שמאל. ימין. שמאל. ימין. בטן. גב. ימין. שמאל. שוב שמאל. שוב
ימין. שוב גב.
שוב לא מצליח להירדם.
2 בלילה. אני שוכב במיטה כבר משעה 9 בערב בערך ולא מצליח
לישון.
כל הזמן הזה רק מסתובב מצד לצד ומחכה. ניסיתי כבר הכל. ספרתי
איזה 20,000 כבשים, עברתי בראש שלי על כל השירים של הביטלס
שאני מכיר, לקחתי כדורי שינה, שתיתי המון אלכוהול, לא חשבתי על
כלום, חשבתי על איך אני יהיה עייף בבוקר אם אני לא יצליח לישון
בלילה, עברתי בראש על כל המילים שאני יודע בצרפתית, עוד כדורי
שינה ואלכוהול, עברתי על כל מספרי הטלפון שאני מכיר ועוד.
אבל כלום לא עזר. אני לא מצליח להירדם.
קמתי לבסוף בשעה 02:30 עייף, תשוש ומאוכזב בשל הידיעה שעוד יום
ללא שינה עובר עלי.
משיעמום התחלתי לפרק את השעון הדיגיטלי  שלי והרכבתי אותו
בחזרה. ניסיתי לתקן את המערכת סטריאו שלי שבלעה לי כבר 4
דיסקים לתוכה. לבסוף גלשתי באינטרנט עד 7 בוקר ואז הייתי צריך
"לקום" לעבודה.

זה התחיל לפני שבוע בדיוק. קמתי בשעה 7:10 בבוקר. המערכת
סטריאו שלי העירה אותי לצלילי גירסאות דאנס לשירים של בטהובן.
מאותו יום לא ישנתי לשניה. הרתחתי מים בקומקום וחלב במיקרו,
הכנתי קפוצ'ינו, ראיתי חדשות בטלוויזיה, הורדתי מהאינטרנט
עידכונים בקשר לבורסה ולבסוף כמו בכל יום בשעה 8:05 ירדתי
במעלית למטה, נכנסתי להונדה ונסעתי לעבודה.
אני עובד בחברת ננוטכונולוגיה מתקדמת שעוסקת בפיתוח של רכיבים
אלקטרוניים כדי ליצור שילוב בין כל מכשירי החשמל וליצור ביניהם
שפה משותפת, וכך להקל על חיינו.
תחשבו על שלט שיכול להפעיל בלחיצת כפתור כל מכשיר חשמלי בבית.
זה יכול להפוך דברים מסובכים לפשוטים. טכנולוגיה ודברים כאלה
זה מעין תחביב שלי.

באותו יום בשעה 17:30 בדיוק סיימתי את העבודה ונסעתי לבית של
יעלי (חברה שלי). ציפיתי למצוא אותה במצב רוח טוב מאחר ושלחתי
לה מוקדם יותר באותו יום דואר אלקטרוני וצירפתי אליו איחולים
וברכות לרגל היום ההולדת שלה ההקרב ובא.
להפתעתי היא היתה מעט מצוברחת. שאלתי לשלומה והיא שאלה אותי
בתגובה מתי היתה הפעם האחרונה שאמרתי לה שאני אוהב אותה.
נאלצתי להודות אני לא זוכר. כנראה מזמן. היא טענה שאני כבר לא
רומנטי, שאני הופך כל דבר למסובך יותר ושאני לא מסוגל ליהנות
מהדברים הפשוטים כמו טיול בגשם או שיר אהבה ישן.
באותו הערב נפרדנו.

מאז עבר שבוע ואני לא מסוגל להירדם. גם בקושי לאכול ולשתות.
פירקתי את השעון יד שלי מרוב שיעמום כבר 14 פעם. הצלחתי להגיע
לרמת מומחיות כזו שהחלפתי בין המחוגים, האור בשעון דולק כל
הזמן והשעון רוטט כל שעה עגולה.

כבר שבוע ויומיים אני לא ישן.
בעבודה אני בקושי מתפקד, למרות שהשגתי פריצת דרך ברכיב שעבדתי
עליו. כשסיימתי את העבודה חזרתי הביתה ובדרך עצרתי בסופר לקנות
מוצרים. לא היה לי בשביל מה למהר הביתה, אף אחד לא חיכה לי.
הלכתי באיטיות ברחוב, הראש במידרכה, מתעלם מכל מה שקורה מסביב.
נביחה חזקה גרמה לי להרים את הראש. עצרתי ליד חנות של בעלי
חיים. בחלון הראווה היו ארנבים, נחש ענק ואוגרים. היה גם עכבר
בכלוב. הכלוב היה בצורת מבוך, עם שבילים מתפצלים ומחסומים
לצידם. העכבר היה מבוהל ונראה חסר אונים. האוכל שלו היה בצד
השני של הכלוב, והיה ברור שהוא מריח אותו אבל לא מוצא אותו.
היה לי זמן להעביר, אז עמדתי מול החלון ראווה ורציתי לראות כמה
זמן ייקח לעכבר להשביע את הרעב שלו.
העכבר הדפוק הזה הסתבך איזה שעה במבוך, פנה בדרכים עקלקלות,
ניסה לקפוץ מעל קירות, ניסה להפיל קירות ורק הסתבך במבוך עוד
יותר.
עכבר טיפש.