|
לפעמים אני יושב עם עצמי
סופר את מניין הימים
מחשב אחת לאחת
לאן הלכו השנים
אנשים, מקומות, רגעים
לפעמים, ככה רק לרגע
אני מוציא את הראש מהקונכיה שלי
מציץ מסביב ושוקע שוב לתוך עולמי
ולפעמים, ממש לעיתים רחוקות
אני מושיט יד החוצה
לגעת בחלומות
מושיט יד לאנשים שחולפים
ללא כותרת מחוץ לחלוני
תופס חלקיקים של זכרונות
שבבים של חלומות
אך שום דבר ממשי
לא נשאר דבוק לכף ידי
לפעמים אני יושב איתך
סתם כך, מביטים בשקיעה, בשחפים
לפעמים אני מושיט יד ללטף אותך
לחבק
אך שום דבר ממשי לא נשאר דבוק לכף ידי
רק חלקיקים של זכרונות
ושבבים של חלומות |
|
|
כששאלתי את אמא
שלי למה הייתה
שואה היא ביקשה
ממני שאני אתן
לה עיפרון, נתתי
לה היא שברה
אותו ואז ביקשה
את כל החבילה,
נתתי לה אותה
והיא ניסתה
לשבור אותה ולא
הצליחה ואז
אמרה:
אתה רואה, יהודי
אחד קל לשבור
אבל הרבה יהודים
יחד זה קשה.
אבל אמא בשואה
נרצחו הרבה
יהודים,
היא שתקה לקחה
מסור וניסרה את
העפרונות.
אתה צודק היא
אמרה לי וחזרה
לג'ויינט.
יאשה מתחיל
להבין את השואה,
הגראס
והסלוגנין. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.