסות את
הטכניקה הזו. התוצאות לא משהו - עבודה רבה, אין אפשרות לגוון
בצבעים יותר מדיי, או לשחק איתם...
יומולדת לבת שלי, תום - בת 9. מזמינה כמה חבר'ה למסיבה. יש לה
בעיות רשמיות השנה. כאלה ששלחו אותה ואותנו למסע של בדיקות
ועזרה פסיכולוגית. מיקום חברתי. יש לי הרבה  מה לומר בנושא.
בכל מקרה: יושב ומצייר. כן - אפשר לקשר הכל. עכשיו בדיסק שיר
שכתבתי על סבתא...
הייתי הולך לשם. האוצר שלי מצומצם. אגם, הרים, שמיים, עץ....
טקסטורה... במציאות זה פחות בהיר...

12:37

5.5.05 13:22

http://stage.co.il/s/239075 יופי של הר

189 מבקרים שהסתכמו ב5 מנקדים זועמים. -10 משוקלל...

האמת - אפשר להבין אותם - במציאות זה הרבה יותר יפה. טוב, אז
מה? זה אומר שבמציאות זה שווה משהו? בסה"כ הר צבעוני...הרבה
אוהבים את הצבעוניות שלי. בכלל - כדאי שאני אבטא קצת יותר את
הצד הבטוח בעצמו. הצד שחושב שאין כמוני. רק צד, אבל מהותי.
קיים, שריר. אני עם המשיכות מכחול המופלאות שלי, עם שילוב
הצבעים, עם האינטיאוטיביות הגאונית...
במציאות הציור בינוני - משהו כמו 60 סנטים +-. האמת - אין יותר
מדי מה להגיד... ציירתי אותו בסלון כמדומני. יחד עם עוד ציור -
פשוט גמרתי את הצבעים...

13:32

21.7.05 18:22

מצולות אלמוגים http://stage.co.il/s/237747

הניקוד הגבוה, מתוך השלושה שניקדו - 2. מתוך ה224 שביקרו

שאומר שאני מבין למה? מסתכל על זה ומאושר מהצבעים. אז כן -
נראה אינפנטילי במקצת, שלא לדבר על איכות הצילום - באמת חרא
הגשה - אני צריך להשתפר אם אני רוצה שייקחו אותי ברצינות, אבל
מדובר על איזה מין ציור ברגע שכזה, על בד קטן, מסוג שלא תופס
הרבה מקום בתיק כשאני נוסע. כמובן שאין הרבה דמיון לאימאג' של
אלמוגים כפי שנתפס לנו בראש. גם לי - אני תמיד מדמיין משהו
ריאליסטי. או סוראליסטי.
כמדומני שנסעתי לבקר באוטובוס את חברי הטוב - דן צפורי,
שלאחרונה פתח לו עמוד כאן בבמה. פשוט חפשו אותו לפי השם.
בטח כבר הזכרתי את דן בעבר, ומערכת היחסים שלנו רחבה. אני אתן
כהרגלי את הסיפור בקצרה, תוך התמקדות בפרטים שרלוונטים בזכרוני
לסביבה של הציור.
ובכן - את דן פגשתי בתיכון - למדנו באותה כיתה, ובהיותו
מוזיקאי מצוין, היה לנו בסיס משותף מיידי לחברות. בנוסף שנינו
כנראה דפוקים למדיי. דן אמנם הוא 1 מהאנשים שביקשו בעבר שלא
אספר עליהם יותר מדיי, אבל נתעלם מזה כרגע. היצירה הזו עלולה
לפגוע בפרטיות של כל מכריי, ודן חושף את פרטיותו לציבור בחוסר
אחראיות דומה. רק השבוע נתברר שגרושתו, שעדיין נלחמת בו, לא
ברור על מה, וכן - לכל מלחמה מן הסתם יש שני צדדים, גילתה את
הבלוג הלא כ"כ אנונימי, אך מלא בפרסומים שעל גבול ה"מכילים
פונטנציאל להסב לו נזק", שלו.
באותה תקופה, מכל מקום, הוא היה עם רוני. כרגע הם לא ביחד
באופן די רציני כבר, אבל אם לשפוט על פי עמית גרושתו, או סתם
לפי יחסו לרוני, ויחסיו עמה כעת, הרי שדן הוא לא מסוג הטיפוסים
שאישה שהייתה משמעותית ביותר לגביו למשך תקופה ארוכה , פשוט
תיעלם מחייו עם הפרידה.
רוני הייתה בתולה כשדן פגש אותה, אבל בתקופה שהם היו ביחד היא
הפכה חיש קל לטיפוס מיני במיוחד ומחרמן עד מאוד. היא נענתה
כמעט לכל גחמה שלו - ודן הוא ככל הנראה יצור מיני ביותר, אם כי
טרם קיימתי איתו יחסים, כך שהכל על סמך השמועה, ובעיקר -המקור
הראשון שלו, והוא בהחלט אוהב ל"התרברב" במעלליו, כך שרוני
בהחלט כיכבה אצלי בפנטזיות גם.
דן ורוני ירדו לאילת בזכותי באופן מסוים - המלצתי לדן לפרסם את
עצמו באינטרנט, והוא קיבל את הצעת העבודה הזו דרך הפרסום הלז.
זה היה אגב, כטבעו של מעגל הקארמה, בדיוק כשהוא חשב לבטל את
הפרסום מחשש ממעקב של עמית, או משהו בסגנון.
אז הוא ירד לשם, והשתכן במין דירת חדר למשך הקיץ, והיה
גיטריסט להקת הבית של היאכטפאב. עבודה שהוא למד לשנוא, ושתנאיה
הלכו והורעו. לפני זה אגב הוא היה הגיטריסט והמעבד של צביקה
פיק, ואפילו גלגל אותי לעבודה עם צביקה - פרט טריוויה חמוד
שאני נוטה עדיין, בחוסר פרסומי, לנפנף בו בנונשלנטיות - אז כן
- צביקה פיק התארח אצלי באולפן הביתי שלי, ואפילו אפשר למצוא
את נגינתי באלבום האולפן האחרון שאת תחילתו הפיק דן, ממש לפני
שיחסיהם עלו על שרטון כשם שנהוג לומר, עקב מאבקי כסף ואגו.
נו, ואם דן באילת, שאני לא אבוא לבקר? אז לקחתי לי אוטובוס
חצות מתל אביב, העמסתי איזה 20 30 קנווסים, ונסעתי. הגעתי,
ומיד התחלתי לצייר. הציור הזה היה ככל הנראה (הכל ככל הנראה-
הזיכרון שלי מאוד בוגדני, ואני בעיקר מנחש את פרטי הפאזל) אחרי
היום שבו הלכנו לראות אלמוגים עם שנורקל בחוף אלמוג, ורוני
שכבה חשופת חזה (מרשים בגודלו) על החוף.
זהו בעצם. כנראה שזו לא מאסטרפיס, אבל מי יודע - אולי יום 1
זה יהיה שווה הרבה כסף. צויר מהר מהזיכרון כמובן. כמדומני -
אצל דן בדירת חדר. רוני אגב, ניסתה את מזלה כמתדלקת באותה
תקופה. יותר מאוחר בחייה היא נהייתה מאפרת - די טובה ונחשבת,
אבל היא עדיין בשלבי טרום בניית, ואפילו חיפוש תחום, בענייני
הקריירה שלה. כרגע היא בארה"ב בתור מדריכת צופים, וניתן רק
לקוות שהיא מאושרת, ועושה חיים - לה ולאחרים....

18:49

23.7 16:03

אנשים הורודים http://stage.co.il/Stories/475723

54 מבקרים ביצירה, ומתוכם מישהו נתן 5.

הצילום עדיין לא משהו - בוהק מדיי, לא חתוך טוב - יו ניים איט.
אנשים ורודים. הורודים. יותר מעניין. למי שרוצה יש טקסט תואם
אי שם לקראת סוף התגובות של יצירתי מינמליס. מוזמנים. מדובר
באיזשהוא אימאג' ששרד לי מנסיעתי ברכבת אל עבר ביליפלד
בגרמניה. נסעתי לפסטיבל גאוקן, שזה משהו כמו בדרני ימי
הכיניים, בבורשטנברג שזה טירת גבעת הכוכב או משהו כזה, אי שם
בצפון מערב גרמניה. נסעתי דרך פריס, ומשם טיסת המשך להנובר,
ומשם רכבת לביליפלד כדי לפגוש את ידידתי/אהובתי לשעבר נורה,
שכבר הוזכרה כאן. ביליפלד היא עיר מולדתה של הבחורה הבינלאומית
הזו. יצא לי לעשות סיור קודם או שניים גם בביליפלד וגם בטירה,
אבל זה האחרון שבהם - בפורים השנה.
אז הקיצר - נחתי עמוס מזוודות לרוב - עשרות קילוגרמים בהמוני
תיקים, וניסיתי למצוא את דרכי לטירה. ליתר דיוק - ניסיתי למצוא
את דרכי לביליפלד כי קבעתי עם נורה שנפגש שם, וניסע ביחד. ככה
זה במערכת הסבוכה של הרכבות.
כמובן שהסתבכתי כהוגן בתהליך הוצאת הכסף והרכישה האוטומטית של
הכרטיס. ככה זה עובד שם - הכל אוטומטים בגרמנית, וגם האנשים
שפניתי אליהם לעזרה - לא ידעו איך לעזור לי, וגם לא איך לדבר
אנגלית. 1 מהם מכל מקום, דווקא מאוד התאמץ לעזור לי. הוא היה
ככל הנראה תמהוני. מעין מתאבק שמנמנן עם שיער זהוב באורך
בינוני, שהיה לבוש בחליפת קראטה מעוטרת בהמוני מדליות, וכלב,
ואולי גם מזוודה - אני לא בטוח. הייתה לו מפה וספר של כל
הרכבות. הוא ניסה להסביר לי הרבה דברים. בעיקר איך להוציא כסף,
לקנות את הכרטיס, ושלא משתלם לי לסוע דרך ביליפלד בכלל. ככל
הנראה הצדק היה עמו, רק שרציתי לפגוש שם את נורה...
מכל מקום, אחרי שהבנתי שהוא רוצה שאני אתן לו תרומה של יורו
כדי שהוא יקנה בו אוכל לכלב, נפרדנו לשלום, והתקדמתי למרכז
הנובר שם היה עליי להחליף רכבת לביליפלד. כשהייתי על הרכבת
נאלצתי לשלם לכרטיסן סכום נוסף (לא שזה היה זול גם ככה) מכיוון
שהסתבר שעליתי על רכבת מהירה, אך שילמתי על איטייה... מכל מקום
הבחור המשופם הזה היה די נחמד. זה היה אחרי שבתחילת הנסיעה
התיישבתי בתא של הכרטיסנים... הוא כנראה הבין שאין לי מושג
מהחיים, ואף ניסה לתרום לי כמה עצות אדיבות ועזר לי להוריד את
מטעני הרבה כשהגענו. עוד מחוויות הרכבת היו החלפת מבטים עם כמה
פרחות שמנות (ומושכות כמובן - אני חרמן) ויצורים אחרים, ובהייה
בנוף. בנוף ראיתי כמה צינורות שהיו מסודרים לאורך השדות, יערות
ועיירות ומה לא.
כמה ימים לאחר מכן, בטירה, שלפתי את ציוד הציור שלי, והתחלתי
למרוח צבעים באופן נואש על הקנווס הקטן יחסית - משהו כמו רבע
גיליון. זה נראה יותר טוב כשזה התייבש, אבל במציאות זה לא
מבהיק. כמו הפרחות ברכבת שאני חושד שציחקקו עליי, כך גם ילדות
הטירה הסתכלו עליי במבט תמהוני מעט. יצירה מוזרה ללא ספק.
טוב - עוד על הטירה מן הסתם תשמעו רבות בהמשך.
יאללה ביי בינתיים

16:34


27.7 21:30

הרי מציאות  http://stage.co.il/s/237683  
171 מבקרים ניקוד גבוה 2, משוקלל מינוס 6. 4 מנקדים.

אני מסתכל על זה עכשיו ואני חווה משהו שמרגיש לי ראשוני.
פתאום, לפחות בתצלום, אני רואה קשר ישיר וברור לציור שסבא שלי
צילם כאשר ההורים שלי נישאו. 1 שאמא שלי אמרה לי פעם שמבטא את
סערת הרגשות והבלבול שבטח חש. היו להם נישואים מהירים לאחר
הכרות של 3 חודשים בלבד, אבל האמת, ולצערי, שאני לא מכיר את
ההורים שלי כמעט בכלל. ברמה הרגשית רכילותית. אין לי מושג לא
מה היה שם בדיוק, ובקושי בערך למעשה, ובטח שלא מה הם הרגישו.
אני רק יודע שבהגדרה הסוציו - פוליטית, אם תרצו, הם רחוקים
ממני למדיי. לא הומואים או סמים, קשה לי להאמין מין חופשי,
וכו'. כשרות, יהדות, ציונות. ערכים! מה אומר - מנטלית מבחינות
אחרות אנחנו מן הסתם דומים. אגב -זה לא בדיוק שאני חי ע"פ
תפיסת עולמי, אבל בכך עוד נדון רבות מן הסתם.
סבא שלי, איש מערך, שלחם בהגנה או בפלמ"ח וכו', היה בעצם גזען
לא קטן בהתבטאויותיו. גם סבתא העדינה שלי ככל הנראה. אמא שלי
סיפרה לי איך העוזרת לא נתנה לה להיכנס אליהם הביתה בהתחלה, כי
היא חשבה שהיא פרענקית בגלל השיזוף. לצערי, מן הסתם הכל חלחל
לי למבנה האישיות. מזל שיש גם רמה מודעת.
הציור של סבא שלי הוא במאונך דווקא. תכלת וחום. מעין דואוכרום
- הוא תמיד היה חזק במונוכרומים. ים המלח ככל הנראה. סוער,
ומופשט, אבל לי בד"כ הציורים שלו נראים רוגעים. אולי כי גדלתי
איתם. אולי כי הייתי כשהוא צייר, ומעין התייעץ איתי. הערצה אף
פעם לא הייתה הצד החזק לי. בטח לא לקרובים. אולי בילדות הרחוקה
מכדי לזכור.

