אני לא זוכר איך זה קרה, אבל בוקר אחד התעוררתי במיטה גדולה
בתוך מצעים סתורים שמסריחים מזיעה, סיגריות, זרע ואלכוהול ולא
הבנתי איפה אני נמצא.
שפשפתי את העיניים שהיו אדומות ונפוחות וסקרתי את החדר הגדול
מסביב. לידי שכבה בחורה עם שיער שחור פרוע. לאחר הסטה זהירה של
השיער מפניה, ראיתי את הפנים העגולות והעייפות של אפרת, החברה
של החבר הכי טוב שלי. בדיקה קצרה ומהירה תחת השמיכה, גילתה לי
שהיא לובשת רק תחתונים. פחד חלחל בתוכי. מה לכל הרוחות קרה
פה?! אפרת הסתובבה מתוך שינה, ואני פניתי לכיוון ההפוך, לרדת
מהמיטה הזרה הזאת, שלא הכרתי. בצד השני נתקלתי להפתעתי באלעד,
החבר של אפרת. הוא הסתובב אלי בפה פתוח, ריר נוזל מפיו המדיף
ריח ניחוח של ביוב, והקוצים שלו מעוכים על הכרית, כשלפתע ידו
נחתה על מבושיי. כשהוא אחז בהם מתוך שינה ומחץ אותם, פלטתי
צווחה חדה. זה היה כבר יותר מדי...
אפרת ואלעד התעוררו בבהלה, ואפרת המבוהלת לא נראתה כל כך
ישנונית כשגילתה לחרדתה שהיא עירומה מתחת לשמיכה, והיד של החבר
שלה נמצאת על איברו של החבר שלו.
אלעד הסיר את ידו  במהירות, וניגב על הסדין כאילו נגע במשהו
מלוכלך ומגעיל. כולנו היינו המומים, וכאבים הלמו בראשי במלוא
העוצמה. לכולנו היה האנג-אובר רציני. קמתי  מהמיטה איכשהו
וגררתי את עצמי בקושי לחדר המקלחת, או לפחות לאיפה שחשבתי שהוא
נמצא. פתחתי את הדלת ובפנים ראיתי לתדהמתי את רונן, החבר השני
הכי טוב שלי  מרוח על האסלה, עם הראש בפנים והיד תלויה ומין
ג'יפה זוועתית ומוקשית נמרחה לו על השפה התחתונה.
שטפתי פנים וסטרתי לרונן בחוזקה. הוא התעורר, וראשו כמעט נטמן
בתוך המים.
"מה אתה חושב שאתה עושה?!", הוא צרח עליי, ואז השתתק בפתאומיות
כשראה באיזה מצב הוא מצוי.

