יש אנשים של שדיים, יש אנשים של תחת, יש אנשים של רגליים ואני
איש של כפות רגליים.  רק מלחשוב על כפות רגליים, עומד לי. אני
אוהב רגליים נשיות ארוכות או קצרות, שמנמנות או חטובות, שחומות
או לבנבנות והכי חשוב- חלקות, בעלות עור רך ושיהיו שייכות
למלכה הדורה ושתלטנית שיודעת להשתמש במתנה הטובה ביותר שהעניק
לה הטבע- כפות רגליה. אני אוהב מצדן הצפוני שיהיו מחוברות
בנקודת המפגש ביניהן למשולש שעיר ומעוצב המהווה כניסת סתרים
לקודש הקודשים המלכותי, החם והרטוב שישמש למקום נעים לקבור בו
פניי.  את החלק הדרומי האהוב עליי במיוחד, כפות הרגליים, אני
אוהב בכל גודל- אך מתענג במיוחד על מידות קטנות: 36-38.
אצבעותיהן צריכות להיות מסודרות יפה כחיילים בשורה מלוכסנת כשל
עין אסייתית וברווחים שווים. ציפורניהן צריכות להיות מרוחות
בלק שקוף, אפשרי עם נוצצים או אדום כדם. רצוי שלא יהיה לה
פלטפוס כדי שאוכל להעריץ ולהריץ לשוני במעלה ובמורד גבעות
הוונוס שבכפות רגליה.

אני אוהב אותן יחפות ואני אוהב אותן דחוסות לתוך סנדלים בעלי
עקב סטילטו. עם הזמן התחלתי לפתח חיבה לבוט- פטיש ולהעריץ אותן
נעולות במגפי עור שחורים בעלי עקב גבוה, כי כשהיא בועטת בי
במגף זה כואב יותר ועוצמתי יותר. חוץ מזה, כשאני מנקה את המגף
בלשוני- הוא נראה מבריק יותר ומוכיח את דבקותי במטרה ואת
יכולתיי הלשוניות המדהימות. הכי כיף לי ללקק את המגף עד שאוכל
לראות בו את השתקפות מלכתי הזועפת כשהיא מתכופפת לבדוק אם
ביצעתי עבודתי נאמנה, ואז כפרס היא מרשה לי לפתוח את הרוכסן
בפקודה עם השיניים, להסיר אותו ולהרגיש כאילו אני פותח מתנה
אלוהית ששמורה רק לי.  

כשאני רואה כף רגל נשית, הדבר הראשון שאני חושב עליו זה איך
לתפוס אותה בשתי ידיי בחוזקה ואז ללקק אותה כמו כלבלב עלוב.
הדבר השני שבא לי לראש וחודר למוחי נוטף תאווה זה איך המלכה
מתעצבנת על חוצפתי הרבה ובועטת בי בזין עם חרטום נעלה וגורמת
לי להתקפל כמו שק עצמות ובשר.
אני אוהב שהן משתמשות בי, אבל אם אודה על האמת, אני נותן להן
להשתמש בי ולעשות בי ככל שנפשן מתאווה רק על מנת שאני אוכל
להשתמש בהן כדי להתגרות ולפרוק יצריי.

אהבתי לנעלי עקב החלה כשהייתי ילדון הנועל בסתר את נעליה של
אימא ומתהלך בהם בבית. עד מהרה מצאתי כי זה לא מספק אותי, אבל
התרשמתי עמוקות מהגננת שהייתה מטופפת בגן על נעלי העקב הדקות
שלה, גוערת בי שלא אתלכלך בבוץ במשחקי. אני זוכר אותה עד היום:
תמירה, בעלת שיער שחור עורב המשתפל עד מחצית הגב, עיניים כהות
וחודרות שמבטן היה גורם לי לעשות כל מה שהיא מבקשת, גם אם זה
לשתות את הקרום שבכוס החלב החם ששנאתי עד מוות ואפילו אימא לא
הצליחה לגרום לי לשתות, והחיוך המקסים שלה שהיה גורם לי לנעוץ
בה מבטים חולמניים.
