"זה הכלב שלי", אמרה כשנכנסנו לתוך הוילה המפוארת לאחר שפתחתי
לה את הדלת לאור המבט התמה של בעלת הבית.
"ארצה!", פקדה לי מיד על מנת שאתיישב לצדה על אחוריי.
סביב צווארי היא קשרה קולר שחור עם ניטים שאליו הייתה מחוברת
רצועת עור חזקה ורחבה כשל כלבי תקיפה, אלא שאני הייתי כלבלב רך
וצייתן כפודל. אני הייתי לבוש במכנסיים שחורים מחויטים
ובחולצת משי שחורה ומכופתרת כיאה לערב זה. בהוראת גברתי לבשתי
גם תחתוני טנגה שחורים מתחת למכנסיים. היא הייתה לבושה בגופיית
קולר שחורה מסאטן וחצאית עור קטנטנה שחשפה ירכיים מעוגלות
וישבן עסיסי. מנקודת מבטי הנמוכה, יכולתי להשקיף על תחתוני
התחרה השחורים שלה. מה שעניין אותי באמת היו כמובן ירכוניי
הרשת בעלי העיניים הרחבות והקרועות פה ושם, המתוחים ממעלה
ירכיה ועד לקצות אצבעותיה. ציפורני רגליה היו משוחות בלק שחור
שאני עצמי מרחתי בזהירות יתרה וכמובן גולת הכותרת- הסנדלים
שרכשה בחנותי במיטב כספה.
"אילו נעליים מדליקות!", קראה חברתה המחומצנת.
יכולתי להבחין בנזם טבעתי ענק על אפה.
"כן, קניתי אותן אצלו", טפחה על ראשי בחיבה מבלי להביט בי.
שתי חברות נוספות בשיער שחור חלק כעורב ובעלות מראה גותי
התקרבו אלינו ושוחחו עם גברתי מבלי להתייחס כלל וכלל לנוכחותי.
התחלתי להרגיש מעט אי נוחות. גברתי שיחררה מאצבעותיה את הרצועה
שלי שנחתה על גבי בחוזקה ובכך הבהירה לי ללא מילים שאני צריך
לעזוב את המקום וללכת לדרכי. זחלתי על הרצפה (כי גברתי לא
הרשתה לי לקום) וראיתי במרכזה גבר (שלמדתי שנקרא בלשון
הגבירות: "עבד") שעמד על ארבע ללא תזוזה. על גבו נח טס מתכת
כסוף וענק שעליו הונחו מתאבנים ומטעמים מכל טוב. קינאתי בו על
השליטה העצמית (או שעליי לומר גם של גבירתו) שגרמה לו לשבת כך,
בוודאי מזה זמן רב, מבלי לנוע. לולא הבחנתי בחזהו הנע מידי פעם
ובעיניים המעפעפות, הייתי יכול להיות סמוך ובטוח כי מדובר בפסל
לכל דבר.
הגבירות, שש במספרן סך הכל, התיישבו בסלון רחב הידיים ושוחחו
שיחת נשים ללא בושה כאילו אין כלל גברים בחדר. בזו אחר זו
ציינו לטובה ולרעה את ביצוענו וצייתנותנו. אנחנו היינו אוויר.
מידי פעם נכנס לחדר עבד בלבוש הדור שהצליח ללחוש לי שהוא "עבד
הבית" והביא מטעמים ומשקאות לנוכחות. בכל פעם שסיים, עמד בצד
בידיים שלובות לאחור בעמידה זקופה, מצפה למוצא פיה של גבירתו.
"מה שמך?", לחשתי לו וכשניסה לענות לי, נתפס בקלקלתו.
"ככה אתה עושה לי בושות?", צעקה עליו הבלונדינית. "איך אתה
מעיז לדבר?"
"סליחה, גברתי", מלמל והשפיל עיניו.
זה לא הספיק. היא הניחה יד בוטחת על גבו והוא ירד מייד על
ארבעותיו.
"סלחו לי רגע", התנצלה בפני הנוכחות ונעלמה לחדרה.
העבד שכנראה ידע מה מחכה לו, הפשיל מייד את מכנסיו ותחתוניו
והניף את ישבנו אל על. יכולתי להבחין במספר כתמים סגלגלים שנטו
להיעלם מרוחים עליו.
הוד מעלתה חזרה לסלון עם שוט עור המורכב מכמה רצועות צרות,
הניחה את הסיגריה הכמעט חדשה שלה על עבד אחר ששימש כמאפרה
אנושית ואז ניגשה לישבנו של עבד הבית שעדיין לא נודע לי שמו.
