פעם חשבתי שלא צריך יותר מכישרון כדי להתפרסם.
אבל פעם גם האמנתי שכישרון זה מתנה, דבר שאין להרבה אנשים.
אבל אז גיליתי כ"כ הרבה אנשים עם כישרון, ורובם אפילו לא
יודעים את זה. הרבה אנשים אומרים שאני מוכשר, אני לא, לפחות לא
במובן שהם מתכוונים. הם מתכוונים שלי יש משהו שאין לעוד הרבה
אנשים בעולם, אני חושב שמה שיש לי שאין להרבה אנשים בעולם זה
התבונה של ניצול ה"כישרון".

האמת היא שאני נצלן "כישרון" לא רע, ואני לוקח את ניצול
ה"כישרון" מאוד ברצינות (בניגוד לכמעט כל דבר שקיים ביקום
הזה). אני מניח שרוב היוצרים ב"במה חדשה" חושבים שהם מוכשרים,
אני מסכים עם זה, אבל אני לא אכנע לדעה המעוותת, הרווחת
והמעליבה שכישרון אינו נחלת הכלל, ושאי אפשר ללמד "כישרון".
אני למדתי הרבה כישרונות: מוזיקה, בישול, שפות... ואי אפשר,
בשום אופן, להגיד שנולדתי עם זה. מוצרט, לדוגמה, גדל עם
מוזיקה, אביו היה מוזיקאי, וזה מה שהפך אותו למה שהוא היה:
המוזיקאי הגדול ביותר בתולדות האנושות!

הכישרון הוא דרך, שבה לפעמים טועים, שבה צוברים ניסיון, שבה
אפשר להיעזר בספרים ובאנשים. אני נותן ל"במה חדשה" את הסמכות
לקדם אותי ואת הכישרון שלי לגבהים חדשים. אני מקשיב למורים
שלי, להורים שלי, לחברים שלי, ואפילו לדף האחורי (!) ונותן לכל
פיפס קטן לקדם את מוח הבוסר הכישרוני שלי.

הכישרון הוא בכם,
התבונה היא האינדיקטור.