הציור שלי הוא 1 מהסט של אילת. הר קוביסטי (התצלום קצת
מטושטש), מה שנכנס לי חזק בתור אלמנט סגנוני. ההר של אילת.
למטה, ההריסות של הפצצות צה"ל באינתיפדה או משהו כזה, אבל באמת
קשה לנחש. דן שאל אותי עם זה אני מאונן. כאילו שזה האיבר שלי
גדול כמו ההר......
אולי בגלל הקוביזם, אולי סתם - הרגשתי שזה בין היותר מוצלחים
בסדרה, אבל האמת שאחרים הצגתי יותר. גם אחרים אהבו אחרים יותר.
הצגתי זה בעיקר מציץ מאיזו פינה בבית, נא לא לטעות...
הקיצר - אני שוכנעתי. נסו - אולי תאהבו יותר ממה שהעריכו אותי
במוצע נתון עד כה.
זהו - קצר - הולך לנגן קצת
ביייי

21:49

8/8 21:37

סירות לפנות שחר http://stage.co.il/s/237194

252 מבקרים ניקוד גבוה 5 6 הצבעות משוקלל 1 שלילי

אימפרסיוניסטי הגדרתי את זה. בלי להיכנס לעד כמה אני טוב
בהגדרות (לא ממש הקטע שלי), בכל זאת - זה מעביר קצת לאווירה,
ומצדיק אולי את הנטייה שלי לצייר גס ומטושטש. לטכניקה פרטנית
אין לי את הראש ואת היכולת, ביצה ותרנגולת.
כהה. דארק בהרגשה גם, ובכל זאת - תחושה של אור, ואני מניח
שבדיוק כמו שהייתה אז.
מדובר בחוף הראשון בואכה אילת, לא רחוק לשמאלו של הקניון.
נזרקתי מהאוטובוס, והלכתי לים, שחיתי ואף ציירתי לפחות שלושה
ציורים שאני מצליח להיזכר בהם כרגע. בדים קטנים כאלה, זוכרים?
אני בונה על כך שהטיול שלי לאילת עוד רענן אצלכם.
מכל מקום - אז דו היה איתי בקשר טלפוני, והצטרף אליי לטרום
זריחה. אני משער שהוא היה בודד,  חרף רוני, או שהוא באמת
התגעגע אליי ספציפית, או שסתם הרעיון מצא חן בעיניו בכל זאת.
זהו - לא זוכר הרבה מעבר לכך שבהמשך גנבו לי את הפאוצ' מהחוף
הנ"ל והיה קצת בלאגנים ועלויות סביב זה, אבל אין שום קשר ישיר
לשום ציור. רק להתפתחות הכללית אני מניח.
עדיף לחזור לרומנטיקה של טרום שחר אילתי על החוף, היופי
האמיתי, וצייר מטורף כשהנני.

21:50

19-20/8 2:59

שיחים פזורים http://stage.co.il/s/235303

262 מבקרים ביצירה ניקוד גבוה 2 משוקלל -8 שש הצבעות.

אני רואה שם פרצוף. אני גם יודע שזה צויר באילת. אני רואה שם
דואוכרום.
פרצוף כמו בקנדינסקי שנדמה לי שסיפרתי לכם עליו פעם, אילת כמו
בביקור ההוא אצל דן, דואוכרום כי איזו מילה לעזאזל נכונה כאן.
אני לא זוכר מהציור הזה כלום חוץ מהעובדה שהתווכחתי בגללו שם
בתגובות על האמנות. סורי. לגבי החוויה? -מישהו שמעוך
בספוטלייט

נימפה http://stage.co.il/s/234902

236 מבקרים 4 הצבעות גבוה 4 משוקלל -4
לפחות סימטרי

אה, נשים... בהחלט תחום התעניינות מרכזי בחיי. מין משיכה
מלומדת או כמיהה אובססיבית. אהבה חופשית אני מקווה - רוצה את
כולן, או לפחות כל כך הרבה מהן.
אז הנה נימפה מהדמיון, או אולי מהחוף שם באילת שנחקה בזיכרוני
- לכו תדעו.
יש משהו מאוד יפה בהוואית הזו, עם השמלה בעלת המחשוף הנדיב
שיושב עליה בקטיפתיות, עם הפרחים, עם התמימות הנשית המתוקה.
להתאהב בה בקלות. פרחים הפוכים לצידיה אגב - זה מה שזה אמור
להיות, או ליתר דיוק - זה מה שזה, אבל זה הרבה יותר מזמין את
הדמיון, וזה כל הכיף.
יאללה - לגמור את השוט של הוודקה ולחזור לנדודי שינה ליד אשתי
במיטה.
3:18

24-25/8 00:46

שיזוף http://stage.co.il/s/234520

220 מבקרים גבוה 2 ממוצע 2 מנקדים 2 משוקלל... יודעים חשבון?

יש משהו מופרע בציור הזה - שמש דם לעבר גופה בטיגון עמוק
בהריון. מרקמים נוזליים. ברוך בואכם לגיהנום?
זה מהסדרה באילת, אבל אני לא זוכר כרגע כלום בקשר לזה - פשוט
תיארתי את מה שעובר לי בעיניים - מה שמעיד על היחס המתוסבך
שהולך לי בראש כלפי דברים. מובן שאין כאן בדיוק טכניקה. הציור
גם הועלה בתקופה שלפני שידעתי לחתוך. בעצם - כל מה שאספר עליו
יהיה כזה, מכיוון שאני הולך אחורה.
טוב - זו הייתה גיחה קצרה. יאללה - לילה טוב בינתיים

00:53


29-30/9 1:06

http://stage.co.il/s/232043 עץ סופה רוח רקע

209 מבקרים, 2מנקדים, ציון גבוה 2 משוקלל -3

הדבר הראשון שאני שם איליו לב זו מין דמות כתומה בימין. את
הציור הזה ציירתי באצבעות על החוף שם באילת. ציור עם אצבעות
הוא סוג של חופש. בין היתר, ממשיכות המכחול, שאצלי הן נורא
אופייניות. סוג של סנה, אבל צבעים של ירק גינה. אולי הכתום הוא
החקלאי? אני רואה כאן הרבה תנועתיות. דווקא נראה טוב בבמה.
מוזר שלא אוהבים את זה. אני אציץ רגע לראות אם יש נחמה
בתגובותץ בכל אופן, לפני זה, אני חייב לציין שזה נראה לי מאוד
נופי. מזכיר ציורי א"י הישנה. מה שמסקרן אותי זה אם מדובר
באיזו מחרשה או משהו, או שמא הוא בכלל מנגן בקונטרבס.

http://stage.co.il/s/232008 מערבולות צבעוניות.

280 מבקרים, 5 מנקדים בממוצע 1 משוקלל -8 וגבוה 2

הצילום לא מחמיא ל"יצירת מופת" הזו, אבל לפחות הוא מוציא את
הכוכבים. סוג של גזירים קנויים נוצצים. מה שנקרא טכניקה
מעורבת. במציאות הכל יותר עמום.

לדעתי דווקא יש עניין באיך שזה משתקף כאן...רואים המון צורות.
מרגיש כמו טורנדו שמח. אני ממש פיוטי היום. חחח - עוד מילה
שחוקה.

על גונן סיפרתי לכם? לאחרונה טיילתי איתו לירדן ההררי. מכיוון
שטיילנו עם שלומי, שלא הכיר את גונן, ועליו אני מניח שאספר
בהזדמנות אחרת, וענבר, מעין בת זוג טרייה של שלומי, שאותה גם
אני לא הכרתי, ברור שדיברנו קצת על הסטוריה. אולי באמת אין
קשר... זה פשוט העדכון האחרון מגזרת גונן, והיה בו פן נוסטלגי.

את גונן פגשתי כשהתחלנו כיתה א', למרות שאני באמת לא זוכר
באיזו כיתה ביסודי נהיינו חברים. איך שלא יהיה - במרבית היסודי
הוא היה על תקן החבר הכי טוב שלי. אמת, גם צביקה היה בשטח, וגם
1 נוסף בשם גיא אבניאלי, או אולי בעצם - יבניאלי. מכל מקום -
חגגנו אפילו יומולדת ביחד, ושם כאירוע שולי כדאי לציין את
העוגות - אמא שלי הכינה עוגת תמרים שאהבתי, אבל לא נראתה משהו.
סוג של יציקה חומה. אמא של גונן לעומת זאת הכינה מין עוגת ומות
בופלים שהלהיבה. אמא שלי כנראה בלעה את העלבון ואימצה את
המתכון. אבל זה באמת נושא אחר. היחסים שלי עם ההורים הם משהו
שצריך בשבילו חתיכת טיפול פסיכולוגי, ולי יש בכלל אנטי.
אניווי - היה לו מחשב, טייפ דאבל קאסט, אורגן, ועוד כמה דברים.
הוא גר בבעש"ט 28. קומה מעליו נכנס לגור אמיר שלימים נשא את
ענת, האקסית של צביקה, תלמידת חלילית שדרבנה אותי, תלמידה של
אמא שלי, מזמוז בחגורה, אולי כנקמה תת מודעית למחצה על שצביקה
בגד בי עם מיכל לוי, אבל - זה עולם קטן ומסובך.
אניווי - גונן. גונן המשיך איתי לחטיבה, ואף לתיכון. רק בצבא
בעצם נפרדנו, והוא נהייה קרבי. שריונר. כזה שמחויב להרוג
מחבלים. לא נראה בתחילה שזה מפריע לו, בל בטיול האחרון חשבתי
שאולי זו טראומה שמכוסה בהומור שחור. בכל זאת הוא הזכיר כבדרך
אגב שהורידו לו את מפקד הטנק. לא נעים, מה שנקרא.
איך שלא יהיה - בחטיבה התרחב לי חוג החברים, אבל בתיכון בכלל
הייתה חגיגה. אפילו הצטרפתי עם דן והחרב'ה לחוגי סיור, שם
עשיתי גם את הירדן ההררי שהחודש פתאום התחשק לי ממנו שוב.
גונן אף פעם לא היה מהמקובלים. גם אני לא ממש, אבל בעוד שאני
פשוט התחברתי לכל מיני ווירדוז, והייתי מעין המנהיג המושך של
חבורת הזבל, כמו שדן והחבר'ה כינו אותנו בתיכון, גונן היה הילד
המכוער והדחוי. טוב - אולי קצת הגזמתי, אבל זה כיוון שאפיין את
ההתייחסות אליו. איך לומר? הכישורים החברתיים שלו לא עשו אותו
נורא פופולרי. היא טרחן שמדבר הרבה. בבגרותו הוא עבד על עצמו,
ו"שיפר את המוצר"

טוב. למה נתתי לכם סיפתח על גונן? כי ב1 מהימי הולדת המבוגרים
שלו ציירתי לו תמונה במתנה. זה הזוג שלה שנשאר אצלי. זה הכל.
יאללה, נקסט. אולי אני אצליח לישון קצת? אני אמור לקום עוד
פחות משלוש שעות דמיט.

1:38



30/10 20:28

תשקיף על סוף של טרום זריחה, כן ים אילת
http://stage.co.il/Stories/231997

2 מנקדים של 1 מתוך 213 מבקרים

נראה לי הייתה תקופה כזו בבמה. כל האחרונים שמתי לב עם נתונים
דומים. אניווי:

אז כן - זה גם שייך לאותו מסע לאילת. צויר בבוקר שהגעתי לאילת.
שיחה טלפונית עם דן והוא בחר להצטרף אליי לחוף. הוא הגיע אחרי
ששלושת הציורים כבר היו מצוירים. אני טבלתי בים שם ליד הקניון.
מעניין אם הוא ברח מהאקסית שלו. קשה לדעת. היום הם פרודים, אבל
אז הם היו עמוק ביחד, ולדן יש נטייה מאוד אנושית לייפות את
הדברים.
מכל מקום - באותה תקופה היא הייתה הכוסית המפתה, אבל גם נדמה
לי ששלב קריטי בהתפוררות שלהם. דן הגיע לאילת בעקבות פרסום
שאני שמתי לו באינטרנט כדי לנגן ביאכטפאב כל הקיץ. התנאים
הולכו והורעו. גם האישיים. רוני לא ממש הסתדרה בלמצוא עבודה
ראויה, מה שאופייני לה לפחות בשנים שהם בילו ביחד. היא פוטרה
ממלצרות שם, וגם העבודה כמתדלקת לא הייתה איזו פיסגה. מה שכן,
היא פזלה לעברו של המתופף, ואת דן זה הטריף באיזושהי רמה.
מאוחר יותר בחייהם הם הגיעולמצב של להזמין לרוני פרטנרים
שיזיינו אותה מול עיניו הכלות. הוט אמנם, כדבריו, אבל לכו תדעו
איזה שדים גדלו בפנים. למרות שפעם גם הביאו בחור לזיין אותו,
בחורה מעולם לא עברה שם במיטה. בנוסף רוני גם לא עשתה לו מסיבה
ביומולדת שנה שעברה. מחר הוא בן 30. הוא זרק אותה מאז. מעניין
אילו אמוציות יתפתחו השנה.

טוב - לציור. אז כאמור - אני בסוג של ריגוש מול הים טרום
זריחה. מצייר שלישייה.

קצת קשה להבין מהתבוננות מה זה. אולי אפשר לזהות את המבנה
הלבן. אגב - יש לי דהז'וו. יכול להיות שכבר כתבתי על זה? בכל
אופן - גם הצילום לא מחמיא. נראה יותר כמו מדבר. טוב - אני
רוצה להתמכר, ויכול. מקווה שגם אתם.
יאללה ביי

20:41

15-10 23:07

http://stage.co.il/s/231747 מעין הר

203 מבקרים, ניקוד גבוה 5, משוקלל -2 ממוצע 2. 4 מצביעים

לו זה היה בלוג הייתי מספר לכם את כל הקורות את הדיסק הנפלא של
סונטות לגמבה מאת באך שאני שומע כבר פעם שנייה הערב לאחר
שקיבלתי אותו מ1 רונן. מעניין אם רונן ימצא את עצמו ליצירה
הנוכחית באופן יותר קוהרנטי. מכל מקום - יצירות מופלאות. למרות
שלא ציפיתי, מסתבר שניגנתי עיבודים של כולן לחלילית. אולי לכן
אני אוהב אותן. אולי בגלל שאני אוהב ומנוסה גם בצ'מבלו ואפילו
גמבה. מכל מקום, לפני שאנחנו נסחפים - אבן אין זה מענייננו
כרגע, אבל יצוין שההשראה הייתה כבר קודם גם כן, ואף השתרבבה
בשיר.
ענייננו אם כן הוא ציור שקראתיו בשם הספק מתנצל לנוכח
פשטנותו, שלא לומר פשטותו, ספק לנוכח הטכניקה הגרועה. כמובן -
אני נוטה בכל זאת ללכת עם הרו ל - זה הסגנון הייחודי/גאוני שלי
- נראה אתכם מצליחים להיות אני....:)
אני חייב לומר שאני לא זוכר יותר מדי על הציור, פרט לעובדה
שהוא לא גדול במיוחד, נאמר 50 סנטים לערך, שהוא צויר לפני שנים
מספר, בהיותי בארץ כבר, ושהוא אכן צויר בנונשלנטיות גסה. מכל
מקום, כמדומני שאין לי הרבה אינפורמציה בזיכרון להוסיף על כך.
נדמה לי שהיה מי שאהב. הרי ראינו שאף התקבל דירוג 5. מכל מקום
- מדובר בהר. סוג של לילה על הר קירח. בעצם יום. אבל לא מידבר.
יש בו משהו פרצופי, ושילוב צבעים וקומפוזיציה מעניינת וחצופה,
אבל משיכות המכחול כמעט מרגיזות בבהמיותן. מכל מקום - אפשר,
ואולי אף ראוי להתאהב בהכל.