לפעמים הייתי מתלכלך ומבלגן בכוונה את הצעצועים, מציק לילדות
בגן ומושך להן בצמות רק כדי לשמוע אותן בוכות וצועקות לגננת.
היא לא הייתה רצה לעזרתן, מעולם לא. כשהיא היא הייתה מתקרבת,
דממה הייתה נופלת ברחבי הגן ואני עמדתי כפסל, מאזין לקולות
הטפוף הנושקים לרצפה הקרה עד שהיא התקרבה אליי. כשהייתה גוערת
בי בקול חד ושקט, הייתי מרכין ראשי ובוהה בשפיץ של הנעל שלה,
מתמכר לקולה הצעקני המתנגן באוזניי כמוזיקה ערבה ומתכנן איך
לגרום לה שוב לבוא אליי ולגעור בי כשבעוד דקות מספר תלך
לעיסוקיה הרבים.חברים שלי בתקופת התיכון היו נועצים מבטים
בשיעור במורה יפעת הצעירה, בייחוד כשלבשה חצאית עד מחצית הברך
והתיישבה מפעם לפעם על השולחן. כשהם בהו בה מחליפה תדירות את
רגליה ומשכלת אותן זו על גבי זו, מנסים לדמיין מה קורה מתחת
לחצאית ולצפות בצבע התחתונים שלה, אני הייתי תוקע מבטי בנעלי
העקב השחורות שלה ומנסה לדמיין את כפות רגליה. בקיץ, הייתה לי
חגיגה. הבנים היו צופים במחשופי חולצות הבנות ואני הייתי עולץ
למראה כפות הרגליים הצעירות והמטופחות מבעד לסנדלים ולכפכפים.

אני זוכר את הפעם הראשונה בה איבדתי את בתוליי. התנשקנו
והתחרמנו ואני לא התעסקתי יותר מידי בשדיה ובישבנה הבולטים.
כפות רגליה נראו לי מושכות ומסתוריות יותר. מהר מאוד הדרמתי
להפתעתה לעבר כפות רגליה וחירש למחאותיה על כפות רגליה
המטונפות, מצצתי את אצבעותיה בהשתוקקות מטורפת וליקקתי את עורה
הרך שם. כשחדרתי לתוכה, הייתי כה מרוגש עד כי גמרתי אחרי שלוש
חדירות בלבד, למרות שכשהתאמנתי באוננות יכולתי להחזיק זמן רב
יותר באופן משמעותי.

בצבא שירתי ב"גולני" והייתי מתוסכל על שבועות רבים בם לא דרכה
כף רגל נשית בגבולות המחנה הקטן שלנו. כשמש"קית ת"ש הייתה
נכנסת פעם בכמה חודשים לראות מה חדש וכל החיילים עטו עליה
כנשרים על גוויית ארנב בשדה, אני הייתי ממתין בצד בשקט ומחכה
לכשיסתיים יום העבודה והיא תחלוץ נעליים סגורות ומכאיבות מכפות
רגליה האדומות. הייתי צופה בשקיקה, בשעה שהגשתי לה קפה, בכפות
ידיה המסירות את גרביה המסריחות. בעיניי אין ריח ניחוח טוב
יותר מריחן של כפות רגליים במצב טבעי או אחרי מקלחת. שעות לאחר
מכן הייתי מתקלח ומשפשף בחוזקה את איברי תוך שאני משחזר
בדמיוני שוב ושוב את המש"קית יושבת על השולחן ואני לרגליה,
מפנק אותן כראוי למש"קית שעמלה רבות וקשות.  

סיפור האהבה שלי לכפות רגליים ולנעלי עקב הודחק למשך שנים
כשלמדתי באוניברסיטה העברית פיזיקה. למורת רוחם של הוריי ולאחר
התלבטויות קשות, מאסתי במעבדות בהן הסתגרתי שעות על גבי שעות
בחברת גברים, רובה ככולה, ותחת זאת הגשמתי חלומי והלכתי צוהל
לעבוד בחנות נעליים בקניון בעירי. אני זוכר שחשתי כנרקומן
ששבוע תמים הוא בקושי נוגע בסם ואז רגע לפני שהוא חוטף קריז,
הוא מגיע לגן עדן של שדה מריחואנה ומזרקי הירואין תלויים
מהעצים...