לאחר שהתאוששנו, נכנסנו לחדר השינה, והבחנתי שמדובר בצימר.
אפרת ואלעד התלבשו בינתיים והחלו לריב בלחישות. הפרענו להם
באמצע הויכוח, והם הפסיקו והביטו בנו.
מאורעות הלילה הקודם החלו לחזור אלי בפיסות וקרעים של
זיכרונות.
אפרת הביטה בי מוכת תדהמה, ואלעד צרח לי: "שאבי, למה אתה בלי
תחתונים לעזאזל?!".
הבטתי למטה, ואכן הבחנתי בעובדה שאני עירום כמו האדם הראשון,
אלא שלו היה עלה תאנה, ולי לא היה אפילו כובע להסתיר.
הסיוטים שלי התגשמו.
התחלתי לחפש את התחתונים שלי בכל פינה בחדר, צורח ומנפנף ביד
אחת, בעוד השניה מנסה לכסות את הבושה. התחלתי לנשום בכבדות,
ואז לבכות, לא הצלחתי לנשום.
"שאבי? שאבי! מה קורה לך?", שאלה אפרת בפאניקה כשראתה את ראשי
מכחיל, ולא ממחשבות, מתמוטט על הרצפה.
"יש לו אסטמה!", צעק רונן. "איפה המשאף? איפה המשאף לעזאזל?".
אלעד קפץ מהר וחיפש בכל החדר, בעוד אני הרגשתי שאני גוסס לאיטי
בעינויים. התחלתי לחרחר ובקושי נשמתי, הסיוט רק החמיר.
לבסוף אלעד דחף לי לאף משאף אפור שכתוב עליו "ונטולין", ואני
נאחזתי בו, נשמתי בכבדות נשימות ארוכות ואיטיות ככל יכולתי,
ניסיתי להירגע.
לבסוף הסרתי את המשאף מהאף, ידיי פרושות על הרצפה הקרה, אבל לא
היה אכפת לי מכלום.
"מה קרה?", הציץ ראשו של רונן לצדי.
"ה... התח... התחתו... ", ניסיתי לדבר בקושי.
"הלו? דבר נורמלי! אתה שאבי, לא נחמן...", צחק אלעד.
כולם צחקו חוץ ממני, והקשיבו למוצא פי. לאחר שנרגעתי, הצלחתי
לומר: "התחתו... התחתונים שלי נעלמו...".
כולם החלו לפרוץ בצחוק פרוע.
"סך הכל תחתונים... איזה אידיוט. מה נסגר איתך, אח שלי? מה
הבעיה, נקנה לך עשרה תחתונים בשוק הכרמל וגמרנו", צחקק אלעד.
"אתה לא מבין, נעלמו לי תחתוני המזל...", ניסיתי להסביר.
כולם השתתקו והרצינו, בעוד אפרת המשיכה לצחוק. הבטנו בה במבט
המום, שכמעט חורר אותה.
"מה? כולה תחתונים...", ניסתה להציל כבודה.
"כפרה, תחתוני מזל של גבר, זה לא סתם, זה חשוב. אני למשל, בלי
תחתוני המזל שלי, לא מזיין בחורה פעם ראשונה", הסביר לה אלעד
ברצינות.
אפרת חזרה לצחוקה הפראי. "אתה רוצה לומר לי שתחתוני הסבא
המגוחכים האלו שלבשת כששכבנו לראשונה, הם תחתוני המזל שלך?".
אלעד הרכין ראשו במבוכה.
"תשמע, גבר, נעשה הכל כדי לעזור לך למצוא אותם. אבל יש לי שאלה
אחת: מה לעזאזל כולנו עושים פה חצי עירומים?".
הבטנו אחד בשני במבוכה, ולא ידענו מה להשיב. כל אחד ניסה לכסות
את עצמו במשהו מלבדי, ותוך כדי כך, ניסינו לשחזר את יום
האתמול.
"כסה את עצמך במשהו, למען השם...", אמר רונן וזרק עליי את
הבוקסר שהיה על הכסא.

ממ... מעניין מה קרה. איך מצאתי את עצמי זרוק ככה על השירותים?
בוא'נה, יש לי כאב ראש רציני. כוס אמק! כמה שתיתי אתמול...
רגע, ננסה לשחזר מה קרה. אני, שאבי ואלעד שכרנו צימר בגליל
לסופשבוע לחגוג ולהתפרק כי השתחררנו תודה לאל מהצבא המזוין הזה
לפני שבוע. מה קרה אחר כך? כן, דפקנו בירות שהבאנו בכמויות,
אלעד הביא גם וודקה וקלפים, שיחקנו פוקר וראינו כדורגל. אחר
כך, שאבי הציע להזמין חשפנית.
וואלה! אני נזכר! איזו כוסית בלונדית באה אלינו. רוסיה מטומטמת
עם ציצים ענקיים. פאק! עומד לי עכשיו, אני מקווה שלא ישימו
לב...

