רון בית / הרומן שלי עם המוות 2 |
מלאכית המוות שלי,
מעולם לא שכחת,
לעולם לא תשכחי,
מרפרפת על ריסי עיני,
טועמת בקצה הלשון,
שורטת ברכות, ריחנית לנצח,
זוכרת כרגיל - נשיקה על המצח.
שוב את מרחפת באוויר
מלאכית בין תקווה ליאוש,
מעולם לא בגדת,
אין כמו כלב נטוש.
כי כל רפרוף מעוור,
כל טעימה צורבת,
כל שריטה רעילה,
רק נותרה הכלבת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|