נפשי לא ידעה עצמה מרוב אושר. מצאתי את ייעודי בחיים- להיות
במגע עם נעליים וכפות רגליים ולשרת בכריעה נשים. ברם, מעולם לא
מימשתי את אהבתי לכפות רגליים ולשירות נשים כפי שפינטזתי באמת.
למרות היותי בחור די דומיננטי ונשים לא חסרו לי במיוחד,
התקשיתי למצוא אישה שתיתן לי לעשות ככל העולה על רוחי בכפות
רגליה מבלי להסתכל עליי כסוטה. כל זה היה אמת ויציב עד לאירוע
שקרה לי במפתיע לפני שבוע.

היה זה יום שלישי בתשע בערב, סמוך לשעת הסגירה. יום שלישי אחר
הצהרים נחשב תמיד כערב חלש. ישבתי ליד הדלפק משועמם והתחלתי
לספור את הכסף בקופה ולהשוות עם הקבלות על מנת לוודא שאין
חוסרים או הפרשים. החנות הייתה ריקה מאדם ורק הרדיו ניגן בשקט
שירים רכים בצרפתית. מבוגרות מתות על שירים כאלו וזה מפתה אותן
להיכנס ולשהות זמן רב בחנות. לפתע פרצה לתוך החנות כרוח סערה
אישה בגובה ממוצע וצעקה לעברי: "אני צריכה נעליים ודחוף!"
מייד התרוממתי בבהלה. "אפשר לעזור לך?", ניגשתי אליה.
"אני מחפשת סנדל שחור עם עקב גבוה ודק לאירוע", ירתה לעברי.
בלי לחשוב לרגע, התיישבה במלכותיות על הדום מעור והושיטה
רגליים קדימה.
"אני מידה 37", קראה מחשבותיי ועוררה באחת את פנטזיותיי.
במהירות ומבלי להבין מדוע צייתי מייד להוראתה וחיפשתי מכל הבא
ליד סנדלים באיכות טובה שיענו לדרישותיה. מיד התיישבתי מולה
במקומי הטבעי- על הרצפה לרגליה ופתחתי את קופסאות הקרטון. משום
מה, לא המתנתי לכך שתחלוץ נעליה. הדרך בה הושיטה רגלה לפנים
הייתה כאילו היא הגישה לי אותה במלכותיות.
אחזתי את ידי השמאלית שתתמוך באחורי עקבה ובימנית השלתי את
נעלה השטוחה בעדינות. לאחר מכן בא גם תורה של השניה. הנחתי
אותן בעדינות לצדי ושלפתי את הזוג המועמד הראשון. היה זה סנדל
יפיפה בעל אבזם מתכת עדין וכל הסנדל שידר נשיות עדינה. לאחר
שסיימתי, היא התרוממה והלכה מעט בחנות, מנסה לבדוק את נוחיותן
של הנעליים.
"זה לא זה", פלטה כשהתיישבה בחוזקה על ההדום וכמעט נעצה את
העקב בגב ידי.
"מה לגבי הזוג הזה?", שאלתי והראיתי לה סנדל שחור בעל עקב עם
בסיס רחב למדי ופלטפורמה עדינה מלפנים.
היה מחובר לו שרוך שנקשר במעלה שוקיה בסגנון הנעליים התנ"כיות
של פעם. היא התרוממה, נענעה את אצבעותיה והתיישבה מייד.
"לא ולא".
גם הזוג השלישי והרביעי לא מצאו חן בעיניה. "נדמה לי שכדאי
שאעזוב ואלך לחפש בחנות אחרת"
"לא!", זינקתי ממקומי.
משהו בתוכי אמר לי שאסור לי לתת לה ללכת. סקרתי במהירות בעיני
הנץ שלי את חלל החנות שאותו הכרתי ככף ידי וברגע שעיניי ננעצו
בזוג הנוצץ על אחד המדפים, ידעתי שהם יתאימו לה בדיוק. מייד
רצתי ונטלתי את המידה המתאימה.