אפרת כזאת חמודה... אם שני המטומטמים האלו לא היו לידי, הייתי
דופק איתה כמה מספרים... איך אני אוהב לראות אותה על הבוקר,
מתפתלת כמו חתולה. גררר... איך היא הגיעה לפה בכלל? כאילו
שלנשים יש חוש שישי כשגברים נהנים בלעדיהן...
אני מקווה שהיא לא תחשוב שאני איזה הומו מסריח כי נגעתי בשאבי
מקודם. שיהיה בריא, איזה זין גדול יש לו. אני מקווה שלאפרת לא
יבואו כל מיני רעיונות בראש עכשיו, כי אז אני קוצץ לו את הזין,
עם כמה שהוא החבר הכי טוב שלי...
בכל מקרה, אני זוכר ששאבי הזמין חשפנית סוף הדרך ואם לא הייתה
אפרת, הייתי עושה לה טובה. אני זוכר איך היא רקדה, ישבה עליי
ופה ושם... אחח... אולי בכל זאת אני אצליח לגרור את אפרת
למקלחת וליהנות איתה קצת? לעזאזל! למה שתיתי כל כך הרבה
בירות?! הראש...

איזה חבר נעל יש לי! חושב שעשו אותי באצבע. כאילו אני לא יודעת
ששלושה חברים מיוחמים באיזה מקום נידח עושים רק שטויות וגורמים
לצרות ביחד. ידעתי שאני צריכה להפתיע אותם! אני זוכרת שנכנסתי
וראיתי את אלעד ורונן יושבים על המיטה ומביטים על הפרחה
הבלונדינית כמו איזה כלבלבים שלא ראו בחורה בחיים שלהם.
לעזאזל! איזה חתיכת שדיים יש לה! הייתי מתה לרגליים כמו שלה...
אוף! מה קרה עוד? כן, אחר כך ראיתי את שאבי מענטז עם הרקדנית
ומתחכך בה כששניהם עירומים. היה לה דווקא חיוך על הפרצוף היפה
שלה. אני חושבת שהוא מצא חן בעיניה. לא פלא. עם הגוף שיש לו
והזין הזה... אם לא אלעד, הייתי עושה לו בכיף טובה! אוף. אני
כל כך חרמנית על הבוקר, והיד של אלעדו'ש שמלטפת אותי לאט בין
הרגליים לא בדיוק עוזרת לי לשכוח. אולי איכשהו אני אצליח להעיף
את האידיוטים מפה. אבל למה לעזאזל אני עירומה? למה אלעד עירום?
ולמה שאבי היה בינינו?! אני מאוד מקווה שלא קרו דברים שלא
אמורים לקרות!
אוף... הראש מתפוצץ לי, והבטן... למה אני שוב במחזור??

כולם פה מביטים בי כמו אידיוטים. חושבים שאני לא שם לב  שהם
לא חושבים לאיפה לעזאזל נעלמו התחתונים שלי. רונן מנסה בפתטיות
להסתיר את הזין העומד הקטן שלו עם הידיים, ואלעד דוחף ידיים
כאילו בלי שיראו לתוך התחתונים של אפרת. האמת, שאם הייתה לי
חברה כזאת, גם אני לא הייתי מוריד ממנה את הידיים...
אבל דווקא הרוסיה ההיא נורא מצאה חן בעיניי. רגע, אני אנסה
לשחזר מה קרה. היא באה, שמה דיסק סקסי ברקע ורקדה בחושניות
מדהימה. היא התפשטה ורקדנו איתה בתורות. אני חושב שהיא קרצה
לי, ורונן המסטול שאל אותה כמה היא לוקחת לשעה. חחח... עכשיו
אני נזכר איזו סטירת לחי מצלצלת הוא קיבל!
בכל מקרה, איכשהו ממש נסחפנו, והיא גם שתתה איתנו קצת  ואז
התפשטתי והיא הורידה לי את התחתונים. כן...  אני זוכר.
אבל אני לא זוכר שהיא הלכה. יכול להיות שנרדמנו והיא הלכה אחר
כך? טוב ששילמנו לה לפני, ושהיא לא לקחה כלום מהצימר. לא שהיה
הרבה מה לקחת. אין היום בחורות כאלה...
בעצם, ייתכן מאוד שהיא לקחה את התחתונים שלי. אבל למה שהיא
תעשה את זה? אולי זה קרה בטעות? טוב, זה מסביר למה אני עירום,
אבל למה כולם עירומים פה? למה אפרת עירומה? אני זוכר איך היא
פרצה פתאום את הדלת, כולה עשן וקיטונות, סוטרת בחוזקה לאלעד.
חחח... כולם קיבלו סטירה מלבדי.