יאללה ביי בינתיים.
שלכם
23:22

9/11 9:44

פרח http://stage.co.il/s/226880

5 מצביעים, גבוה 5 ממוצע 3 משוקלל 0

סבא שלי הצייר היה משנה את הציור מקצה לקצה במהלך ציורו. הציור
הזה - 120 על 120 גם הוא השתנה קצת. הרעיון היה שם מלכתחילה,
אבל באיזשהוא שלב טרום סופי זה נראה כמו אישון ענק; אולי לא
פחות מוצלח
אז יש לנו כאן בד שקצת גדול מדי לאוטו שלי. קניתי אותו
בטינקרבל בדיזינגוף סנטר, שבעיניי גם נחמדים, וגם זולים בכל
הקשור לבדים גדולים. אני גר בכפ"ס. קשרתי את זה לגג. זה לא היה
רעיון מוצלח - בשדרות רוקח זה התפרק לחתיכות. מכל מקום - לא
עדי יוותר. אספתי את השברים וניסיתי בבית לתקן את זה כמיטב
יכולתי (ואין לי הרבה). כדי לחפות על הקרעים בקצוות הדבקתי
נייר כסף. יצא מעניין. אמנם - קצת עדין, וגם לא מישורי
כ"כ...פינה אחת בולטת החוצה, מה שמקשה לתלות את זה באמת מכל
הכיוונים כמו שתכננתי בתחילה. מכל מקום - 1 הציורים היותר
מושקעים שלי, וגם בשל כך יש לדבר הדי מתוכנן מראש הזה מקום של
קבע מעל הטלוויזיה בסלון

9:53


10/11 10:54

לקה http://stage.co.il/s/226044

193 מבקרים. משוקלל -7 ממוצע 1 4 הצבעות 2 גבוה

זה לא ממש דומה לה, והצילום, כמעט כרגיל, לא ממש מעביר את
המציאות בערך כמו שהציור לא מעביר את המציאות.
הציור צויר בלקה. זה קשה לצייר בלקה. גם מסריח, גם בעייתי
לשלוט במרקם, וגם לוקח יובלות. בכל אופן - ניסיתי את זה כמה
פעמים. אני כבר לא זוכר עם זה הנסיון הראשון ללקה על בד או לא.
מכל מקום - היה גם על סנדלים, והרעיון בכלל בא מחברה של אשתי
שציירה בלקה על פלאפון. אגב - אני קניתי לקות זולות משום מצבי
הפיננסי המדכא, אבל יש לי תחושה שגם היקרות לא יצלחו למטרה.

המושא היא חברתי לשעבר - אקסית מיתולוגית, אהבת חיי מיכל לוי,
כיום פרץ. (כן כן, בנדוד של, ואדם שאני מסמפט, ושפעם
ההתעניינות שלו במוזיקה גם דחפה אותי קדימה. חבל רק שהוא גנב
לי אותה. לא אשמתו אמנם - אני לא השכלתי לתחזק אותנו. אולי
עדיף ככה. בכל מקרה - מדובר בסיפור ישן)
מיכל לא ישבה מולי שאצייר אותה, אבל היא בהחלט יושבת לי בראש.
אפילו הלילה השתרבבה לי לחלום, כאילו ידעה בקארמה שאכתוב עליה
היום. מדובר בבחורה מופלאה. מאוד מושכת. מלאה, ציצים אכזריים,
שיער מתולתל שרק מזמין, שפתיים, מה לא. לא היו מקבלים אותה
לסוכנות דוגמנות (גם אותי לא קיבלו) אבל הרבה גברים השתרכו
אחריה. אומרים שפעם גם היא הייתה מאוהבת בי והחזיקה ממני.
הציור? - דווקא אני מתחבר לצבע הגוף. רואים רבדים. חבל שחלק
מתווי הפנים מחוקים, והעיניים באמת מעוררות תמיהה. מצד שני -
בכל זאת - מעולם לא הייתי ריאליסט גדול....

11:05

...12:31

פורטרט http://stage.co.il/s/225690

218 מבקרים, ניקוד גבוה 1, ממוצע 1, משוקלל -6, 3 הצבעות

נראה שזה הבנזוג של לקה. האם זה פורטרט עצמי? אומרים שתמיד
האמן מצייר את עצמו. פעם ציירתי את צביקה ואמרו שזה הרבה יותר
דומה לי, רק מה - הציור הלך לאבדון. מין מסורת כזו אצלו..
יש שם זהרוריות שמצביעה על לקה, אבל כנראה שהרוב לפחות זה
באקריל. כמו קודם - מדובר בבד קטן יחסית, משהו כמו 50 סנטים,
ונראה שכאן דווקא התווים מספיק בולטים. יותר אופי? אניווי -
צבעוניות מלבבת קמעה, אך דמעה, ועינים קצת מזוגגות. בדיוק קודם
חשבתי אולי לעשות קליפ עיניים, אבל זה עלול להיות קיצוני מדי -
לפחות לקליפ ראשון. יש משחק כזה - להסתכל בעיניים - אולי יהיה
קליפ שלם כזה שהעיניים נוכחות בו. תמיד אהבתי להסתכל ולהתבונן,
אבל אנשים לא יכלו לאכול את זה. היום גם אני מסיט מבט, אבל זו
מעין הוכחה שלא הבנתי את העולם. לא מזמן האשמתי את גיסתי,
שצריך לשפר רמות (לספר רבות) על מעלליה ובשבחה, שהיא לא השירה
מבט מספיק באופרה שלה, למרות שהמבטים שלה עדיין צרובים לי
בתודעה. גו פיגר.

12:38

....15:55

טלי http://stage.co.il/s/224744

204 מבקרים גבוה 4, משוקלל -3, ממוצע 2, 5 מצביעים

תמיד החשבתי את זה כ1 הציורים הטובים שלי. משהו בעיניים. אולי
המשיכה. אני זוכר שהלכתי לישון מולה בטיול ההוא שכבר הזכרתי עם
מיכל יזהר ושריג. אחרי שהיא כמעט נשברה סופית מהתנאי שטח
ומהעובדה שהיא הייתה הכי בוקית שם. היחידה שלא שחתה בעירום,
זאת שחטפה כאב ראש מהגראס של הדוד המביך שלה, וכו'. את המיור
ציירתי לילה קודם כמדומני, במאהל הבדואי המסחרי-רומנטי במכתש
רמון. הילד הקטן צחק עליי- בכלל לא דומה לה... דווקא יש משהו.
מיכל התאהבה בציור, אבל טלי קיבלה אותו. אח"כ נמאס לה ממנו,
וכנראה גם ממני - בטיול היא עוד חיבקה אותי בחום, אבל לאט לאט
היא הקפידה לשדר חוסר רצון בכל קשר איתי. לא שהייתי עושה איתה
משהו במצבי הנשוי, אבל היא בהחלט הייתה חמודה ומדליקה ומושכת
בעיניי. טו באד. אז זהו - מדובר בציור שמהווה פחות או יותר את
השיא ביחסינו שהדרדרו מאז לשפל גדול.
שמעתי ממישהו ששמע ממישהו שניסה שהיא אכן שווה;) אך הרכילות.
טוב, בואו נהיה מהוגנים
מדובר בציור קטן - בינוני - בערך 70 סנטים. באותו ערב היא אכלה
בתאווה בטטה שהבאתי. אתם חושבים שיש קשר? סביר להניח שזה הצבע
בשיער, משהו באופי, והאש של המדורה.
הציור אכן טוב בעיניי. יש הרבה פרטים בפנים, ושילוב של ריאליזם
שאני דווקא מחבב. עיניים, אוזן, קמטים כאילו ציירתי אותה עוד
50 שנה...
מה שכן - היא לא נראית חמודה. אפילו לא קצת. הרבה יותר - אישה
קשת יום.
טוב, טלי - אם את קוראת - מאחל לך את השמחה שיש לך בזכרון שלי.
את יודעת איך זה - בציורים שלי יוצאים דברים שמזכירים את
המציאות בצורה מאוד מעוותת....
לחייך!

סלע עלי http://stage.co.il/s/220598

219 מבקרים, ניקוד גבוה 5, ממוצע 2 משוקלל-3 5 הצבעות

אחת התמונות הגדולות שלי. תלויה אצל דן בסלון. אלילה בעליל
אמרה לו פעם שהיא רואה שם נערה יושבת עם הגב או משהו כזה.
בהחלט התחברתי. אז - משהו כמו מטר שמצא לו בית אחרי שרוני עזבה
את הדירה. עכשיו לדן יש בסלון שלושה מהציורים הגדולים שלי.
מתוכם את זה ציירתי הכי בשוונג. השתמשתי במין שילוב של צבע
זוהר נצנצים עם אקריל במריחות גסות כדי לשחזר את האימאג'
שחלמתי בהקיץ כשנחתי באוטו לפני שיעור. (זה מה שאני עושה בשנים
האחרונות לפרנסתי כמעט באופן בלעדי - נוסע אל כל מיני הביתה
כדי ללמד אותם מוזיקה. במקרה הזה זה היה ברעננה, אצל בנו של
המועמד לעתיד לראשות העירייה - חיים ברוידא. לא זוכר כרגע איך
קראו לילד, אבל הוא היה מוכשר. לימדתי גם את בן דוד שלו -תום
בלוטמן. גם מוכשר. מעניין למה הפסיקו, ואם המשיכו אצל מורה
אחר, ואם כן - האם הוא היה יותר טוב ממני. רוב המורים נותנים
מעט מאוד לתלמידים בקטע של להבין את המוזיקה, לדעת לבנות
אקורדים, לקרוא תווים וכו'. מצד שני - אני לא ממש גיטריסט, כך
שאני לא מתמחה בטכניקה, ואף לא ברפרטואר)
אין לי הרבה מה להוסיף - כרגיל - במציאות זה שונה - פחות נוצץ,
אבל עדיין שמח. במציאות יש שם קצת לבן של קנווס מבצבץ שהמורה
שלי, כמו שמיכל גילתה לי שכנראה, החדירה לי בראש שזה טאבו ולא
טוב.

16:20



11/10 17:51

גברת חלילית http://stage.co.il/s/215149

297 מבקרים. משוקלל 1 גבוה 5 4 מצביעים ממוצע 3

1 מהציורים היותר חמודים שלי. גם צבעים עליזים, גם נושא. המון
חליליות מחופשות, שפתיים של איזה אוקרינה, שטן כחול...
מהראשונים יותר. אולי אפילו מהרביעייה הראשונה שלי על קנווס.
משהו כמו שישים סנטים. פעם אחרונה שראיתי אותו הוא היה תלוי
אצל אחותי בדירה שהיא עזבה לא מזמן בבאר שבע. מעניין אם היא
לקחה אותו איתה. אה כ ן - יש שם גם משהו שאמור להיות קלידים
למעלה ככל הנראה.

מישהו http://stage.co.il/s/214297

266 מבקרים משוקלל 0 4 הצבעות 5 גבוה ממוצע 3

המישהו הזה הוא מישהו שציירתי בפסטיבל הראשון שהשתתפתי בו
בבורגשטנברג. כבר הזכרתי את המקום והפסטיבל בציור קודם. אני לא
יודע כרגע כמה אני אזכור יותר מכך כרגע. אני גם לא יודע אם
אזכור את הבנאדם, למרות שלשם שינוי הוא יצא בר זיהוי בציור.
הסגנון נחמד - כל הנקודות האלו. התכתבות עם פונקטליזם כרקע?
לסבא שלי היה משהו כזה בבית, שעליו היה שיר פרי עטו. לא הסבא
המצייר - השני. השיר השאיר על כל המשפחה רושם עז. אפילו בן דוד
שלי הקטן (היום כבר יותר גבוה ממני בהרבה ועוד צומח) הציע
שאלחין אותו. הצרה היא שכבר הלחנתי אותו. השיר מדבר על כך שאדם
תמיד ישוב למולדתו לא משנה כמה ינסה לברוח ממנה. כשלמדתי
בהולנד הייתה שלישייה של חלילתניות שפנתה אלי שאלחין להן משהו,
ואם אפשר שיהיה בנושא של קרוס בין מולדות, שיסמבל את העובדה
שכל אחת מהן הגיעה ממקום שונה. השיר הזה התאים יפה. הוא תורגם
בחלקיו לשפות שונות באמצעות הרב תרבותיות של הסטודנטים הזרים
במוסד, ובוצע בבכורה בגרמניה, שם אף קצר שבחים בביקורת בעיתון.
(הוא היה שילוב של שירה דקלום ונגינה)
הוא בוצע שוב בהולנד לאחר מכן, ולדעתי זהו. חבל שאין לי אפילו
הקלטה של העניין.
בנסיעה לגרמניה אגב בצעתי את הדבר שהיה הכי קרוב לבגידה פיזית
באשתי עם הבחורה שלנתי אצלה. התפשטתי לקראת השינה כהרגלי,
הצעתי לה מסאז', והחרמנות והאלכוהול עשו את שלהם, והתחרמנו חלק
ניכר מהלילה, אבל בלי ציצי נשיקה או חדירה, כדי שלא ייחשב.
בעיניי אישתי זה דווקא נחשב...
בסוף היא סלחה לי.
חבל היה לי שלא יכולתי לשמור על קשר עם ההיא, שדווקא ניסתה
מצידה. מדי פעם במשך השנים עוד חלמתי עליה. כנרת שהיה נחמד אם
הייתה לכל הפחות מבצעת יצירות שלי. כשנפרדנו היא אמרה לי את
המשפט האלמותי: תהיה בטוח שזה יקרה שוב....זהו שלא!:) אני מניח
שגם אם תתחולל מהפכה ביחסים שביני לבין אישתי (גירושין או
הסכמה שלה לרצוני לחופש), בטח ההיא כבר לא תרצה.
אניווי - הביקורים בגרמניה תמיד היו מאוד מעניינים.