היא הצליפה בו מספר הצלפות. העבד הסב מבטו אליי ולא הוציא הגה
מפיו. בזעזוע רציני הבחנתי כי עיניו אינן מביטות בי בשנאה או
אף האשמה, אפילו לא תשוקה או רצון לרצות כלפיה. לא ולא, מבטו
היה ריק, מבט של אדם שעבר הכל בחייו וכבר לא מופתע ולא מתרגש
מכלום. מבט מת ועמום כשל דג. הבטחתי לעצמי באותו הרגע ממש כי
לעולם לא אתן למלכה להפוך אותי למת מהלך, שהרי מה הטעם בזה?
היכן כל היופי? התשוקה? הניצוץ בעיניים?
לאחר שעה ארוכה, גברתי התמתחה במקומה וטענה באוזניי חברותיה
שברשותן היא רוצה לפרוש לאחד החדרים הצדדים.
"בוא", קראה לעברי והלכה קדימה.
זחלתי אחריה עד שהגענו לחדר שינה קטן. היא פתחה את הדלת,
נכנסנו והיא סגרה אותה אחריי .
"על ארבע!",פקדה עליי ואז היא התיישבה על המיטה הצרה בעלת
הכיסוי הפרחוני ונשענה בגבה אל הקיר.
מייד קרסתי על הרצפה וכרעתי לרגליה שהתנדנדו מחוץ למיטה בפיתוי
כמטוטלת מהפנטת אל מול עיניי המשתוקקות. רגליה היו פשוקות מעט
והתחתון השקוף למחצה נגלה לעיניי בבירור. היא התכופפה לעברי
ואני השפלתי ראשי בהכנעה. היא הסירה את השרשרת מצווארי ואז
כרכה אותה סביבו כאילו היו מושכות. היא משכה את ראשי כך שאביט
לעיניה ונעצה בי מבט ארוך. לא יכולתי לעמוד במבט החודרני הזה
שהתיימר להינעץ בנשמתי כחרב פיפיות שמרגע שהוא חודר לגוף- הוא
אינו יכול לצאת לעולם, שכן אז יגרום לנזק בלתי הפיך ולמוות
אכזרי.
המושכות גרמו לראשי לרכון כלפי מטה, לעבר רגליה. הרצועה החליקה
מגרוני בארוטיות וקרסה לרצפה. ידעתי היטב מה נדרש ממני, לשמחתי
הרבה. רגליה שולבו אחת על השניה, ידי נפרשו על משענת המיטה
וראשה הוטל לאחור כשאשד שיערה נופל על שדיה.
התרתי את נעליה ועיסיתי את כפות רגליה שסבלו מעמידה ממושכת
וממאמץ עקב העקבים הגבוהים. היא נאנחה קלות. שלחתי לשון הססנית
לעבר כף רגל החלומות שלי, עומד להגשים את פנטזיית חיי הבלתי
ממומשת. ליקקתי את אצבעות רגליה וגבן מבעד לחורי הגרביון, אוחז
בכף רגל ליציבותה בין כפות ידיי, מענגה ומעריץ כל ס"מ שבהן.
הרמתי מבט למעלה לראות את תגובתה והבחנתי בשיניה הנושכות את
שפתיה בעונג.
"אני מתחנן בפנייך, מלכתי, להסיר את הגרביון מרגלייך ולענג
אותך כראוי", לחשתי לה בקול כמעט בלתי נשמע.
היא ניעורה מחלומה המתוק והביטה בי ממרומי האולימפוס שלה. "אתה
רשאי, עבד".
בלעתי רוק ולא האמנתי שאני אכן נוגע ביצור השמימי הזה. ידיי
טיפסו מעלה לעבר ירכה, חדרו מבעד לחצאית העור הקרירה שלה
ונתקעו בין ירכיה החמות והבשרניות. אצבע אחת נגעה במקרה בשקע
איברה מבעד לתחתון. חשבתי שאני הולך למות במקום. כל כך
השתוקקתי לפתע לגעת שם ולטעום את נוזליה שהייתי בטוח כי הם
נקטר האלים ממש, אולם ידעתי שאסור לי לפעול בניגוד להוראותיה
המפורשות של הוד מעלתה.
הגרביונים נותקו מפסי הסיליקון הדביקים שחבקו את ירכיה
והתגלגלו כלפי מטה בזה אחר זה. הנחתי את שניהם פרושים על המיטה
ומייד התחלתי במלאכת הסגידה לכפות רגליה המושלמות על פרקיהן,
עצמותיהן, בשרן ועורן. כל קפל, גבעה, עמק ואצבע נחקרו היטב
באצבעותיי, לשוני החמקמקה, לועי הלח ושניי בעדינות שאין כמותה,
חש סיפוק עצום מעין כמוהו למראה התפתלותה ואנחותיה של מלכתי
(כעת כבר לא היה לי ספק שכבשתי אותה לפחות כפי שהיא כבשה אותי)
למגע פי וידיי.