"האמיני לי שהם יתאימו לך בול", אמרתי לה בהתרגשות ומבלי לשאול
נטלתי כפות רגליה והנעלתי לה את הזוג המלכותי, זה שלא העזתי
להציע לאף אחת. רק נשים מיוחדות מאוד ינעלו אותו.
היה זה סנדל שחור בעל עקב סיכה גבוה של כעשרה סנטימטרים המחובר
לפלטפורמה בקדמת הסנדל על מנת שהשיפוע לא יהיה חד מידי שהיו
עשויים מפלסטיק שקוף. הרצועות שעטפו וקשרו את הרגל היו עשויות
רצועות עור שחורות ודקיקות הסגורות באבזמים עגולים כטבעות.
שרשרת טבעות מתכת עדינה עטפה את קרסולה וחתמה את כל העסק.
הרגשתי כמו הכרוז שהנעיל את נעל הזכוכית לסינדרלה וכשהיא
התאימה לכף רגלה, גילה את המלכה האמיתית.
היא הביטה במתרחש בעניין.
"מה דעתך על אלו גברתי? אני יודע שאלו לא בדיוק מה שחיפשת, אך
אני חושב שלא משנה לאיזה אירוע תלכי בהן, תהיי ישר מלכה",
אמרתי ותיקנתי עצמי מהר לפני שתרגיש: "מלכת הערב".
"אממ", המהמה.
היא התרוממה זקופה כאיילה ארוכת רגליים והידסה על הסנדלים
הגבוהים בקלילות כאילו נולדה לתוכן. ברגע שהלכה בהן והביטה על
דמותה המשתקפת במראה, ידעתי כי עשיתי בחירה נכונה.
היא חייכה אליי חיוך רחב ומאיר שאישר את תחושתי. היא הלכה
באצילות אל מקום מושבה והרימה את רגלה כנותנת לי הזכות להסיר
אותן מרגליה.
"את אלו אני רוצה", פסקה. "הן מתאימות לי בול אף מעבר לכל
ציפיותיי. כמה הן עולות?"    
בלי לחשוב יותר מידי, עשיתי טעות ונקבתי במחירן האמיתי כפי
שאני אומר ללקוחות רגילים: "550 שקלים- נעליים איכותיות תוצרת
איטליה".
"אכן איכותיות", בחנה אותן בידיה ובעיניה בשימת לב.
"כמובן שאעשה לך הנחה, בחישוב מהיר זה ייצא לך", גלגלתי עיניי
מנסה לנקוב במחיר הנמוך ביותר שאוכל להרשות לעצמי לתת מבלי
לפוטר למחרת.
"אקח את אלו ללא הנחה", אמרה. "ארוז לי אותן. קדימה, אין לי
זמן".
לא נתנה לי אפילו זמן לנעול לה את נעליה בחזרה.
חיכיתי מעבר לדלפק וארזתי יפה את נעליה. "מותר לי לדעת, אם
אינך חושבת שזוהי חוצפה, כמובן, לאיזה אירוע מיועדות הנעליים
האלו?".
היא נתנה בי מבט מצמית שהרגשתי צינה נושבת בי.
לפתע חייכה כממתיקה סוד וחיוכה הפשיר את הקרח שהתגבש בי:
"אירוע פמדום".
"מה זה?", שאלתי.
היא צחקה. צחוק מתגלגל כשל פעמונים. "איזה חור בהשכלה, ובכן
ממך לא הייתי מצפה שתדע. פמדום זהו ערב בשליטה נשית. אם אתה
מבין למה אני מתכוונת כשאני אומרת 'שליטה'".
הבטתי בה נדהם. פי נפתח ונסגר חליפות. היה נדמה לי ששמעתי פעם
על כל העסק הזה, אך לא ידעתי כי יש לזה שם!
"אם לא תסגור את פיך, עוד תבלע זבוב", צחקה.
הייתי יכול להרוג בשבילה אותו רגע. כל כך הוקסמתי ממנה.
"אז איפה לחתום?", נטלה עט מוזהב מתיקה. כרטיס האשראי שלה היה
מונח מולי וכלל לא שמתי לב לכך.
