פנינה אל / אל תאמר נואש |
עוד שלהבת כואבת
מתעוררת
ללהט אהבים נושן
עוד קיים בי חרש
הזיכרון
אש באח בוערת ללא חום
מציתה פני נעורים ותום
הבהובי צלליות על
פנים ריקות
מתוכן וכאב.
אל תאמר נואש אינני אובדת
גוססת בין זרועותייך
כמו יצאה משמעות מגופי
ואין בנו אהבה או רוך
רק חמלה נותרת שוקטת
על מפתן דלתך
הסגורה.
לזו הנופלת שוקטת כל יום במחלה הנוראה,
שדומה כי אין לה מרפא.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|