18:09


nyc down town http://stage.co.il/s/213308

311 מבקרים גבוה 5 משוקלל 1 ממוצע 3 5 הצבעות

אני חייב לציין שזה נראה קרוב למציאות. הצילום לציור כמובן.
ניו יורק בלי קשר לתאומים לכאורה. למעשה הבניינים נראים קורסים
ואפופי עשן. מוזרים מאוד בכל אופן. המציאות עולה על כל דמיון?
מאוד התרשמתי מניו יורק. זה 1 האימאג'ים שיש לי ממנה, בעוד
אנחנו מפליגים לעבר מנהטן על המעבורת מדודים שלי בסטייטן
איילנד (כן, גם לי יש דוד עשיר באמירקה. אפילו כמה).
התאומים הפילו אותי בשוק מחלון המטוס. נדמה לי שכבר סיפרתי על
כך, אבל אני מניח שכל הקטע של היצירה הזו היא הזווית הקצת שונה
כל פעם לאנקדוטות מחיי שמצאו את דרכן לזכרוני.
הגענו לשם זוגתי ואני עם פרוץ האינתיפדה בזכות כרטיסים שמיכל
השיגה בכמעט חינם מהעבודה שלה בהולנד כסלקטורית קרגו באלעל.
נורה בדיוק באה לבקר אותנו בארץ, והייתה אמורה להשתתף בסדנה
למוזיקה עתיקה בירושלים בזמן שאנחנו מתיירים בעולם החדש. הסדנה
בוטלה עקב האלימות באזורנו, אבל טיסות אלעל המשיכו כסדרן. נורה
עופפה לה מכאן אחרי כמה ימים וטרם נחתה שוב בארץ הקודש. ("תעשו
שלום")

חמישה ימים במנהטן סטייטן איילנד. לא הכי הרבה, לא הכי מוצלח,
אבל בהחלט צברנו חוויות, ואני אישית מאוד התרשמתי מהארכיטקטורה
שם. איזה גודל! איזו יופי של סדר מרשים. מונומנטים כבירים.
כנראה שגם רומנטיקה סטייל איאן ראנד הכינה את נפשי מבעוד
מועד.
אז זהו - הציור הזה מושפע מדאון טאון ניו יורק, אבל מגובה
בצבעוניות אישית, השראות אמנותיות וטרור. (את העבודה של גיסתי
ענת כבר התחלתי להזכיר, נכון?;) - גם עוסקת בטרור, כולל
תצלומים מהפיגוע הנודע. מאוד אוונגארדי)
משהו כמו מטר. תלוי אצלי כרגע בסלון, וכנראה שנחשב ל1 מהיותר
מוצלחים שלי. עאולי בגלל שהוא עשיר יחסית, ואולי בגלל שהוא כל
כך מופרע.
קצת לגבי פרטים בציור: הפארק שם שנדמה לי שקוראים לו באטרי
פארק, כביש עם מכוניות, בניינים עם צורות גיאומטריות מוזרות,
כמעט אנושיים לעיתים.
אתרים מומלצים בניו יורק: תצפית מראש התאומים ועליהם. מוזיקת
רחוב ומועדונים

ענת http://stage.co.il/s/211986

280 מבקרים גבוה 5 10 מצביעים ו/או מצביעות, משוקלל 5 שלילי
ממוצע 2

כן, הזכרנו הרבה את ענת, הא?
הציור הזה לא ממש דומה לה. צויר בפסטיבל בגרמניה. הראשון
שנסענו אליו ביחד, וגם עם נורה. הצלחתי להתאהב כמעט בענת. זה
לא לגיטימי, אבל זו בעיה של החבר, שכן זו תופעה שכיחה. אפילו
היה לנו רגע כמעט אינטימי ספק מתוך שינה כשהתארחתי אצלה ללינה
על מזרן משותף. הייתה לנו הרבה אינטימיות במוזיקה שיצרו ביחד.
מכל מקום - בחורה נפלאה - ייחודית, טובה, אמנית מאוד. אני מניח
שיש בינינו סוג של קרבה וריחוק הכרחיים כדי שנוכל לחיות בעולם
הטאבויים. אולי אני סתם סוטה מלא באגו מצד שני...

חשבתי אולי להשתמש בציור הזה, יחד עם צילום שלה אותי לעטיפה
לאלבום שיהיה מורכב מהחומרים הסופניים שהקלטנו ביחד. פרטים
בסקציית המוזיקה אני מניח.
אין לי הרבה מה להוסיף כרגע - בד דק וקטן.

16:29



10/12 15:24

http://stage.co.il/s/209060 פרצוף

314 מבקרים, גבוה 5 משוקלל 2 ממוצע 3 6 מצביעים.

איזה50 סנטים אורך, תלוי בחדר שינה שלי. אמנות משולבת? הפעם
האחרונה שעשיתי כזה גמר אצל הדוגמנית - מלצרית חביבה וחתיכה
בשם נועה בחוף אלמוג בחופשה שליל עם דן והילדים - חופשה סיוטית
שבה מעין התחלנו עם הבחורה בשביל הספורט. דן טען שהיא התאהבה
בי לגמרי. יכול להיות. אני לא מתווכח עם מחמאות כאלו לאגו. גם
ככה יש לי זין קטן ולו גדול וכו'.
הסיפור ההוא אולי ראוי שיסופר כאן למרות חוסר הקשר, פשוט כי
כאמור - הטריגר שלו לא ברשותי.
אז נסענו - הילדים עשו לנו את המוות, ולמרות שהיו אפ'ס אנד
דאונ'ס, הרושם הכללי היה רע, ואני החלטתי מאז (הקיץ האחרון)
שאין יותר טיולים עם הילדים. לא נראה שמישו מהצדדים נהנה
במיוחד. להרגע - זה רק אומר שאני לא לוחץ ומציע - לא שאני אומר
להם לא לבוא, אבל בינתיים אני באמת מטייל כמעט רק בלעדיהם מאז,
ואכן - זה לא רע לכל הצדדים.
דן מטבעו התחיל עם המלצרית הראשונה שעישנה איתו ג'וינט. נועה
הייתה השנייה. מאוד חתיכית, ובלונדינית שזופה. דיברנו על
"ליגה". מפה לשם היא הסקיפה לדגמן לי פורטרט. השקעתי ויצא לא
רע. לא דומה, אבל לא רע... היה שם גם שיר קצר על מות האהבה או
משהו בסגנון על רקע הים. היו בכל זאת רגעים יפים וזכרונות
טובים מהחופשה החמסינית הזו. שינה על מיטות השיזוף, נגינה,
שנירקול...אז כן - הטיול בהרים גרר פעיות מרות מצד הבכורה שלי,
חסרת הכושר ובעלת המשקל העודף, שלאחר מכן אמרה שהיא לא יודעת
מה קרה לה... חמודה.

טוב - לציור הנוכחי:

מי מלכה?
מי מלכה ליום 1?
לבד
ומי מפחד להתייצב מולו על בסיס יומי?
תעריך את עצמך
רק אחרי שתמות
אל תאשים את האחרים
אל תתייחס אליהם בכלל
אלא אם אתה מוצא סיבה לכך
אל תאמר לי מה לעשות
כמה אנשים ישנם כאן?
לא אאזין בכל מקרה
עמוק טובל כמו בבאר
במוחי
את רואה?
לא אוכל ללכת לבד
לא אהיה לבד
תמיד תהיה שיחה
הולכת
בצידי


קוביזם נוסח עדי. רוב האנשים אוהבים את הצבעים. מעטים מתעכבים
על המילים או משמעותן, למרות שאולי במקרה הזה הן יותר חשובות
מהציור. אולי בניגוד לנועה. שם הפרצוף יותר ברור, ויש סיפור
מאחוריו.

אני מניח שכל זה קשור איךשהוא לסיפור שביני לאישתי. לפרק שבו
היא מייצגת בעיניי חוסר אופי ושתלטנות תלותית מסרסת. היה היה
במידה מסוימת.

15:44

26/12 16:55

דיוקנך מזכרוני מול טלוויזיה יוצא
http://stage.co.il/s/195185


308 מבקרים ביצירה, ניקוד גבוה 4 שבעה מצביעים משוקלל -2 ממוצע
3

היה הייתה מסיבת סמים אצל חבר מ1 המעגלים של צביקה בצפון. בחור
נחמד עם ראש פתוח. אחלה מסיבה, מאוד נהניתי. מסז'ים, ליטופי
שערות (ראש צמרי זה מדליק - אני זוכר שם לפחות שתיים בריאות
שהיה להן). טל קראו לו. שיער בלונדיני ארוך חלק, גדל גוף,
הייטקיסט עם זוגתו בוילה עושה מסיבות טראנס. השכנים לא מתו על
זה. ספה, תאורה, כיבוד.
איכשהוא רבתי עם אשתי על זה שלא הודעתי לה שאני נופל לישון שם
או משהו בסגנון. צביקה היה שם אצל ההורים שלה כשנ]גשנו למחרת.
היה לא נעים. המסכן. טוב, אשמתה שהיא כזאת. מכל מקום - היה
מאוד נחמד במסיבה.
אני חושב שצביקה ניתק מגע עם החבר'ה אחרי שהוא הבין שאם הוא
ימשיך להסתובב איתם עלולים להגלות אותו מעבודתו הבטחונית על
רקע סמים. יש לי כמה דברים לומר בנושא, אבל בהזדמנות. מכל
מקום, פעם משטרה הגיעה לאחת המסיבות שלהם, וצביקה די ניתק קשר,
כך שגם לי לא ממש יצא.
למעשה נדמה לי שהמסיבה עם השוטרים הייתה מסיבת היומולדת של טל
שלכבודה הכנתי את הדיוקן מהזיכרון הזה, למרות שבסוף לא הלכתי.

אז - זהו טל כפי שנחרט בראשי מאותו ערב בו היה בטריפ (אנ'לא
יכול לשמוע את המוזיקה שלך עכשיו, אני בסרטים), אך בערבוב עם
מה שהזדחל אליי מהטלוויזיה בסלון (אני בהרהור - האם זהו הציור
ששאריותיו שמשו ליופי של הר, או דרקון?).

הייתה סידרה על איזו פתולוגית פורנזיק דידקטיב בביביסי. סידרה
לא רעה בכלל, ומיכל אישתי מאוד אוהבת ביביסי וגם סדרות
משטרתיות שכאלו. בתקופה ההיא אהבתי לראות את זה יחד איתה.
סיילנט וויטנס קראו לסידרה. בכל אופן, הרגע הבנתי - אני
מערבב...

הייתה סידרה על שני שוטרים, אחד מהם גוץ וזעפן, ולשני הייתה
אישה - אלי. דיאל ופסקו קראו לה... הקיצר - זה מה שהיה
בטלוויזיה מולי כשציירתי את זה בסלון. מאוד לא שגרתי בשבילי
לצייר מול טלוויזיה. אניווי - אין ספק שהדיוקן יצא הרבה יותר
דומה לאלי מאשר לטל. אפילו השתעשעתי בלשלוח לה את התמונה. חבל
שלא רשמתי את הזכרונות כשהם טריים ולא מבולבלים?
מכל מקום - תמונה קטנה במיוחד. משהו כמו 20 סנטים.

אפשר להתווכח אם לציורים שלי יש איכות ייחודית או שאני סתם לא
יודע לצייר, אבל תסכימו איתי בוודאי על דבר אחד - הדמות נראית
בטריפ...

17:15


14.2 9:59

זריחה http://stage.co.il/s/189882

314 מבקרים, ניקוד גבוה 4 ממוצע 2, תשע הצבעות משוקלל 6
שלילי.

מה שנקרא - מכניס אתכם לאינטימיות שלי. מהותה של היצירה.

זריחה על הרי ירדן במפרץ אילת באותו בוקר שהגעתי באוטובוס לבקר
אץ דן שחי שם באיזו עבודה ביאכט פאב שהשיג בעקבות פרסום ששמתי
לו באינטרנט כשלא היה לו מחשב אינטרנט. באתי באוטובוס, ירדתי
לחוף, שחיתי, ציירתי שלוש תמונות, חזרתי לשחות, ואז דן הגיע -
אני מניח שהוא התגעגע, ואולי סתם רצה להיות מארח טוב, מכיוון
שאמרתי לו הרי בטלפון איפה אני, אבל שאני אגיע אליו אחר כך -
בשבילי באמת הייתה תשוקה לים, וגם היה מחוסר ההגיון לבוא טרם
בוקר ולהפריע לו ולרוני - האקסית המיתולוגית, שכמדומני שם
באילת, אולי אפילו בביקור, התחילה להשתרלל. שם היא התנשקה עם
המתופף בלהקה של היאכט פאב, מה שבטח תרם לחוסר ההערכה של דן
כלפיו. יותר מאוחר בחייהם הם עשו שלישיות, אבל רק עם בנים...
זו אמנם הייתה חוויה בשביל דן, מלאת יצרים שאפילו אני נדלקתי
מהריקושטים שלהם (מה שקורה לי לא פעם, למרות שאני בטוח שיש
יצורים מיניים ממני בהרבה - אני מסוגל לחיות גם מריקושטים של
אתרי פורנו וכו') אבל בסופו של דבר - ההתעקשות של רוני שלא
יהיו לדן נשים נוספות תרמה לחוסר האיזון בניהם שאולי היה גורם
מרכזי בפרידה. נחייה ונראה מכל מקום לאן מערכת היחסים החדשה
שלו תיקח אותו.
אני בביקור ההוא הצטרפתי ללהקה על הבמה באיזה קטע חלילית. בטח
קיבלתי תשואות והשתהות - זה מה שקורה בד"כ. ניגנו את האדג'יו
של אלביניוני כמדומני - קטע שדן ואני כבר ניגנו בעבר - דן הכיר
אותו עוד בתיכון דרך אמריקן פרייר של הדורס. גם יצאנו לבלות,
ואפילו הייתי שיכור מאוד ליילה 1 (ונדלקתי על איזו כושית בפאב,
אבל בזה זה הסתיים כי כאמור - גם האישה שלי מתעקשת על מערכת
מונוגמית - נושא פתוח בינינו שאולי יגמור ת'יחסים. רגע - טלפון
- הפסקה - חזרתי - זה היה אבא שלי שלחץ בטעות כנראה, ואפילו לא
שמע ת,הלו - אלו בערך השיחות היחידות שאני מקבל ממנו אגב, אבל
זה כבר באמת נושא אחר.
נסכם את תלאותיי באילת בכך שהיה קסום, יקר ( עולה הרבה לבלות)
ושלא הצלחתי לעלות על הר צפחות למחרת משום שהאלכוהול המרובה
שעדיין זרם בדמי, פלוס האגודל שמתחתי קשות כשנפלתי עליה שיכור,
לא תרמו לחוסר הכושר הבסיסי שלי באותה תרופה. היום אני כבר
עושה מסלולי מיטיבי לכת בכיף, ועל בסיס קבוע.

אני חייב להעיר כאן הערת ביניים - הגעתי למסקנה שלא רק שאין
טעם להילחם בכיוון הנוסטלגי של היצירה, אלא שאף חיוני שאכתוב
את זכרונותיי, שכן - הם הולכים לאבדון. אין לי מושג ברור לגבי
השתלשלות העיניינים, ואני נוטה לשכוח מאורעות ואישים בחיי בקצב
כמעט מבהיל.

הציור מכל מקום - על בד קטן כמובן כדי שאוכל לסחוב אותו לאילת
באוטובוס - ובאתי עם כמות של בדים. מזכיר פה של מפלצת. תלוי
אצל דן באולפן (הקיר הכחול... ובאוםן כללי - איכות הצילום לא
מחמיאה לו.
בהמשך מסעותיי אגב קניתי המוני בדים קטנים שטוחים, כדי שיהיה
יותר קל לקחת אותם לטיולים (אלה על המסגרת עץ אמנם זולים יותר
אך הנפח בעוכריהם) אבל אף פעם לא חזרתי לצייר המון באיזה מסע.
אולי חוצ מהפעם של ה24 שעות בת"א.