"כאן", מיהרתי להוציא את הקבלה והחשבונית לאחר שגיהצתי אותו.
את האריזה הנחתי יפה בשקית מהודרת והגשתי לה. היא לקחה אותה
ואף לא הודתה לי ורגע לפני שיצאה מדלת החנות, גורמת לי
לייסורים בל יתוארו על כך שיעלת החן הזאת הולכת מעמדי כך סתם.
באותו רגע אמרה בביטחון השמור לנשים שמכירות בערך עצמן: "המספר
שרשמתי על הפתק של הויזה? הוא לא רק ליופי!", והלכה מבלי להביט
לאחור.
נימת הפקודה שבה אמרה את דבריה, הדהדה בי עוד זמן רב כשעמדתי
ליד הדלפק, בוהה על ההדום עליו ישבה ומנסה לשחזר באצבעותיי את
מגע כף רגלה הענוגה.

יום למחרת חיכיתי לשעה נוחה והתקשרתי אליה כולי רועד ומתרגש
כנער מתבגר מחוטט פנים המתקשר לנערת חלומותיו לראשונה. לאחר
מספר שיחות בהן דיברתי אליה בנימה כנועה לחלוטין, היא החליטה
לקחת אותי לערב הבנות שלה בוילה בסביון של אחת מחברותיה. כל
אחת הייתה צריכה להביא את העבד הפרטי שלה.
"אומנם אינך עדיין העבד שלי", אמרה, "אך למזלך הטוב האירוע
מתקיים עוד מספר ימים וטרם מצאתי עבד הולם. תוכל למלא תפקיד זה
ואם תמלא אותו כראוי, אשקול את קבלתך לשירותיי באופן ממושך
יותר. אולם אם תבייש אותי בפני חברותיי... אינני מרחמת עליך".
הנהנתי בכריעה לרגליה, מביט בה בעיניים לחות ומודה לאל על מזלי
הטוב שהנחית על ראשי (או שמא ישבני) את המלכה הזאת.
"תרשי לי לקרוא לך אלוהים?", שאלתי אותה בתחינה.
"אלוהים יש רק אחד, אבל אתה יכול לקרוא לי אלילה"
"גם אלילה כמוך יש רק אחת", החמאתי לה והיא התמוגגה.

"זה הכלב שלי", אמרה כשנכנסנו לתוך הוילה המפוארת לאחר שפתחתי
לה את הדלת לאור המבט התמה של בעלת הבית.
"ארצה!", פקדה לי מיד על מנת שאתיישב לצדה על אחוריי.
סביב צווארי היא קשרה קולר שחור עם ניטים שאליו הייתה מחוברת
רצועת עור חזקה ורחבה כשל כלבי תקיפה, אלא שאני הייתי כלבלב רך
וצייתן כפודל.  אני הייתי לבוש במכנסיים שחורים מחויטים
ובחולצת משי שחורה ומכופתרת כיאה לערב זה. בהוראת גברתי לבשתי
גם תחתוני טנגה שחורים מתחת למכנסיים. היא הייתה לבושה בגופיית
קולר שחורה מסאטן וחצאית עור קטנטנה שחשפה ירכיים מעוגלות
וישבן עסיסי. מנקודת מבטי הנמוכה, יכולתי להשקיף על תחתוני
התחרה השחורים שלה. מה שעניין אותי באמת היו כמובן ירכוניי
הרשת בעלי העיניים הרחבות והקרועות פה ושם, המתוחים ממעלה
ירכיה ועד לקצות אצבעותיה. ציפורני רגליה היו משוחות בלק שחור
שאני עצמי מרחתי בזהירות יתרה וכמובן גולת הכותרת- הסנדלים
שרכשה בחנותי במיטב כספה.
"אילו נעליים מדליקות!", קראה חברתה המחומצנת.
יכולתי להבחין בנזם טבעתי ענק על אפה.
"כן, קניתי אותן אצלו", טפחה על ראשי בחיבה מבלי להביט בי.
שתי חברות נוספות בשיער שחור חלק כעורב ובעלות מראה גותי
התקרבו אלינו ושוחחו עם גברתי מבלי להתייחס כלל וכלל לנוכחותי.
