ברור שאני יודע, עניתי לה. זה הדבר היחיד שנמצא אצלי בראש
מאז המקרה כבר שנה שעברה ואני עדיין חושב על אותה בחורה, אותה
בחורה שבגללי לא רואה יותר אור יום, שבגללי היא איננה יותר. את
לא יודעת את התסכול ואת המחשבה שעוברת בי לפעמים, שזה יכול היה
להיות הפוך. לפעמים אני מקווה וזה באמת היה כך, אמרתי לה.

הראש, הראש שלי כבר מתפוצץ. כמה אני כבר יכול לסבול, איך
עוצרים את זה? שאלתי אותה.
אני יודע שמאז אני בן אדם שונה ושהלקח נדבק, אבל הנזק עדיין
נעשה. מה אני יכול לעשות עכשיו חוץ מלהתאבל עליה, אמרתי. אני
שונא אותה, היא רודפת אותי, הכל באשמתה. בחורה מטומטמת.
השטויות שהיא עושה בגילה, היא כבר לא ילדה, ועוד מנסה להאשים
הכל עלי, להפיל אותי, לשבור אותי, ולמה? הכל בשביל הנקמה הקטנה
שלה.

ומה זה עוזר לה, מה היא תעשה עם הנקמה, תיקבר איתה? אמן!
אני עוד זוכר את היום שבו פגשתי אותה. על ההתחלה היא
לא נראתה לי חמודה חמודה, אפילו כוסית. השטן בדמותו
האנושית, זה מה שהיא, ועוד רצתה שאני אהיה השפחה שלה,
הבנת?
אני נסחפתי, זה לא אשמתי. היא סחבה אותי אחריה ואחרי כל
השטויות והצרות שהיא גורמת. זה לא אני, זאת היא. היא אשמה. זה
יכל להיות הפוך, למה אני צריך לחיות עם כל החרא הזה?!
בלונדינית עם עיניים כחולות, ברור שאני נתפס ברשת כמו כל אחד
אחר, עינייה כמו של מדוזה המיתולוגית. כל אחד נתפס, אין מנוסה.
איך יכלתי לדעת שזה מה שיקרה בסוף?! אף אחד לא ידע עליה ועכשיו
גם לא יידע.

אבל אני לא כמוה. אני עדיין יודע מה עשיתי בקיץ האחרון...