זהו - אני רוצה להוסיף קצת פרטים על איך הסתובבנו באילת ועל
עוד הסטוריה של דן ושלי ושלי ושל אשתי ואבא ומה שאני זוכר
מהילדות ועוד. כמתבקש - הנושאים כבר יעלו בפעם אחרת. מיציתי
כרגע.
ביי בינתיים

10:23



21.2 7:02

מסיבה בחוף http://stage.co.il/Stories/187211

ניקוד גבוה 4 משוקלל 0
חמישה מצביעים ו/או מצביעות מתוך 341 מבקרים ביצירה ממוצע 3

קמתי מוקדם עם מסקנה שאם אני שוכב במיטה עם התחלה מוצלחת לשיר,
עדיך להנציח אותו מאשר להסתובב שם חסר מעש. לא שידעתי ששש וחצי
עוד לא כאן - חשבתי בטח שבע וחצי תיכף. אניווי - עד שהגעתי
למינמליס התורני (בהרחבה בהמשך הרחוק של תכן איי גס) התפוגג לו
המקור ושורבטו דברים קצת אחרים.
אותו כנ"ל עם הזיכרון שלי - כרגע הסיבה המרכזית לכתיבת תכן
היא תיעוד. מעין שליחות. לכנות קשה להגיע, ומי שיתעניין מוטל
בספק. לא משנה. בואו נמשיך.
באופן נחמד - היצירה הבאה שייכת לאילת. אולי מפני שהיא מצויה
גם אצל דן בבית אז (אולי? - סביר עד בטח)  הסמיכות לקודמת.
מסיבה בחוף - לדעתי, אני יורד בבושת פנים וכושר מהר צפחות
כלעומת שבאתי, ומגיע לחוף - שם אני מסתלבט וצופה בכוסיות
מפזזות להיטי ריקודים מבוססי אלקטרוניקה. נדמה לי חוף הוילג'
או משהו כזה. אם זה מתחת להר יכולה להיות אינדיקציה.
אניווי - בירה, מחשבות מתוסכלות רגילות על כך שאיני חלק
מהמסיבה שלשלהוב היצרים מסיבות של נאמנות מאוסה כמעט כפויה
ואופי, בטח גם מהרהר בכושית מהליילה השיכור שקדם, או אולי רוני
שמשתזפת טופלס, למרות שלא הסתכלתי יותר מדי - לא מנומס.
דן אהב את התמונה - בכלל הוא מחזיק ממני כצייר. מן קטע שלו
כלפיי וכלפיי העולם. האמת שהוא בטח עם פונטנציאל ציור דומה, אם
לשפוט ע"פ איזו עבודה משותפת לו ןלרוני שתלויה אצלו גם. הוא
ניסח את העובדה שאני מצייר כמו צילום. הייתי מסוגל לצייר
מזיכרון - תמונות רבות ככה. רק מה - הזיכרון גרוע, וכושר הציור
הריאלי נמוך מאוד...:(
פעם מישהו פתח לי איזה דף במין קטלוג אינטרנטי למוזיקאים
ישראלים עלומים. אולי הוא עוד קיים. הוא השתמש בתמונה הזו -
חתך ועיוות אותה - יצא מגניב.

זהו. מה יש לנו בתמונה - נשים מעוותות, קצת כדיות, צבעוניות
וספורדיות. אני מסתכל עכשיו על התמונה, ומקבל וייב של צבעים
רכים ותנועות של איזה אפטר פארטי פסטורלי (לא מה שהלך שם
כאמור). הדמיון עובד קצת והנשים שלי קמות לתחייה.. בכלל -
פנטזייה זה אחלה - תוספת מצויינת לחיים. אפשר לחוות שם נהדר

7:19



25/2 7:57

Shag http://stage.co.il/s/182522

422 מבקרים ביצירה, 10 מנקדים, משוקלל 4 שלילי, גבוה 5, ממוצע
3

הו התשוקה! הציור הזה דווקא נראה טוב על המסך. מדובר בדן ורוני
באילת. מהדמיון כמובן - לא הייתי צופה... אמנם - אין ממש
פרופורציות, ומישי פעם נתנה לזה אינטרפצטיה מעניינת שאני בהחלט
מזדהה איתה (בתגובות כמדומני) לגבי פייססיטינג, אבל בתכל'ס -
מדובר ברוני רוכבת על דן על המיטה עם השמיכה הפרחונית בחדרם
האילתי הצנוע.
עכשיו, כן - כפי שכבר אמרתי - רוני כיכבה בפנטזיותיי, והאמת
שגם דן לא מעט - בשמחה הייתי מוצץ לו. יותר מאוחר בחייהם,
כאמור הם הגיעו למצב של למשל להזמין איזה בעל ז' גדול שיזיין
את רוני בעוד דן מתבונן ובוער מקנאה. הם בהחלט עשו חיים, ואני
בהחלט הייתי שמח להיות חלק מחגיגת יצרים כזו. סה"כ - אני מרגיש
די מסוגר במערכת המונוטונית היבשושית שלי, ודן ומעלליו עם
כלבות ת"א בהחלט חומר גלם לאיזשהוא מודל אידילי בשבילי - ז'
גדול, כושר מיני, גוף חתיכי, יוצא עם נשים פרועות ועסיסיות,
מתנסה המון, אפילו עם גברים למרות שהוא לא הומו וכו'. בקיצור -
הבנתם ת'מקום שלי.

הציור בהחלט יכול לחרמן - רואים שם בבירור תחת יפה ומעונג,
שקצת דומה ללב ערטילאי. מישו רוצה לאונן מול המסך?

8:08


27/2 6:50

אין קשר http://stage.co.il/s/181536

מספר מבקרים 293, גבוה 5 משוקלל -5 10 הצבעות ממוצע 3

מה אתם רואים פה הוא תוצר של עבודה משותפת של אישתי של בתי
ושלי. העניין הוא שאישתי התחילה לצייר, ועזבה באמצע - בהרבה
דברים היא ככה. בייחוד פעם היא הייתה. לא רק באומנות שיש לנו
כל מיני דברים מותחלים ששוכבים שנים באין גואל, אלא  בכלל, ודי
אם נציין את התואר שלה שהיא עזבה ממש לפני סיום (קרימינולוגיה.
היה לה מעניין לחקור פושעים ולהרהר בקיירה משטרתית, אבל אז היא
פגשה אותי... היא הייתה עתודאית, אני שבור מהצבא, היא לתפיסתי
אז שבורה מאהבות נכזבות כולל שתיים שהגיעו לדרגת לעשות הפלה,
אני לא יכולתי לעשות לה את זה עוד פעם, וכך נוצר שיקול מרכזי
לנוכחות הבת בעולם. איך לומר - שני דפוקים בשכל וילדה נהדרת)
ואת הקריירה שלה בתרגום - קורס של 5000 שקל שהתלבטנו מי מאיתנו
יעשה - אני ראיתי בזה עבודה מועילה - עד היום אני מחפש דרך
לשפר את האנגלית הכה חורקת שלי, היא עשתה, סיימה בהצלחה והכל,
אך איבדה עניין, ומעולם לא ראתה מזה שקל חזרה.
אניווי - כשנסענו להולנד למען לימודי החלילית שלי- עוד החלטה
מתבקשת שנתקבלה מבחינתי בתחושת דוחק והכרח - תחילת היחסים
בינינו היו וואחד תיק פסיכולוגי כפי שאתם מבינים - היא התחילה
לצייר קצת דוגמאות על חפצים. זה בא לה טבעי - יש לה אמא שעושה
את זה. נשאלת השאלה הפסיכולוגית כמה היא הבת של אמא בכל מיני
מובנים, כמו גם האם המרחק הגיאוגרפי תרם. מכל מקום - היום היא
עוסקת באמנות זכוכית כמקצוע, אבל נדרשו עוד כמה שנים של טיפול
פסיכולוגי בארץ כדי שהיא תגיע לשם.
התחלתי לפרט קצת את מהות היחסים בבית. אפשר לראות הרבה מאוד
הבדלים ביני לבין אשתי. אנחנו חלוקים בנושאי אירוח, מין, אורח
חיים- מה לא. יחד עם את - ככל הנראה יש לנו קרקע משותפת ברקע
הפסיכולוגי. מכל מקום. גם בציור אין בינינו מי יודע מה קשר,
ומכאן שמו של הציור, וזה עוד לפני שדיברנו על הבת. ניתן להבחין
שמול הדוגמאות המשורטטות שלי עם הצבעים השטוחים, אצלי בד"כ
הסגנון היא פיגורטיבי נוטה למופשט עם מרקם חופשי. למרות זאת
היא מתייעצת איתי לעיתים ורואה בי סמכות במובן מסויים. בין
היתר משום שלמדתי אמנות בתיכון כאמור, אבל עדיין - גו פיגר.
מצד שני - גם אני מתייעץ איתה לפעמים לגבי איך משהו נשמע - יש
לה רקע מוזיקלי מצטיין בתור נערת קלרינט.
אם מסתכלים על הסגנון של הבת אפשר לומר שייתכן שהיא מקשרת
בינינו. אולי המילה מגשרת תתאים גם.

כשאני מסתכל בציור קצת קשה לי לראות איפה בדיוק מסתיים כל 1
מאיתנו. מכל מקום - מה שבטוח זה שאישתי בימין למעלה, ואני שמאל
ורוב האחוזי בד משם. את הבת הכי קשה לי לבודד. כנראה שברבות
השנים שחלפו מאז הסגנון שלה השתנה ניותר חופשי כמוני ליותר
מדויק כשל אישתי, מה גם שתהליך דומה התרחש גם במרקם הצבע שלה.
יחד עם זאת - היא עדיין פיגורטיבית לעיתים קרובות מאוד. הסבתא
אגב גם באותו סגנון של משטחים ודוגמאות. קשר נשי משפחתי
שכזה?:)

למה בכלל ציירתי על הבד - בטח התרגזתי על זה יש בד מותחל,
מבוזבז. שוב - תכונת אופי שלי, שלאישתי נראית תמוהה. האמת - יש
צדק בדבריה. 1 הדברים שתמיד ציינתי שיוצאים לי מהיחסים איתה
הוא היותה מראה שמראה לי את פגמיי. יחד עם זאת - כבר הגעתי
למסקנה שאת הקטע הזה מיצינו. עכשיו אני צריך להיבנות. אחרי הכל
- למה הלכתי להמון תהומות באמנות ולא ממש הגעתי עדיין לשום
מקום בחיים?

אה כן - למי שתהה - יש בחלק שלי עץ

7:20




18-19/3 00:24

דרקון http://stage.co.il/Stories/181306

במובן מסוים הציור הקטן הזה נראה כאן הרבה יותר טוב מבציאות.
צולם טרי ככל הנראה, ובכל אופן - הפלאש עשה את שלו. צבעים
חזקים ונוצצים. במציאות רושם מהוה, תלוי ליד השירותים.
ככל הנראה ציור שאריות, למרות שאני לא בטוח כבר מה שייך למה.
יופי של הר היה לנו שם, דיוקנך מול טלוויזיה, בטח עוד. מכל
מקום - אני מתלהב מאיך שזה נראה כאן. ממש כאילו יצא מאיזו
אגדה.
באיחור מה: מס' מבקרים: 283, שבעה מנקדים במשוקלל 7 שלילי
וממוצע 2. ניקוד גבוה -3.

00:32



24-3 7:17

גבר, לא? http://stage.co.il/s/180665

354 מבקרים, ניקוד גבוה 5, ממוצע 3, 6 הצבעות, משוקלל שלוש
שלילי

אם כי התמונה עליזה בצורת הדוגמאות והצבעים שמהווים את הרקע,
הרי שבסה"כ היא בעיקר חושפת את חולשותיי בציור - שוב - מדובר
על אלו שהתפתחו לכדי סגנון ייחודי.
כלומר - לא נדיר לראות אותי מתמודד עם עצמים בצורה דומה, אבל
כאן אפילו הכותרת מבטאת את התוצאה.
האמת - אני לא ממש זוכר מי הגבר הזה. ההנחה שלי שהוא שייך
לציורי אילת אצל דן המדוברים, אבל אני לא יודע יותר מכך. מכל
מקום - מרקם לא משהו...ועדיין - אפשר לראות רמזים גולמיים
לתווי פנים וגוף, ושוב - נניח - עדיין - פרופורציות גרועות. זה
בעיקר חוסר יכולת טכנית. כאמור - בגישתי אני עובד על להוציא
תוצאות ממה שיש ולקרוא לזה אמנות..

7:23

7:36 - נ.ב
לא שיש לי הרבה מה להוסיף, פרט אולי לציין שאני מתלבט אם הגבר
הוא 1 שבחוף במסיבה, או אולי 1 מהפאב עם הכושית, ואם אולי
ציירתי את זה אצל דן ורוני בחדר אבל פשוט רציתי להיות קצת פחות
קשוח וביקורתי כלפי עצמי - התמונה חמודה, האיש נראה כושי
טיפוסי אם מסתכלים טוב, ואפילו אפשר לראות שיש לו אישיות
"צעירה"/מגניבה עם הלבוש החצי שבטי חצי מודרני (עגיל?)
והאווירה העליזה.
זהו.

7:40


7:40

7:46 - אוף - מסטול מעופף! רק לפתוח את הקבצים הכבדים האלה זה
שנה כל פעם.
כמובן - אם תגללו מעט מטה כמו שאני עשיתי תגלו שני עיבודונים
לתמונה שנעשו בפוטו אדיטור - תוכנה פשוטה שפעם ידעתי להשתמש רק
בה. העיבודים בנאליים, אבל נחמדים. צבעים וצורות. אגב - זין
נחמד, לא?

זהו.  7:48. ביי


7/4 12:58

אשה אדומה http://stage.co.il/s/178779

מספר מבקרים: 441 גבוה 4 ממוצע 2 8 הצבעות 7 משוקלל שלילי.

כמעט פסח, כמעט שנתיים או שלוש מאז שהתחלתי לכתוב... כנראה
שכשאסיים את הסקצייה של הציור אפרסם לפחות את החלק הזה.

אישה אדומה תלויה אצל דן. הייתה תלויה אצלי. בחדר שינה - לא
מכובד אישה מוצצת בסלון. אמנם - לא כל 1 מזהה את המוצצת, אבל
בכל זאת...
לסלון של דן זה דווקא מתאים. אחרי שרוני עזבה/גורשה דן הצטרך
משהו לתלות בסלון, ונתתי לו שני ציורים גדולים שלי. את זה ואת
סלע עלי. אלו התטרפו לעוד כמה שכבר היו תלויים אצלו בדירה עוד
קודם. מבחינתי זה טוב מאוד שהם מוצגים לראווה, מה גם שדן אוהב
אותם, ואוהב להשוויץ בהם, ולהתעמת עם מבקרים שחושבים שזה
קשקוש. הוא אפילו אמר פעם שאם היו מציעים לו להחליף אותם באיזה
מונה או פיקאסו הוא לא היה מסכים. חת'כת  אגו טריפ אמור להיות
לי מזה, אני מניח. כבר דיברנו קצת על כך שאני מקבל לפעמים כל
מיני חיזוקים סופרלטיביים.
אניווי - מדובר כאן במחזור חיים. יש כאן הריון מרומז, עובר,
זרע, אישה מוצצת-יונקת, שדיים. הרבה צבעוניות! קצת צבעים
זהרוריים, ענן פטמה יד מצביעה סערה שמחה, פסטורליות, יד גרומה,
פרופורציות מעוותות. אני מניח שזה 1 מהציורים היותר טובים
שלי... לפחות מאלו על בד גדול (משהו כמו מטר)
אגב - הנה הזדמנות להשחיל את יובל צוקר השכן התלמיד הדיסלקט
שלי שחרף כמה שהצלחתי - לנגן לא ממש הצלחתי ללמד אותו. (בזמן
האחרון אני בכלל לא מחזיק מעצמי כמורה - אחרי שאני עוסק בעיקר
בזה משנת 99', ועדיין אין לי תלמידים מבריקים להתגאות בהם -
היו הרבה, אבל כולם עזבו מסיבות כאלו ואחרות, ומי שנשארו הם
דווקא אלו שלא הגעתי איתם להשגים. המתקשים יותר - אם מחוסר
כשרון - דבר שניסיתי לפסול בתחילת דרכי, ואם מחוסר השקעה
באימון. מכל מקום - אני תוהה עד כמה אני כשיר להיות מורה, שכן
הידע שלי לא מושלם, אני לא מלהיב את התלמידים, וכאמור -
המוצלחים יותר לא נשארים...:(
הקיצר - יובל - נכנס לחדר, ראה את הציור, וחייך מין חיוך חצי
נבוך, חצי מזדהה. לא ממש דיברנו על זה.... הוא היה יודבתניק
נדמה לי. הקשרים עם הנוער בעולמנו הם מן הסתם שייכים למקום אחר
ביצירה הזו. בהנחה שעוד נגיע לכך אחרי החלק עם הציור שאולי
יפורסם לבד מפאת היקפו כאמור.