התחלתי להרגיש מעט אי נוחות. גברתי שיחררה מאצבעותיה את הרצועה
שלי שנחתה על גבי בחוזקה ובכך הבהירה לי ללא מילים שאני צריך
לעזוב את המקום וללכת לדרכי. זחלתי על הרצפה (כי גברתי לא
הרשתה לי לקום) וראיתי במרכזה גבר (שלמדתי שנקרא בלשון
הגבירות: "עבד") שעמד על ארבע ללא תזוזה. על גבו נח טס מתכת
כסוף וענק שעליו הונחו מתאבנים ומטעמים מכל טוב. קינאתי בו על
השליטה העצמית (או שעליי לומר גם של גבירתו) שגרמה לו לשבת כך,
בוודאי מזה זמן רב, מבלי לנוע. לולא הבחנתי בחזהו הנע מידי פעם
ובעיניים המעפעפות, הייתי יכול להיות סמוך ובטוח כי מדובר בפסל
לכל דבר.
הגבירות, שש במספרן סך הכל, התיישבו בסלון רחב הידיים ושוחחו
שיחת נשים ללא בושה כאילו אין כלל גברים בחדר. בזו אחר זו
ציינו לטובה ולרעה את ביצוענו וצייתנותנו. אנחנו היינו אוויר.
מידי פעם נכנס לחדר עבד בלבוש הדור שהצליח ללחוש לי שהוא "עבד
הבית" והביא מטעמים ומשקאות לנוכחות. בכל פעם שסיים, עמד בצד
בידיים שלובות לאחור בעמידה זקופה, מצפה למוצא פיה של גבירתו.
"מה שמך?", לחשתי לו וכשניסה לענות לי, נתפס בקלקלתו.
"ככה אתה עושה לי בושות?", צעקה עליו הבלונדינית. "איך אתה
מעיז לדבר?"
"סליחה, גברתי", מלמל והשפיל עיניו.
זה לא הספיק. היא הניחה יד בוטחת על גבו והוא ירד מייד על
ארבעותיו.
"סלחו לי רגע", התנצלה בפני הנוכחות ונעלמה לחדרה.
העבד שכנראה ידע מה מחכה לו, הפשיל מייד את מכנסיו ותחתוניו
והניף את ישבנו אל על. יכולתי להבחין במספר כתמים סגלגלים שנטו
להיעלם מרוחים עליו.
הוד מעלתה חזרה לסלון עם שוט עור המורכב מכמה רצועות צרות,
הניחה את הסיגריה הכמעט חדשה שלה על עבד אחר ששימש כמאפרה
אנושית ואז ניגשה לישבנו של עבד הבית שעדיין לא נודע לי שמו.
היא הצליפה בו מספר הצלפות. העבד הסב מבטו אליי ולא הוציא הגה
מפיו. בזעזוע רציני הבחנתי כי עיניו אינן מביטות בי בשנאה או
אף האשמה, אפילו לא תשוקה או רצון לרצות כלפיה. לא ולא, מבטו
היה ריק, מבט של אדם שעבר הכל בחייו וכבר לא מופתע ולא מתרגש
מכלום. מבט מת ועמום כשל דג. הבטחתי לעצמי באותו הרגע ממש כי
לעולם לא אתן למלכה להפוך אותי למת מהלך, שהרי מה הטעם בזה?
היכן כל היופי? התשוקה? הניצוץ בעיניים?

לאחר שעה ארוכה, גברתי התמתחה במקומה וטענה באוזניי חברותיה
שברשותן היא רוצה לפרוש לאחד החדרים הצדדים.
"בוא", קראה לעברי והלכה קדימה.
זחלתי אחריה עד שהגענו לחדר שינה קטן. היא פתחה את הדלת,
נכנסנו והיא סגרה אותה אחריי .
"על ארבע!",פקדה עליי ואז היא התיישבה על המיטה הצרה בעלת
הכיסוי הפרחוני ונשענה בגבה אל הקיר.