המראה של הוד מעלתה גונחת ורועדת כשדגדגתי אותה מפעם לפעם
בטעות בקצה לשוני והמגע החושני של כף רגלה בפי גירו אותי כל
כך, עד כי הרגשתי את האורגזמה שלי ממשמשת וקרבה.
"גברתי, אני מתנצל אבל אני חייב להפסיק, שאם לא כן אגמור
במכנסיי", אמרתי בוש ונכלם, כפעוט המפחד להרטיב בשתן את
תחתוניו משלא יכל להתאפק.
היא התרוממה ופלג גופה העליון התגלה מולי במלוא הדרו. אחד
משדיה הציץ החוצה, קשר חולצתה נפרם כנראה מזמן ופטמתה
החומה-כהה הייתה זקורה, הציצה אליי בשובבות.
"התפשט מייד ושכב על הרצפה!", פקדה עלי תוך ניסיונה להסוות את
נשיפותיה הזעירות.
עשיתי כמצוותה במהירות. איברי היה זקור, אדום ונואש למגע.
שכבתי על גבי, רגליי פשוקות מעט. למרבה פליאתי הרבה, הוד מעלתה
הושיטה יד לאחור והתירה את רוכסן חצאיתה שנשר מטה לרצפה. מייד
אחריו נשרו גם זוג התחתונים הזעירים. היא הרחיבה עוד יותר את
פישוק רגליי והתיישבה בין כפות רגליי. היא שלחה את כפות רגליה
לעבר איברי והצמידה אותן אליו.
"אף פעם לא הכרתי עבד חושני כל כך עם פטיש כפות רגליים חזק כל
כך שיודע לעשות את העבודה כמו שצריך, בדיוק כמו שאני אוהבת",
אמרה לי בחושניות.
היא סימנה באצבעותיה שאשכב לחלוטין לאחור כך שכל איבריי גופי
יבואו במגע מלא עם הרצפה. היא החלה לשפשף את איברי לאורכו עם
כפות רגליה הגמישות. התחלתי לגנוח בחוסר שליטה. היה זה אלוהי
ולא פחות מזה. כשהצצתי לרגע, ראיתי אותה מצמידה ירכיה בחוזקה
ואצבעה טמונה ביניהן, משפשפת ככל הנראה את דגדגנה. אין לי מושג
כיצד יכלה להתרכז בשתי הפעולות בו זמנית. המראה שלה מגורה כל
כך גירה אותי שמייד חשתי חובה להתריע בפניה: "מלכתי, אני עומד
לגמור!"
היא הביטה בי במבט מאוכזב מעט. היא קמה מייד, אצבעה נתחבה אל
בין רגליה מחדש. אני חזרתי למקומי הטבעי ככורע לרגליה.
"גמור על כפות רגליי", ציוותה בעוד אצבעה ממשיכה לעסות את
הדגדגן שלה במרץ.
הנחתי את ידי הימנית על איברי והתחלתי לשפשף במרץ. לא נדרש
מאמץ וזמן מרובים עד ששפריץ עז ולבנבן פרץ ונחת על כפות רגליה
של הוד מעלתה. חשתי נורא, כאילו זיהמתי את הוד קדושתה.
היא פתרה את זה מהר בעודה גונחת לעברי: "לקקקקקקק את זה!"
מייד כרעתי, ראשי דבוק לכפות רגליה וליקקתי כל שאריות נוזלי
שלי. רגליה נפשקו ופתאום היא אחזה בחוזקה בשערות ראשי הפרועות,
משכה את פניי אל עבר הכוס המדהים שלה ואני מייד ליקקתי את כל
הרטיבות שלה, ממשיך לגרות את הדגדגן הנפוח שלה. היא הרימה רגל
והניחה על כתפי לקבלת חדירה עמוקה יותר של לשוני לתוכה, מזיינת
לי את הפנים עם האגן שלה שאחזתי בחוזקה. ציפורניה ננעצו בבשר
כתפיי עד שהרימה את הבית בצעקותיה וגמרה בתוך פי בחוזקה. כל
גופה התרפה באחת ואני נטלתי את הוד מעלתה התשושה אל המיטה
והשכבתי אותה כיפיפייה נמה.
כיסיתי אותה היטב והיא נמנמה לה בשלווה. נשכבתי על הרצפה,
מכווץ כעובר על השטיח השעיר והקטן וצנחתי לתוך חלומות בהם
מלכתי היא אשת ענקים בגובה חמישה מטרים ומוטל עליי ללקק את כפת
רגלה הענקית לנצח כעבודה סיזיפית שלא תיתם לעולם...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.