13:17
10-11.4.06 2:22

מנורה http://stage.co.il/s/246388

מס' מבקרים ביצירה 329, גבוה 2, ממוצע 2, 7 הצבעות, משוקלל
-10

לא אהבתם את היצירה. אלה מביניכם שניקדו כאמור. דווקא אני חושב
שהציור לא רע, אם כי יש משהו מעוות בפרספקטיבה, ודי קשה להבין
מה הולך שם.
מה שהולך שם זה מנורה שחמותי הכינה, בסיס כסוף גלילי, ואהיל
מלבני סגול עם שוונצים של חרוזונים תלויים ממנו. יש גם את החוט
חשמל שלה, את הארונית הקטנה שהיא עומדת עליה, את הקולב דובי של
הילדים שנמצא עליה משום מה, את הטלפון הסגול או אולי רק החוט
שלו,  את קצה המיטה אולי והמצעים, את הרצפה עם השטיח, את הארון
בגדים האולי פתוח ואת הקיר.
הקיר מימין, ארון בגדים ממול. צבעים מתמזגים ונמרחים. קצת כמו
הצורות. קצת כמו הסגנון ציור שלי, ועדיין - לפחות מי שיודע
יכול להבין מה הולך שם. וגם הכותרת מרמזת...
אישתי כמובן יודעת, ואולי לכן היא אוהבת את זה. אולי זו גם
הסיבה שזה תלוי אצלה בחדר עבודה שלה (בו היא מכינה אמנות
זכוכית, בעיקר חרוזים בהתכה - אמנות שלא העליתי פעם על דעתי
שקיימת בכלל, שמשמים בין היתר למנורות בעיצוב משותף שלה עם
אמה, שבעת כתיבת שורות אלה אפילו מככבים בתערוכה נחשבת בקנה
מידה מקומי בגלרינה בבת שלמה) ואולי הסיבה שזה מחבר בין האמנות
של אמא'שלה ושלי. אולי סימבול לחיבור בינינו. אפשר להתפלסף על
זה הרבה.
פתחתי את היצירה בליל הסדר אצל חמותי. עוד יומיים ליל הסדר
אצל דודה שלי. חמותי גם תהיה. בקרוב אני מסיים את (הפרק הזה)
ביצירה.
לא זוכר ממש מה כתבתי עליה אז, אבל יש לי הרגשה שהיא אולי
זכתה להוצאת קיטור. חלק מקיסמה וייעודה של היציכה "תכן" היה
לנסות לתת דרור לניסוחי מחשבות שבד"כ אני פוסל מלתת להם פומפי.
גם מדיפלומטיות, וגם משום שאין בהם אמת שלמה, אלא רק פן. אבל
לטעמי חשוב להוציא את הפן הזה. אומרים שזה בריא, לנסח דברים
ולבחון אותם כך. והרי האינטרנט מקום אנונימי, וגם אם הדף שלי
לא, הרי שהסיכוי שמישו יקרא את יצירתי המסורבלת והמתוסבכת הוא
קטן. ואןלי אם אהיה מפורסם אז לא. ואולי בכל מקרה מישו שמוזכר
כאן עלול לקרוא ולהיפגע. ואולי בכל מקרה זה אנושי. נבר מיינד -
ההחלטה נעשתה מזמן. מספיקה אולי עובדת התלבטותי והסתייגותי
להגנתי.

מה אני חושב על האמנות של חמותי? אני מוצא בה הרבה חן, קראפט,
וצבעוניות בוטה. אני חייב לשאול את עצמי לעיתים האם די
בדוגמאות, והאם זה באמת "זה", אולם אין ספק שהעבודות שלה
עלולות לגרום לפעמים נקע בעין, ואני אומר זאת במובן החיובי.
מאוד שונה ממני בבסיסו, אבל מאידך - מאוד דומה לזאת של אישתי.
גם היא בדוגמאות וצבעוניות. מקוריות? ואללה - לא יודע. אני
מניח שכן. אני מניח גם שאני קצת פוץ מדיי במהותי בכדי לתת
לעצמי להעריך אותן עד הסוף, ואולי שוב, נכנסים כאן גם פקטורים
אישיים...


אני רוצה לנצל דקה את ההזדמנות גם כדי לבקש סליחה על הפגיעה
בכבודה של אישתי שעלתה מדיי פעם לאורך היצירה. יש בינינו
נושאים אישיותיים לא פתורים רבים, ולדעתי בחלק הזה של "תכן"
עוד לא ממש נכנסתי לעומקם, ורק פלטתי מדיי פעם התייחסויות
ארסיות כלפיה,  שנבעו יותר מרוח ה"בוא נשחרר רסן" מאשר משהו
מנומק.

אבל - אולי אני מקדים את המאוחר עם הסיכומים הללו. זו עוד לא
היצירה האחרונה.

אני כן רוצה אולי לאזכר, ולהיכנס קצת לזווית שממנה המנורה
צוירה. אמנם - אני לא חותם על זה, אך נראה שזה וודאי צוייר
בתקופה שביליתי שעות רבות במיטה מתוך דיכאון סמי סמוי לאחר
שחזרנו מהולנד. למעשה, נדמה לי שאפילו שנה אחרי, שכן מדובר
בבית בכפר סבא, ובתחילה היינו בפתח תקווה. נורה כבר וודאי באה
לבקר אותי - האהבה המפונטזת לשיאים שלי אליה וודאי שברה אותי,
כמו גם המחסור בקריירה (אני בתהליכי שינוי ושיקום היום, אבל זה
כבר סיפור אחר) ואני השמנתי ורבצתי. כבר הזכרתי זאת וודאי, אבל
שוב -זה מתקשר לי לנקודת מבט.

טוב - מספיק לבינתיים.
יאללה ביי.
רק לפני שגומרים - פיזית - קטנה - משהו כמו 40 בטח.

2:51





4:44 אפטר ליל הסדר.......

זמן סיכומים. כמעט. חוץ מהעובדה שעוד נותרו לי למעלה מעשרה
ציורים לסקור. אבל כבר מרגישים את הסוף באוויר, העונה מתאימה
והתפאורה כמעט מוכנה, ובכל מקרה, ולו רק משום מה שמה שנכנס לי
לקיבה עושה לרעיון של לנסות לישון כרגע....

אז נשאלת השאלה כמה היצירה הזו יש בה מן הבגידה. שהרי אני כותב
כאן על אנשים בלי שהם ידעו מזה. הקפדתי למשל לכתוב לא ליד
אישתי, כי אין לי מושג אם היא תאכל את זה, ויש לי חשש מבוסס
שהיא הייתה נכנסת לסרט ותובעת את השמדת היצירה או משהו. בכל
מקרה - לי היה קשה לכתוב את זה תחת עינה הפקוחה. אני יכול רק
לקוות שכשהיא תגלה את זה, וככה גם כל השאר, היא תגיב בצורה
אוהדת ולא נפגעת, תוך כיבוד הצורך שלי במקום הזה לפרוק את מה
שפרקתי, מהסיבות שלי, שאגב - לא ממש ברורות גם לי עד הסוף.
כאילו  - ווט פור? אולי בשביל זה שהחלטתי. יש לי צורך לסיים
ריטואל מוזר. אני מניח שאת הסיבות האמתיות אפשר למצוא בין
השורות, ואולי כבר היה עדיף לחפש אותן לפני שנתיים. בכל אופן
ומכל מקום - כאמור - יצירה של אינטימיות תוך שבירת המסגרות,
בשילוב עם נסיון תיעוד למען ה"דורות הבאים" ואולי למען עצמי.
טוב. מספיק לרגע עם הסיכומים. אני עושה הפסקה, ואולי נחזור
עוד מעט.

4:54

טוב, נו;)

אישה חומה בהר סגול http://stage.co.il/Stories/240753

מספר מבקרים ביצירה: 629 (אולי זה המקום להזכיר שהחל מהציור
הקודם שנסקר הם מסווגים תחת צילום, מהתקופה לפני שבמה פיצלה,
וזה ספציפי תחת אירוטיקה...) ניקוד משוקלל 10 שלילי, גבוה 4
ממוצע 2 שמונה הצבעות.

ובד"כ אני לא מזכיר תגובות, אבל כאן זכורה לי תגובתה של ענבל
טננבאום שירדה עלי. אכן - כישרון הציור שלי מוטל בספק כאמור,
אם כי ביני לבין ענבל יש מסורת ירידות פומפיות, וניכוסה את
הסקס ידוע. בכל אופן - ולמרות אולי קסם שיש בזה - מדובר בתמונה
מטושטשת של הציור, שגורמת לחלק ממנו להיעלם בלבן. עדיין זה
חביב ביותר בעיניי. אכן - נשאלת השאלה למה תמיד הציצי של הנשי
ציור שלי נפול, ומה בכלל נסגר איתן.... בכל אופן - אני מחבב את
הציור, והוא אף תלוי בסלון רוב חייו. שלי.
מדובר בציור קטן, מהנסיעה לאילת המפורסמת.


פלאשבק סיכומי - הזכרתי קודם יצירת אינטימיות. מערכות יחסים
רבות התפתחו כאן בבמה. לכולן מן הסתם יש אורך חיים, עם איזו
תקופת שיא ודעיכה. אחת מהנשים שנוצרה לי אינטימיות אולי רבה
ועדינה מכל היתר איתן כאן היא יעלי לי. היצירה הזו התחילה קצת
איתה בראש כסימבול אינטימי לסיבה לכתוב את זה. לא רק, כמובן,
וראוי להזכיר גם אחרות, נאמר ליידי בלוז/חן שזר או רותי שדה,
אבל בהחלט - יעלי לי - אם תקראי את זה אי פעם - תודה על הטריגר
שנתת לי.

באת מהילדות http://stage.co.il/s/238934

465 מבקרים, גבוה 5 משוקלל 11 שלילי, ממוצע 2 של 12 הצבעות.

יעל לא הייתה מזהה את עצמה. האמת - יש כאן סיפור מעניין. חלמתי
שאני גר לה בכוס.
מדובר בכוסית שהייתה בשכבה מעליי, וגרה בבניין קצת במורד הרחוב
שלי. בניין טיפה עלוב לטעמי, מתוך תהיות למעמדה הסוציו אקונומי
אתני, עם כמה דוסל'ך ומשפחה מזרחית ככל הנראה. אם כבר לפרוט את
המוח המעוות שטופח על לא עוול בכפו - אין מחשבות פוליטיקלי
קורקט.
והיא יפה נורא בעיניי, ומילדות כשיא היתמרה מעליי כבר עוררה בי
כמיהה עלומה, וחלמתי שאני גמד קטן ומאושר שגר לה בכוס בתוך
הג'ינס שיושב עליה נהדר, והאימאז' המתוק מלווה אותי כל חיי.
ופגשתי אותה ברחוב ליד ביתה, ובתיכון ליד מכונת הצילום
בספרייה, ובת"א לפני איזה שלוש שנים. מה נשמע, מה העניינים.
עדיין מושכת. סוג של אמנית. ציירת נדמה לי... אולי פסלת.
ועדיין הייתי רוצה להיות הגמד שלה ו/או לתקוע אותה. רק שאני
נשוי כמובן, ולא יכול לעשות איזה צעד בכיוון....


5:19.....:)


פתח http://stage.co.il/s/235116

מספר מבקרים: 442, גבוה 5, משוקלל 17 שלילי, ממוצע 1 11
מצביעים

ושוב אירוטיקה, ושוב אילת

לא לחלוטין ברור מה זה היה אמור להיות. חור תחת? מערה? משהו
אחר? לי זה נראה קצת כמו קונדום בעטיפה כרגע.
בכל אופן - די יפה, לא? למרות שזה לא תלו לי בסלון...

טוב - הפסקת התרעננות

5:24

21-22/4 1:51

קונטרה לגרמניה http://stage.co.il/Stories/234175

252 מבקרים, גבוה 2 ממוצע 2 משוקלל -4 3 הצבעות.

זה מצחיק איך שרואים בצד ימין מאחורה את המתג חשמל מציץ. כאילו
- חיתוך? מה זה? או אולי - איך עושים את זה? לא שהיום אני
מומחה, אבל אז ממש לא ידעתי כלום.
אז כן - אני שוב כאן באשמת האלכוהול (בקבוק יין קידוש שלם
שנלגם בשעות אחה"צ שאשתי ניסתה לקנטר אותי בעטיו. גורם לי
להרבה נזלת שרוצה לצאת, אבל תקועה במין יובש, + קצת מועקה של
חרא בבטן. ממש מלבב. גם נורא מתאים לי לכתוב דברים כאלה, אבל
הי - היצירה קוראת לפרוץ גבולות, לשבור דיסטנס, להוריד מסכות.
ולמה בעצם?)
אני כאן גם באשמת הקליפ שאני אמור לצלם מחר בבוקר מוקדם -
מעניין אם עוד אתפוס קצת שינה בכל זאת לפניו, אבל אפקט
ההתרגשות שלא נותנת לישון כבר כאן. לא שאני מרגיש מרוגש. זו
יותר המילה הנכונה שמשתמשים בה כדי לתאר את המצב הזה של
איזושהי דריכות וצפייה מתחת לפני השטח.
על הקליפ ראוי להרחיב, אבל לא כאן. אציין רק בקצרה שמדובר
בפרוייקט שאמור להוציא אותי מהאנונימיות, שנעשה בוולונטריות
ע"י המון חבר'ה שרובם נטשו והתחלפו מאז שהוא התחיל לקרום עור
וגידים, ושאני אמור להסתפר ולגלח את זקני במהלכו, מה שקצת חבל
לי, אבל שינוי הוא דבר מתבקש שיכניסו בו קצת צומת, למי שעוקב
אחרי ה"פיוטיות המטאפיזית".

אניווי - הציור הזה צויר בעת ששערי עוד היה מסורק, וזקן קטן של
"לא מתגלח בטיולים" עיטר את פניי, הרבה לפני שהנוכחי החל לצמח.
המיקום הוא טירת שטרנסבורג (אם לא עיוותי את השם) בצפון
גרמניה, שנדמה לי שכבר הוזכרה כאן ביצירות כמו "אנשים
הורודים". אמנם - קשה לי למקם בדיוק את הכרונולוגיה, אבל דומה
שהיו לי לשם שלושה מסעות, והציור הנ"ל הוא מהשני. המסע שבו
הגעתי לטירה עם ענת ונורה. המסע שבו הופעתי גם בהולנד, מול קהל
קטנטן אך אוהד. בכל אופן - מבחינה "מסחרית" כל הסיפור היה
כישלון. אני קיוויתי למכור מספיק דיסקים כדי לפחות לכסות את
עלויות הטיול. למעשה, אפילו במסע הבא שלי לטירה עדיין קיוויתי
לעשות דבר דומה.
אניווי - אני לא זוכר יותר מדיי על נסיבות הציור, אבל אני
כמעט משוכנע שהוא נעשה בחלל הטירה איפשהוא באיזור ההול או חדר
האוכל. עם כל הגרמנים שם מסתובבים. אגב - מאמינים בקארמה -
בדיוק היום אישרתי את נורה בסקייפ.
מכל מקום - הנוף הגרמני הוא בבירור לא מה שרואים בתמונה,
ומכאן השם הביזארי, שנדמה לי שנבע מאיזו הערה ברוח דומה, שמישו
או מישי שם זרקו לגביו. מדובר כמובן בציור בגודל ציורי הטיולים
שלי - משהו כמו 40 סנטים. אגב - נראה לי שהוא נראה יותר מרשים
בתמונה מאשר במציאות...