מייד קרסתי על הרצפה וכרעתי לרגליה שהתנדנדו מחוץ למיטה בפיתוי
כמטוטלת מהפנטת אל מול עיניי המשתוקקות. רגליה היו פשוקות מעט
והתחתון השקוף למחצה נגלה לעיניי בבירור. היא התכופפה לעברי
ואני השפלתי ראשי בהכנעה. היא הסירה את השרשרת מצווארי ואז
כרכה אותה סביבו כאילו היו מושכות. היא משכה את ראשי כך שאביט
לעיניה ונעצה בי מבט ארוך. לא יכולתי לעמוד במבט החודרני הזה
שהתיימר להינעץ בנשמתי כחרב פיפיות שמרגע שהוא חודר לגוף- הוא
אינו יכול לצאת לעולם, שכן אז יגרום לנזק בלתי הפיך ולמוות
אכזרי.
המושכות גרמו לראשי לרכון כלפי מטה, לעבר רגליה. הרצועה החליקה
מגרוני בארוטיות וקרסה לרצפה. ידעתי היטב מה נדרש ממני, לשמחתי
הרבה. רגליה שולבו אחת על השניה, ידי נפרשו על משענת המיטה
וראשה הוטל לאחור כשאשד שיערה נופל על שדיה.
התרתי את נעליה ועיסיתי את כפות רגליה שסבלו מעמידה ממושכת
וממאמץ עקב העקבים הגבוהים. היא נאנחה קלות. שלחתי לשון הססנית
לעבר כף רגל החלומות שלי, עומד להגשים את פנטזיית חיי הבלתי
ממומשת. ליקקתי את אצבעות רגליה וגבן מבעד לחורי הגרביון, אוחז
בכף רגל ליציבותה בין כפות ידיי, מענגה ומעריץ כל ס"מ שבהן.
הרמתי מבט למעלה לראות את תגובתה והבחנתי בשיניה הנושכות את
שפתיה בעונג.
"אני מתחנן בפנייך, מלכתי, להסיר את הגרביון מרגלייך ולענג
אותך כראוי", לחשתי לה בקול כמעט בלתי נשמע.
היא ניעורה מחלומה המתוק והביטה בי ממרומי האולימפוס שלה. "אתה
רשאי, עבד".
בלעתי רוק ולא האמנתי שאני אכן נוגע ביצור השמימי הזה. ידיי
טיפסו מעלה לעבר ירכה, חדרו מבעד לחצאית העור הקרירה שלה
ונתקעו בין ירכיה החמות והבשרניות. אצבע אחת נגעה במקרה בשקע
איברה מבעד לתחתון. חשבתי שאני הולך למות במקום. כל כך
השתוקקתי לפתע לגעת שם ולטעום את נוזליה שהייתי בטוח כי הם
נקטר האלים ממש, אולם ידעתי שאסור לי לפעול בניגוד להוראותיה
המפורשות של הוד מעלתה.
הגרביונים נותקו מפסי הסיליקון הדביקים שחבקו את ירכיה
והתגלגלו כלפי מטה בזה אחר זה. הנחתי את שניהם פרושים על המיטה
ומייד התחלתי במלאכת הסגידה לכפות רגליה המושלמות על פרקיהן,
עצמותיהן, בשרן ועורן. כל קפל, גבעה, עמק ואצבע נחקרו היטב
באצבעותיי, לשוני החמקמקה, לועי הלח ושניי בעדינות שאין כמותה,
חש סיפוק עצום מעין כמוהו למראה התפתלותה ואנחותיה של מלכתי
(כעת כבר לא היה לי ספק שכבשתי אותה לפחות כפי שהיא כבשה אותי)
למגע פי וידיי.
המראה של הוד מעלתה גונחת ורועדת כשדגדגתי אותה מפעם לפעם
בטעות בקצה לשוני והמגע החושני של כף רגלה בפי גירו אותי כל
כך, עד כי הרגשתי את האורגזמה שלי ממשמשת וקרבה.
"גברתי, אני מתנצל אבל אני חייב להפסיק, שאם לא כן אגמור
במכנסיי", אמרתי בוש ונכלם, כפעוט המפחד להרטיב בשתן את
תחתוניו משלא יכל להתאפק.
