יומני היקר,
עשן הסיגריות מכסה אט אט את פניי. הכאב מעולם לא היה משתק כל
כך ומה שהכי מדאיג זה שאין סיבות ממשיות להיות כל כך כל כך
עצובה. דווקא לפני חודש אמרה לי אחת שיש לי פנים של ילדה
עצובה, ואני חייכתי ואמרתי שאף פעם לא אמרו לי את זה. בפנים
קצת התעצבתי. אמנם תמיד רציתי פנים יפות לבנות ועצובות, אבל לא
חשבתי שזה יגיע ובטח לא בתקופה הזאת.
למה כלום לא יכול להיות מושלם, גם לא הבכי שגורם לי לקשיי
נשימה בלתי אפשריים כמעט?
למה נדמה לי שהעבר הוא מה שמכאיב לי יותר מהכל ואין מי שירפא
אצלי את זה? למה עם כל החיפושים אני לא מוצאת בנאדם אחד שיהיה
לו אכפת ולו במעט? לאוהד היה אכפת, אבל אבא ואמא תמיד רמזו לי
שהם לא רוצים שנהיה יחד, קשקשו דברים על אינטליגנציה ועלי, עלי
ועל אינטיליגנציה ומעט על עניינים שבגוף. הם לא אמרו דבר על
עניינים שבלב. ואולי זאת אני שמגזימה (זה מה שהם תמיד אומרים
לי אחרי שאני צורחת בשל כאב בלתי מוסבר. אני אפילו לא מסוגלת
להסביר).
העייפות הנפשית לא נותנת לי להתקדם, היא לוקחת אותי לאט לאט
אחורה ולי קשה לעמוד בזרם החזק הזה, אין במה לאחוז. אלוהים
שלי, אין לי במה לאחוז. אלוהים... אתה זוכר? היו זמנים שהאמונה
שלי הייתה כל כך עמוקה, שהייתי מפסיקה כבר לחשוב על אמת ועל
היגיון. הייתי מפסיקה לנסות לסדר, לעזור לעצמי... רק מתפללת
ומתפללת ומתפללת, עד שהייתי תכף מתמוטטת ואז יושבת ובוהה
בתקרה, כאילו מחכה לנס.
הנס היה קורה. ואם לא תמיד היו תירוצים מצדי למה זה לא הצליח
הפעם, האמונה שלי תמיד תישאר.
באמת, תמיד. התפילות הסתיימו. אני באמת לא מבינה המון דברים,
עכשיו אני גם יודעת שלא אבין לעולם (עד מתי העולם הזה??? עד
מתי?). הכי קל לחשוב שככה זה. אין סיבות ולא היו. לא יהיו.
לקרוס לאט לאט לתהום בלתי נראית, אבל מאד מורגשת.
יומני, אני מקווה שלפחות אתה מבין. אני יודעת שיש לי בעיה הרבה
יותר עמוקה מכל מה שעל פני השטח, בעיה נפשית כנראה, אבל אף אחד
לא מוכן להודות בזה. העולם לא מקבל אנשים עם בעיות נפשיות, הוא
לא יכול להתמודד איתם והם לא יכולים להתמודד איתו. המון עצבות
ואז חרטה. כאבים בלתי נגמרים בכל מקום בגוף, עם כל שאיפה, עם
כל נשיפה ואחרי זה. דמעות שמתייבשות ומשאירות תחושת חוסר נוחות
על הפנים. מחשבות. תהיות (מה המטרה בעולם הזה? מה יעזור אם אני
אמשיך?). אשמה. התרגשות. ומה אחר כך?
מישהו מוכן להגיד לי מה אחר כך? למה כדי להמשיך ולהצליח
ולהתקדם אני צריכה ללבוש כל כך הרבה מסיכות? אני חושבת שהשבוע
ההצגה הזאת תסתיים. אני מתכוונת לחשוף הכל, הפעם בלי חרטה.
16.8.04 |