יאללה הפסקה

2:15


28/4 10:31

השפעה גרמנית http://stage.co.il/s/233998

289 מבקרים, גבוה 2, משוקלל -5, ממוצע 1, שלושה מצביעים

די יפה הצבעים הסגולים האלה, לא? וההרי שדיים, והטקסטורה של
המשיכות מכחול... מוזר - דווקא נראה ציור מוצלח יחסית. לפחות
בצילום, לפחות כך נדמה לי כרגע. האמת - אני לא ממש זוכר שאי
פעם החזקתי ממנו במיוחד, ולמעשה, קשה לי להזכר מתי בדיוק ראיתי
אותו בפעם האחרונה. לדעתי הוא אמור להיות בארון, יחד עם עוד
רבים מציוריי המסכנים שאין בהם חפץ, אבל אני נאלץ להודות
שבמקרה הזה זו בסה"כ השערת ברירת מחדל.
אני זוכר שראיתי את הנוף של ההרים. נורה קראה להם בזלזול
גבעות, והשוויצה באלפים. אני נאלצתי להתגונן בהרי האולי
קילומטר שיש לנו בארץ. הרים. מג'ימי הנדריקס שעומד ליד הר
בוודו צ'יילד, דרך הרכסים של דרום אמריקה, הרוקי בגבול קנדה
ארה"ב, אנטרטיקה הגבוהה בעולם, הגעשיות של איסלנד והאיזור
הנידח במזרח רוסיה, הרי אורל, האלפים, הקלימנג'רו עם שתי
פסגותיו מאת מונטי פיתון, הרי אילת, מואב, סיניי, כולל סנטה
קטרינה, הר תבור, החרמון, ההימאליה עם האוורסט. הרבה הרים. בטח
אזכר בעוד כמה. אז כן - כנראה שאלו רק גבעות.
עצים יש שם הרבה בגרמניה. סיפורי יערות של סבא שלי (פולין).
האמת - כמו שטרם ביקרתי בהר גבוה באמת, כך לא הייתי ביער עבות
של הסיפורים. אזור צפון מערב גרמניה המדובר לא מבורך בעצים
מעבר לחורשות דלילות. אין לי מושג ספציפי אלו מהעצים שם היוו
את ההשראה.

יאללה ביי

10:43


3.5 20:32

נוף הררי http://stage.co.il/s/230553

ניקוד משוקלל -5, מ5 מצביעים גבוה 5 ממוצע 2, 289 מבקרים
ביצירה

החלק המרכזי לא נראה משהו. בוהק הרבה יותר מדי בתמונה, ויחד עם
החוסר חיתוך זה בכלל נראה מכה. למרות שהחלק העליון והתחתון
דווקא יצאו אפילו מוחמאים.
מדובר בציור לקה באורך של איזה מטר. ציור לקה על רקע שחור
שנצבע מבעוד מועד. האפקט דווקא לא רע בעיניי, והציור תלוי
בסלוני כדרך קבע. הרים זה משהו שמאוד אופייני לי לצייר. גם
עצים. גם אזכורים לבתים, כבישים ומכוניות. יכול להיות שיש כאן
משהו מהילדות: סבא משה וסבתא רותקה נהגו לקחת חופש בערד.
הבראה. אנחנו היינו באים לבקר. האמת - אני לא זוכר מזה כלום,
אבל סבא שלי הספרותי החליט לכתוב ואף לאייר מין ספרון הום מייד
שמתאר את החוויה. אחת מהסצנות שם היא של מין נסיעה לילית שמאוד
מתקשרת לי גם לתמונה הנוכחית. צוייר לפני כמה שנים - לא הרבה
במיוחד - לא זוכר בדיוק מתי וכמה.

24, x.x.53- ,5-6/03 http://stage.co.il/s/230351

380 מבקרים גבוה 5 ממוצע 2 משוקלל -7, 8 הצבעות.

אחת מהסדרות החביבות עליי. אחת העבודות המקיפות שלי, שגם יצאו
די טוב כמדומני. כלומר - אני חייב לציין שהן לא מוגשות כאן
בנוחות למעיין, וגם לאוו דווקא דומות ממש לאיך שהן נראות
במציאות, אם כי גם כאן הן מעניינות ביותר למי שיש לו סבלנות.
אני מניח שכל חובב אמנות מתחיל שמע על הניסויים
האמפרסיוניסטים דוגמת הקתדרלה שצוירה בכמה גרסאות תאורה במשך
היום. הסדרה הנ"ל עובדת על אות קונספט: הגעתי למיקום על הכביש
של הטיילת קצת למטה מכיכר אתרים - מיקום תמיד הרגשתי בו קסום.
הגעתי כמובן מצוייד על פי תכנון מראש לאחר איזו הופעה או משהו
- כבר לא ממש זוכר - אבל יש את התאריך בכותרת...
כל שעה התחלתי ציור בדקה ה53. כך 24 שעות. כל ציור לקח לי
משהו כמו רבע שעה, ובשאר נחתי, ואפילו נמנמתי לעיתים.
יש בזה מן החוויה להיות תקוע ולצייר. בבוקר אפילו אנשים
התעניינו בציורים - מישו אפילו חשב לקנות, אבל לא.
בסה"כ  - 1 המקרים שהייתי שמח שהיו מוצגים/נקנים/מוערכים. אני
באמת מאמין שהתוצאה מעניינת ויכולה להרשים אם תהיה מוצגת בצורה
מחמיאה. בד"כ הבדים הקטנים האלו מבלים בעמקי הארון... השתעשעתי
למכור או להציע אותם לשרתון - גיבור המיקום, או אולי להציג
אותם בתערוכת ציירים משפחתית שמתוכננת להיות מתישהוא ב2007
אולי. אגב, יא שבויים (אם הגעתם עד לכאן אפשר להתייחס אליכם
ככה, לא?), מדי כמה תמונות סובבתי את הראש למקום אחר. אני גם
זוכר שחניתי באיזו גבעה שם בסביבה והייתי טרוד אם זה בסדר
לחנות שם. לדעתי לא קיבלתי דו"ח. את האנקטודה של המעשה דן נוהג
לספר מדי פעם כדי לציין כמה שאני מחורע או משו. טוב, די.

יכול להיות שעוד 5 תמונות וגמרנו. בכל אופן - הפסקה לכרגע -
אני גם ככה גמור מהאלכוהול והמזון המרובה של מנגל העצמאות

21:04


....
22:31

בריכת ניצנים http://stage.co.il/s/222966

309 מבקרים ביצירה - ניקוד גבוה 4, ממוצע 2,  7 הצבעות, משוקלל
7 שלילי

והנה הגעתי מהר מכפי שחשבתי - כלומר - ע"פ כמויות הדוחק בבטן
שלי היה צפוי שאחזור לכאן הלילה, ואפילו הייתי גמור קודם, אבל
- מסתבר שממש היה לי קשה להירדם, ומטח זיקוקים לא צפוי (ובארץ
כמו שלנו, במיקום של טווח קאסם מקלקליה זה תמיד פרנואידי) חיסל
סופית קורי שינה שהתחלו להתגבש. נו, טוב - נחזור לשם עוד מעט
בטח.

בריכת ניצנים. צוייר ביום כיפור מס' 3 כמדומני לאחר חזרתי
מהולנד ארצה. חזרתי ב99' למי שמתעניין. והתחלתי לפתח הרגל של
פיקניק טבע ביום הקדוש - הרגל שמסתבר שיש להמוני בית ישראל.
מאז כבר החיים התגלגלו הלאה - כיום אני מטייל הרבה יותר, וגם
הקשר עם החבר'ה מאז כבר לא מה שהיה.
ביום הכיפור הראשון היינו צביקה יובל מיכל נורה אופיר ומשפחתי
הגרעינית בהרכב מלא. אולי שכחתי עוד מישו, אבל כנראה שהוא לא
רלוונטי לצורך העניין. צביקה ויובל נדלקו על נורה שהגיעה לארץ
בדיוק לאינתיפדה של שנת 2000 (מה שאומר כמובן שהיה איזה יום
כיפור בין לבין) ומיכל הזדיינה עם אופיר כתחילת קשר שנמשך
חודש. אני שמעתי/בערך חזיתי את הזיון על הערסל - מאוד מעורר.
גם קנאה. לאופיר אח"כ הייתה קנאת פין מהויברטור שלה... -אחת
הבחורות החופשיות הראשונות בעולמי. כבוד. לפחות בדיעבד - נדמה
לי שבזמנו הייתי יותר טמבל לגבי העניין. שיחקנו משחק חוכמה של
לנסות לנחש אישיאויות ע"פ רמזים, צביקה הסביר לנורה באנגלית על
דימוי של ראיית עולם של נמלה על גב של דינוזאור שאין לה מושג
מה היא בעצם רואה. היה כיף.
שנה אח"כ אישתי כבר לא באה. נסענו לנחל קטן בצפון צפון שעדי
המוזר והמפחיד - חבר שהגיע מכיוון חיים, הכיר. לי קראו בהשאלה
עדי המוזר והלא מפחיד. התמקמנו ליד עוד איזה זוג ומשפחה קטנה.
היינו שוב מיכל אני והילדים שריג עדי, והשאר אני לא ממש זוכר
כבר. מיכל ושריג נשארו יום אחרי ורבו קצת. גם הם לא החזיקו
מעמד כזוג. היום אגב נתבשרתי שלמיכל ויובל יש ילדה חדשה. לצערי
הקשר בינינו לא הצליח להישמר בשלב זה של החיים בכל
אופן - היה פסטורלי - שחייה בעירום בנחל הקפוא - בישולמ דג
ממנו, הכרה של מתקן גזיה מגניב שהיה למשפחה ליד, אוהלים
וערסלים, ירידה קטנה על השרינקינג שקרה לי מצד שריג. זהו בערך
מה שאני זוכר.
בשנה השלישית והאחרונה הגענו אני והילדים, מיכל ויובל, צביקה
וניני ואולי עוד מישו להתמקם ליום הנורא בבריכת ניצנים. קצת
גראס, וציורים זה בערך כל מה שאני זוכר מהעניין. תום ציירה
ומיכל התלהבה, מיכל ציירה ואני התלהבתי, ואני ציירתי ולא זוכר
מי התלהב, אבל נדמה לי שמישו. מכל מקום - הציור של מיכל היה
בערך כמו שלי, אבל יותר ריאליסטי. של תום מופשט. שלי - אתם
רואים - חצי חצי.
גודל - משו כמו 70 סנטים.
יאללה - לילה טוב או משו

22:51

6.5 9:54

dog lake house http://stage.co.il/s/222319

291 מבקרים, ניקוד גבוה 4, 8 מצביעים, משוקלל 10 שלילי, ממוצע
2

כבר בטח הזכרתי את זה. סבא שלי, סבא אריה, מצד אבא, היה צייר
חובב. גם היו לי כל מיני ספרי אמנות בבית - בעיקר
אימפרסיוניסטים, וגם כל הבית שלו היה מלא בתמונות. גם הבית של
ההורים שלי היה מלא בתמונות שלו, וגם יכולת למצוא אותן אצל
קרובי משפחה לרוב.
התמונות שלו נעו תמיד מגודל של חצי למטר לערך, וביו מרובדות
היטב בשכבות צבע, שכן סבי נהג להתחיל תמונה של משו, ולשנות
אותו מהקצה לקצה במהלך העבודה.
אחת התמונות שלו שהגיעו אליי הבייתה, קצת אחרי מותו כמדומני,
הייתה של נוף שדה, עם בית, כלב, אגם, עצים ושמיים. היא כמובן
שימשה כהשראה לתמונה הזאת. ביני לסבא שלי היו הבדלים רבים. יש
לי נטייה להיות פילוסופי, ולומר שבכל זוג אנשים יש מן הדומה
והשונה. מכל מקום - הוא היה חלוץ ציוני שהגיע לכבוש את הארץ או
משו בסגנון. איש מפלגת העבודה כמובן, אך בדעותיו נראה לי שהיה
קרוב לליברמן. היה במחתרת, נפצע במלחמת השחרור, היה סוג של ביג
שוט בארגון נכי צה"ל, וספרן ראשי או משו במכון ויצמן. הרבה
השכלה לא הייתה לו לדעתי. הרבה פעמים תהיתי אם יכול להיות
שהדמות הקצת בורה באספקטים מסוימים שהציג לנו היא לא איזו
מתיחה.
התלבש טוב, אהב את החיים.
ציור אבסטרקטי לא היה ממש קשור אליו. מה שאני עשיתי כאן עם
השמיים הוא לא מסוג הדברים שהיית מצפה אצלו. או שמא? - יש לי
תמונה נוספת שלו, שבה כנראה מצוירים סמטאות. מה שבטוח שמצוייר
בה הוא דוגמאות גאומטריות של כתמי צבע... בכלל - הוא בכל זאת
החזיק לפחות איזה ספר 1 של פיקאסו שאני זוכר, ובעבודות שלו יש
משהו טמיר וחוצה סגנונות, אבל בכל זאת - נדמה שאצלו הציור הוא
בכל זאת פיגורטיבי ונושאי הרבה יותר מה"לא קשור" שלי.
אצלי גם אין ריבוד כה רב - אמנם - יש שכבות מעטות, אולם הן
דקיקות. אצלי ניתן לראות שקיפות בתמונה.
סה"כ, בעיקר בגלל מה שקורה עם הצבעים אני מניח, אבל גם כל
הקונסטרוקציה - מדובר בתמונה שאני מחשיב לאחת הטובות שלי,
ומכיוון שאצלי היא נחשבת לגודל בינוני, הרי שהיא מתאימה לתלייה
יותר מאחרות, ואכן - פעמים רבות היא מככבת על קירות ביתי, כולל
ברגע כתיבת שורות אלו.

האחת והיחידה http://stage.co.il/s/219397

547 מבקרים ביצירה (נו בטח - מאופיין כצילום אירוטי), מתוכם 12
טרחו להצביע (אני לא מצביע כמעט אף פעם אגב - לא משתתף במשחק -
מה שאולי מעניק לי הדרת כבוד, אולי מוציא אותי כטמבל, ואולי
פשוט גורם לכך שגם אחרים מפרגנים לי פחות, ולכן אני לא פופאלרי
כפי שהייתי לו הייתי נוהג אחרת?) ציון נמוך בד"כ (משוקלל -7,
ממוצע 2), אבל לעיתים גם גבוה - 5.