היא התרוממה ופלג גופה העליון התגלה מולי במלוא הדרו. אחד
משדיה הציץ החוצה, קשר חולצתה נפרם כנראה מזמן ופטמתה
החומה-כהה הייתה זקורה, הציצה אליי בשובבות.
"התפשט מייד ושכב על הרצפה!", פקדה עלי תוך ניסיונה להסוות את
נשיפותיה הזעירות.    
עשיתי כמצוותה במהירות. איברי היה זקור, אדום ונואש למגע.
שכבתי על גבי, רגליי פשוקות מעט. למרבה פליאתי הרבה, הוד מעלתה
הושיטה יד לאחור והתירה את רוכסן חצאיתה שנשר מטה לרצפה. מייד
אחריו נשרו גם זוג התחתונים הזעירים. היא הרחיבה עוד יותר את
פישוק רגליי והתיישבה בין כפות רגליי. היא שלחה את כפות רגליה
לעבר איברי והצמידה אותן אליו.
"אף פעם לא הכרתי עבד חושני כל כך עם פטיש כפות רגליים חזק כל
כך שיודע לעשות את העבודה כמו שצריך, בדיוק כמו שאני אוהבת",
אמרה לי בחושניות.
היא סימנה באצבעותיה שאשכב לחלוטין לאחור כך שכל איבריי גופי
יבואו במגע מלא עם הרצפה. היא החלה לשפשף את איברי לאורכו עם
כפות רגליה הגמישות. התחלתי לגנוח בחוסר שליטה. היה זה אלוהי
ולא פחות מזה. כשהצצתי לרגע, ראיתי אותה מצמידה ירכיה בחוזקה
ואצבעה טמונה ביניהן, משפשפת ככל הנראה את דגדגנה. אין לי מושג
כיצד יכלה להתרכז בשתי הפעולות בו זמנית. המראה שלה מגורה כל
כך גירה אותי שמייד חשתי חובה להתריע בפניה: "מלכתי, אני עומד
לגמור!"
היא הביטה בי במבט מאוכזב מעט. היא קמה מייד, אצבעה נתחבה אל
בין רגליה מחדש. אני חזרתי למקומי הטבעי ככורע לרגליה.
"גמור על כפות רגליי", ציוותה בעוד אצבעה ממשיכה לעסות את
הדגדגן שלה במרץ.
הנחתי את ידי הימנית על איברי והתחלתי לשפשף במרץ. לא נדרש
מאמץ וזמן מרובים עד ששפריץ עז ולבנבן פרץ ונחת על כפות רגליה
של הוד מעלתה. חשתי נורא, כאילו זיהמתי את הוד קדושתה.
היא פתרה את זה מהר בעודה גונחת לעברי: "לקקקקקקק את זה!"
מייד כרעתי, ראשי דבוק לכפות רגליה וליקקתי כל שאריות נוזלי
שלי. רגליה נפשקו ופתאום היא אחזה בחוזקה בשערות ראשי הפרועות,
משכה את פניי אל עבר הכוס המדהים  שלה ואני מייד ליקקתי את כל
הרטיבות שלה, ממשיך לגרות את הדגדגן הנפוח שלה. היא הרימה רגל
והניחה על כתפי לקבלת חדירה עמוקה יותר של לשוני לתוכה, מזיינת
לי את הפנים עם האגן שלה שאחזתי בחוזקה. ציפורניה ננעצו בבשר
כתפיי עד שהרימה את הבית בצעקותיה וגמרה בתוך פי בחוזקה. כל
גופה התרפה באחת ואני נטלתי את הוד מעלתה התשושה אל המיטה
והשכבתי אותה כיפיפייה נמה.
כיסיתי אותה היטב והיא נמנמה לה בשלווה. נשכבתי על הרצפה,
מכווץ כעובר על השטיח השעיר והקטן וצנחתי לתוך חלומות בהם
מלכתי היא אשת ענקים בגובה חמישה מטרים ומוטל עליי ללקק את כפת
רגלה הענקית לנצח כעבודה סיזיפית שלא תיתם לעולם...