"רונן, תגיד, איך מצאת את החשפנית ההיא? איך קוראים לה בכלל?",
שאלתי.
"מצאתי אותה באיזה בר של חשפניות. קוראים לו, רגע תן לי
להיזכר. קוראים לו... 'ציצקע ובז'ז'!", צהל. "שאלתי את בעל
המקום אם הם עושים גם מופעים פרטיים והוא אמר שכן ואז המליץ
עליה. איך קוראים לה? ויקי. כן, ויקי. כלומר, אם זה השם האמיתי
שלה...".
חיוך רחב התפשט על פניי. יש לי קצה חוט. ללכת לויקי, ולשאול
אותה אם היא לקחה בטעות את תחתוני המזל שלי.
"אוי לא!", צעקתי.
"מה קרה?", שאלה אפרת.
"הבר פתוח רק בימי שישי. אאלץ לחכות שבוע שלם... איך אסתדר בלי
התחתונים שלי? אני רוצה אותם... רוצה אותם!!!"

עבר שבוע, יום שישי הגיע, שבת המלכה...
למעשה, יש רק מלכה אחת - ויקי. לא הפסקתי לחשוב עליה, לפנטז
עליה - למרות שאני בקושי זוכר איך היא נראית. הפנטזיות החלו
להיות מטורפות יותר ויותר כמו למשל: אני מגיע לבר, ויקי רוקדת
בכלוב, לבושה בתחתוני המזל שלי. אני רוקד איתה, מוריד לה את
התחתונים ואז רואה את חוטיני המזל שלה ולובש אותו...
אף פעם לא חשבתי על זה. דווקא יכול להיות מאוד נחמד ללבוש
חוטיני של אישה, בייחוד אם היא לבשה אותו קודם לכן!

בלי התחתונים, החיים שלי נורא אומללים. ויתרתי על זיון בטוח עם
כוסית שהתחילה איתי במוצאי שבת, סירבתי לכמה ריאיונות  עבודה
שווים, ואפילו על עבודה כמאבטח של משרדי הממשלה עם תנאים
מעולים- כי לא היו לי התחתונים שלי, ובלעדיהם חשתי עירום, פגיע
וחסר ביטחון.

אני נכנס לבר- "ציצקע ובז'ז'". המקום אפלולי, ושומר מפחיד
בכניסה בודק אותי היטב ואז נוהם כמו ברשימה למכולת: "בלי נשק,
בלי לגעת, בלי מכות, בלי סמים".
אני חודר פנימה, מוקף בכמאתיים  גברים חרמנים מכל קשת הגילאים,
הסטטוס, המקצועות והמעמדות. כולם שונים כל כך זה מזה, אך דבר
אחד משותף לכולם:
"תזיזי את התחת, בובה!"
"כן, ככה! וווהוו!"
"איזה ציצים! חמודה, בואי אליי ואני יעשה לך טוב...".
אני יושב על כסא בר גבוה, ומחכה למושא חלומותיי הרטובים.
ואז היא מגיעה, מפציעה מבעד העלטה, מבעד לאורות הצבעונים, נעה
כנחש מים פתלתל עם גוף משגע ועיניים כחולות בוהקות. כולם רוצים
לגעת בה, אבל אני יודע שאני אהיה בר המזל היחיד שהיא תהיה שלו.