האחת והיחידה. באירוניה כמובן. כפולה. גם כי מדובר בדוגמנית
יפה יחידה בסדנת ציור עירום בסטודיו שאני לא זוכר את שמו
בגלריה קרוב להבימה. רח' כרמיה אולי, שמנהל איזה שאול כמדומני
- בעל קוקו, צייר או משו. נדמה לי שרציתי להופיע שם. בטח
התארחתי באיזו הופעה - האמת - קשה לי לזכור איך בדיוק הגעתי,
אבל יצא לי להיות במקום כמה פעמים, גם בשביל המוזיקה החיה, וגם
בשביל הציור - סה"כ - אחלה קונספט לדעתי - רק שאני לא יכול
להרשות לעצמי יותר מדיי בילויים. בייחוד כלכלית.
מכל מקום - מכרים שלי הופיעו שם, וחשבתי שגם אני אוכל,  אבל
מעבר לג'אם שהשתתפתי פה עם פרי הסקסופוניסט (אם לא הזכרתי אותו
עדיין, זה יבוא בטוח בפרק על המוזיקה, אם יהיה כזה אי פעם.
בקצרה - הכרתי אותו דרך מסיבת דן, והמשכתי לעשות איתו כמה
דברים לבד, שיצאו מוצלחים למדיי, אבל מתישהוא אבד הקשר, ולפני
שהוא ניתק - חווינו פערים בשאיפות) ואישתי שבאה לשמוע (טפחו לי
על השכם, אבל לא אהבו את ההשתלטות שלו - יש לו יכולת נהדרת
לטעמי - 1 הסקסופוניסטים הטובים מבחינה של צליל, נשמה, עוצמה,
תשוקה, מהירות - אבל הוא לא מוצא את מקומו בהרכב, לא מנהיג
הרכב משלו, לא בקי יותר מדיי בדברים מסויימים שקשורים גם
למוזיקה וכו').
אני לא זוכר מתי בדיוק ציירתי את הציור הזה. אולי באותו ערב.
מכל מקום - הייתה איזו תקופה שניסיתי לפנות לגלריות כדי שיציגו
את העבודות שלי. אחרי שהפרעתי לשאול באמצע זיון כפול או משו
כשהגעתי עקב אי הבנה אליו לגלריה למטרה הזאת כשהוא לא ציפה לי,
הוא בכל זאת הסביר לי במה זה כרוך - כמה עלויות, כמה מפח נפש.
ירדתי מזה בינתיים. אני כרגע מנסה לשווק את המוזיקה שלי. אם
כבר להשקיע באמנות, אז לפחות בתחום שבו יש לי באופן
אבסולוטי/רשמי יותר צ'אנס, יכולת והשכלה. מוזיקה היא גם חלק
הרבה יותר משמעותי מהחיים שלי מאשר ציור, בתכל'ס.

הדוגמנית יפה. כל הנשים יפות, ובלה בלה, אבל אני מאמין שגם
בנאדם ממוצע היה קורא לה כוסית עם פנים יפות. למה היא לא יצאה
ככה אצלי? - נו טוב, אני לא הצלחתי להעביר אותה בזמן הקצוב -
לא את כולם אני מצליח, למרות שאני מאמין שבהינתן הזמן אני יכול
להגיע לכל מיני תוצאות יותר "יפות". זה לא אומר כמובן שזה לא
יוצא מעניין....:)

כמה היה לה שם - 20 דק' לכל פוזה? מה שעצבן אותי קצת זה שדווקא
כשהיא שכבה על צידה עם הגב אלינו, מה שבעיניי היה יפה וממש
הרגשתי את הדגדוג ביד להתחיל לצייר, שאול המשופם לבן ניגש אליה
והנחה אותה להיות בפוזה יותר מתאימה...
אגב - ואולי כבר ציינתי - בהיותי נודיסט ופתוח, חשבתי כבר
מזמן להיות דוגמן בעצמי. מה שמחזיק אותי לאחור זה גם הגוף
המעוות שלי - לא שם שוכן היופי - לא בצלקות המרובות והגדולות
וה"מגעילות", לא בז' הלמטה מהבינוני, לא בכרס ובציצי, ואפילו
לא בפרווה. אולי זה נראה מעט מוזר בשבילי לדבר ככה - אבל זה
שם. כמובן - זה מתקשר למה יגידו, ולא רק מהבחינה הזו. לא
אפולו, ולא אמיץ...
בטח גם הזכרתי את אילאיל החברה המטריפה למדי של ענת שסיפרה
שהיא עבדה בזה, או את נורה המטריפה אותי שגם.

אמרתי אחת ויחידה בכפל משמעות אירוני: בתור מישו שקשה לו
להאמין באהבת אמת או משו - הרי העולם מלא בהתאהבויות ארציות
יותר - כאלו שמתחילות ונגמרות, כאלו ממבט ראשון וכאלו שפתאום
צצות, גדולות יותר ופחות וכו'. אולי אני לא נורא רומנטי - אבל
מצד שני - אני גם נשוי 10 שנים, אדם בוגר שכבר ראה דבר או
שניים, ועוד. חבל, עצוב, אבל אולי אפשר היה פשוט להתאהב ולחיות
את הרגע עם כל אחת בלי גבולות ומחסומים? האם לא היו החיים הרבה
יותר נפלאים?

10:40 - מתחיל להיות תשוש - הפסקונת


12.5 14:04

כוס http://stage.co.il/s/191409

844 מבקרים ביצירה, משוקלל -10 גבוה 5 ממוצע 2 /4 הצבעות.

מאופין כצילום אירוטיקה. אני רוצה להזכיר שבזמנו לא הייתה
הפרדה בין ציור וצילום, וכשההפרדה הזו נעשתה, היא לא בדיוק
הייתה בררנית....

"צייר לי כוס" כך פחות או יותר דן אמר לי כשביקרתי אותו ואת
רוני בטיול המפורסם ההוא לאילת. אני מניח שחלק ממה שעושה אותו
משמעותי הוא התמונות שציירתי שם, גם אם לא כולן איכותיות או
מושקעות או מה.
כמובן - לא הייתה לי דוגמנית - פשוט שרבטתי את הנ"ל תוך כמה
דקות מה"זיכרון הצילומי" שלי שדן אבחן בחביבות.

דן ואני שנינו חובבי כוסים מובהקים, למרות ששנינו יכולים לקבל
או למצוץ זין בלי הרבה בעיה. אני אמנם רק בפנטזיה מתוקף היותי
מונוגמי מתוך כבוד לסטטוס קוו של הנישואים שלי.
יחד עם זאת - שנינו מאוד אוהבים נשים. כוס זה אחלה, גם ציצים,
ובכלל - כל מה שקשור באישה ונשיות. אולי חוצ מכמה תכונות
מעצבנות שלכן;)
כמובן - דן חוגג היטב, ואני מיובש. אמנם - בנישואים יש עליות
ומורדות גם בסקס, כמו בשאר, אבל יש לי ששאיפה, שלא מקובלת על
אישתי, להתנסות לא רק איתה. כלומר - גם אם אני לעיתים ותקופות,
אוהב אותה, נמשך אליה מאוד, מזדיין איתה בהנאה מרובה, עדיין -
מפריע לי עד מאוד החוסר חופש. וגם אם אני חושב בד"כ שהיא רב
גונית, מחדשת, ועמוקה ועוד ועוד - עדיין - יש לה כמה "לא
תעשה", ואני מניח שגם אם לא ממש היו - עדיין הייתי רוצה נשים
אחרות.

אולי זה היה שונה לו הייתי מאוהב בה, אבל אני לא. ואם מישו
מאמין בהבדל שבין אהבה להתאהבות, הרי שבהחלט ניתן לומר שאני
"אוהב" את אישתי. כמובן - גם בזה יש עליות ומורדות, אבל אני
מדבר באופן כללי.
קודם כל - אני מקדם אהבה לכולם. היפי כזה. שנית - יש לנו חיים
משותפים, וזה כולל הרבה אינטימיות ודאגה הדדית.
בכל אופן - בנישואים שלנו יש הרבה חסכים, ויכול להיות שבתנאים
אחרים כבר היינו מתגרשים, ואולי עוד נתגרש בעתיד.  מבחינתי
לפחות - הרצון לחיות כאוהב חופשי מעולם לא פס או התחבא יותר
מדיי.

אז אני חייב קצת לאופי היצירה את כל גילוי הלב הפומבי הזה, אבל
נסתפק לרגע כאן, ונאמר משו על הציור:

אחלה סגול לא? - אני אוהב את המרקמים והצבעים - ומעל לכל - זה
כוס! איך אפשר לא לאהוב?

אישה באמבט  http://stage.co.il/s/185543

497 מבקרים, משוקלל -7, 18 הצבעות, ממוצע 3, גבוה 5

ואם כבר היינו בדן ורוני - הבנאדם מככב בחיים שלי באופן די
משמעותי, אבל איך שהוא - בתכן אפילו הרבה יותר מכל 1 אחר, בלי
פרופורציה בכלל, לא? ואנחנו אפילו לא דנים במוזיקה...
אניווי - אני לא זוכר בדיוק מתי הציור צויר, אבל זה היה לפני
כמה שנים, ובמיוחד לדן על מנת שייתלה אחר כבוד בסלונו. דן מאוד
אהב את זה. סו הי סייד. הריבועים הקטנים והמושקעים - לוקחים
זמן עבודה הבני זונות, והאישה המאוננת עשו לו את זה.
השתדלתי שתיראה קצת כמו רוני, אבל האמת שיש בה משו מדן גם.
האף המקורי האופייני אולי. אני זוכר איך כינו אותו בטיול חוג
סיור הראשון שלנו (כבר סיפרתי על החוויה המהממת הזו שבה
התאהבתי גם בטיולים, גם בביטלס, וגם בנעמה קופלמן - התאהבות
שגררה שלושה שירים מהטובים ביותר שכתבתי - עם דן או בלעדיו?
בכל אופן - נעמה - טיפוס עם צד קצת אפל, או אולי סתם משוחרר -
הזדיינה בתחת ולקחה טריפים כבר בתיכון, אבל באותו טיול היכרות
היא נראתה לי סתם יפהפיה מושכת ומהממת, שופעת וחייכנית) דן
מקורי, אני ציחקקתי בהנאה, והוא אמר לי להוריד את זה למחתרת.
אז הורדתי. עד עכשיו. חתיכת תיק התכן השלוח רסן הזה, לא? מזל
שאולי אף 1 לא יקרא את זה. דן עוד אוהב פירסום, ומפזר על עצמו
הרבה יותר פרטים אינטימיים ממה שאעשה אי פעם - ראו ונוס בפרווה
באתר הכלוב למשל, אבל מה אעשה עם אישתי שעלולה להחשיב את זה
כבגידה - אני יכול רק לקוות שהיא תבין את הצורך שלי.  אחרי הכל
- אלו גם החיים שלי, והשתדלתי רוב הזמן לשמור על כבודה
ופרטיותה. אולי זו בגידה, אבל זה איזשהוא צורך שלי לעשות דברים
שנוגעים בעיקר אליי מיי ויי, גם אם הויי מטומטמת.

אניווי - לפני שאני משתפך כאן עוד קצת על "תכן" - רציתי רק
לציין לגבי העיניים, שמכיוון שהם מוקמו לא נכון, ציירתי עוד
זוג כדי שהממוצע יצליח. הזוג השני יכול להיחשב גם כגבות, או
כשקעי עיניים - תלוי כמובן איזה מהם הוא השני... אולי
כמשקפיים. אניווי - מקווה שהיא נהנית, המשוחררת הקטנה שלי.


טוב.

הגיע זמן סיכום. בקרוב צריך ללחוץ על החזר, והיצירה אולי תעלה
לאוויר כבר היום, בהתחשב בזה שיש לה מספר סידורי עתיק.

11328 כניסות לעמוד שלי - עדיין - בדיוק כמו בהתחלה - הרבה,
אבל לא מספיק כדי להיכנס לטבלה רלוונטית. מה שאירוני הוא שהפער
באוחזים דווקא קטן, אבל בתכל'ס לקח לי הרבה להגיע עד הלום,
ובמשהו שהוא אופייני לי - קראתי פעם ש10000 כניסות זה מכובד
באינטרנט. נו - לפחות את המטרה הזו עברתי.

121387 נכנסו ליצירות. נו - בערך אותו סיפור

562 יצירות מקוונות - אני עדיין גרפומן. חלקכם וודאי יודעים
שיש לי יצירות כמו מינמליס או היצירה של עבודות הציור שלי
בתיכון שנדונה כאן, שמגוללת בתוכן עוד כמה מאות נסתרות של
יצירות. מזל שלא סופרים יצירות מופת... מה שכן - נדמה לי
שקיבלתי עד היום רק המלצת מערכת אחת.

35 מנויים - היו כבר 40 נדמה לי - המנויים בד"כ יורד מספרם
בתקופות שאני מפרסם יותר...
האמת - אני ניסיתי כל מיני קומבינציות עם מנויים משלי, ולי קשה
להשתלט. יש בזה משו נאחס בסופו של דבר, בלהיות מנוי שמצפים
ממנו לקרוא ולהגיב. גם מבאס מהצד השני כשרואים כמה לאט לוקח
לפעמים למספר הכניסות ליצירה להשתוות למספר המנויים...

מעריכים - 59. היה שישים פעם, אבל לא מזמן יעל עזבה אותי. קצת
מבאס העניין - כמו שאנרתי לא מזמן - היא הייתה אחת הפיגורות
החשובות לי כאן ביותר.
מעריכים זה דבר הרבה יותר סטטי - אחרי הכל - זה משו שעושים
פעם אחת, וזהו - אפשר לשכוח מהבנאדם. אגב - אני לא כזה ממורמר
- רק מספק תובנות מתבקשות. בכל זאת, ולמרות שמדי פעם מישו זונח
- אני חייב להודות שזה טוב לי לאגו שיש לי יחסית הרבה מעריכים.
אני יודע שאני קצת קמצן בלנקד ולהעריך - זה שוב בבסיסו מאותה
סיבה אידיאולוגית שיש אצל כל 1 מה להעריך וכו'. זה כמובן - לא
משנה את העובדה שאני שמח שאנשים מוצאים לנכון להעריך אותי -
לסמן אותי כשווה וכו'.

תכן - הנה סיפרתי קצת על החיים שלי, קצת על מה שאני חושב על
האמנות שלי, קצת על ההשקפות שלי, קצת רכילות. להרגיש מסופק?

יאללה - לפרסם. אחרי הכל - יש עוד הרבה שלא נאמר, ואולי הרבה
על מה להתחרט, אבל החיים ימשיכו הלאה. לגבי שאר סוגי היצירות -
אני מניח שאולי אתן איזה אינדקס - ולהבא - אולי פשוט אתן
קרדיטים כמו בנאדם נורמלי. בייחוד ליצירות המוזיקה. אולי גם
סיפור קטן כשעוד טרי. אחרי הכל - לא נראה שיש רע בשינוי שכזה,
והרי רע, כמו שאנחנו יודעים שנדמה לנו שאנחנו יודעים - הוא דבר
שרירותי.

אני הולך לפרסם ולקרוא קצת... סוף סוף.

סליחה מכל מי שעלול להפגע - אוהב את כולכם.
סליחה מכל מי שיימצא את זה משעמם להחריד - מקווה שלפחות לא
הגעתתם עד לפה אם זה היה לכם באמת משעמם/:

אה כן - איך אפשר בלי:


14:56...