מהיום בו נברא ועד ליומו האחרון, שלה הוא- בן יחיד ויחידי.
מחיקה נולד אך אל חיקה לא ישוב.
כי ביום בו ישפטהו מלאכי שמיים לא תראה אותו יותר.
קלסתר פניו יעלה הוא ברוחה ויעלם במשב הרוח הבאה.

אך אל נא לה לבכותו, יפה שמח ועליז הוא ואין נהרוס את צחוק
חייו.
ואל תאמרי לו: "לא תראה עוד אור יום". כי יראה הוא, ולו מהמקום
היפה ביותר שקיים - מאור השמיים יראה הוא את היום.
ואל נא תאמרי איך בגדת בו, בחייו. כי לא את מעלת בנפלאות
חייו.
ואל תשאי לכל ימיך את אבן השכול הכבדה והנוראה מכל, כי אוהב
הוא אותך, ולא ירצה לראות את יחידתו עצובה ובוכייה.

על שום מה אין לשפוט ולומר, כי את בנה, יחידה שלה, לא זכתה היא
לראות כלל ומעולם לא תזכה. דמותו הקטנה והיפה בבטנה תישאר,
הקסם הזה, היופי הזה, הזה... הזה...
וכך היא תזכור אותו.
כיישות שהייתה אמורה לחולל גדולות ולא ניתנה לה ההזדמנות.

וביום מן הימים שתפגוש היא בו, שם למעלה, תביט היא ולא תרפה.
תשלים היא כל פיסת זמן שאבדה ונלקחה.

אך הזמן לא ישוב ואין להשיבו, ואין ללקחו ואף אחד לא גנבהו.

שהרי מהיום בו בא הוא אליה, שם נשאר.
והיא נשארה איתו, שניהם נשארו עד יומם האחרון, מהרגע הראשון.

                             

מוקדש להרוגי הפיגוע , אם ותינוקה ברחמה.