לאחר שהמופע מסתיים, ולאכזבתי הוא הסתיים בחוטיני קטנטן ושקוף,
ולא בבוקסר המזל שלי, אני הולך מאחורי הקלעים.
אני מרגיש כמו איזה שרלוק הולמס בסיפור בלשי, וללא בושה, קטן
שכמותי, אני נכנס לחדר ההלבשה. ויקי לובשת חזיית פאייטים כחולה
ומפדרת את שדיה שהם זקופים כל כך, עד שאם הייתה לובשת פוש-אפ,
הם היו מגיעים לה לסנטר...
"איך אתה מעז להיכנס?!", היא מתרוממת ממקומה, פניה כעוסות.
"היי... רק רציתי לדבר איתך", אני מחייך את החיוך הכי מקסים
ושובה לב שאני מצליח לשלוף מהסטוק שברשותי.
"אה, זה אתה... לא יכולתי לשכוח אותך", אומרת בחיוך מתוק
ונושקת ללחיי בעדינות מרגשת.
אני לא יכול להתיק מבטי משפתיה החושניות ומשדיה המדהימים.
"אני מקווה שנהניתם אז..."
"את מדהימה!", אני מכריז.
היא שוב מחייכת את החיוך המיוחד שלה, נעה בחתוליות אל הכסא ואז
מושחת ליפ-גלוס נוצץ על שפתיה.
"תודה. במה אני יכולה לעזור לך, מתוק?", היא שואלת ומדליקה
סיגריה.
לאחר מכן היא נוטלת נשימה ארוכה לריאותיה, ואז נושפת את העשן
בצורת טבעות דקיקות.
אני מתקרב אליה ככל יכולתי, למרות שהעשן מפריע לי. היא נעמדת
מולי, הסיגריה בידה לצדי גופה, שפתיה קרובות לשפתיי,  שדיה
מעוכים לחזי, עקב הסיכה שלה נעוץ בכף רגלי.
"איאיאיאיאיאי....", אני זועק מכאב.
"ממש מצטערת...", היא צוחקת ומתרחקת מעט.
"תראי, אני חושב ששכחתי אצלך משהו שמאוד יקר לי"
"מה? לב שלך?", שואלת בחיוך.
אני כמו טיפש אומר: "לא. תחתוני המזל שלי..."
היא נאלמת דום, העשן יוצא לאיטו מפיה. "אתה מתכוון לבוקסר
הכחול מסאטן עם ציורי פו הדוב עליו?"
"כן, לזה בדיוק!!!", צוהל.
"בשביל זה באת אליי?", שואלת בחשדנות.
"זה, וגם... את יודעת. בא לי...", ואז אני מחבק אותה במותניה,
מעביר על צווארה הענוג ליקוק ארוך.
היא מביטה בי המומה, לוקחת שאיפה מהסיגריה, מצמידה אותי לגופה,
ואז את שפתיה מדביקה לשפתיי בנשיקה סוערת.

גברים! אני כל כך שונאת אותם!
או שהם ילדותיים, או שהם חרמנים. או שהם שניהם - כמו המניאק
מולי. חשבתי שהכרתי סוף סוף מישהו חמוד שלא מפריע לו במה אני
עובדת, ואוהב אותי כמו שאני. אני אראה לו מה זה. אני אתן לו את
הצרפתית של החיים שלו, עד שלא יוכל לנשום...
אני אלמד אותו לקח!

אני לוקחת שאיפה עמוקה מהסיגריה, ושומרת הכל בחלל הפה, ואז
נצמדת אל פיו, ומעבירה לו עם הלשון המתוקה שלי את כל העשן. אני
מתרחקת, ורואה אותו המום. הוא מביט בי, לא מסוגל לנשום. למעשה,
זו לא מטאפורה! הוא באמת לא יכול לנשום...
הוא מחרחר ועושה קולות מוזרים, ומחזיק את הגרון.
אמא'לה! מה עשיתי לו? לא ידעתי שאני עד כדי כך קטלנית...
אני יוצאת מהחדר במהירות, זורקת על פניו את הבוקסר המכוער שלו,
רואה אותו מחייך חיוך מאושר ואז מכחיל חסר נשימה...