'איפה אתה?'
'עשרה צעדים מאחורייך, אני מרגיש בנוכחות שלך'
'אני יודעת שאתה שם, מחכה לי...'

פרפרים התעופפו מכל עבר וזה גרם לרגע להיות עצום יותר. היא
עצמה את עינייה והיתה מלאת ביטחון, 'רק עוד חמישה צעדים
מפרידים בינינו'. הוא ראה אותה והוא שם את ידו על הכתף שלה,
המגע שלו גרם לה לזרמים בכל הגוף. היא לא היתה צריכה לפקוח את
העיניים בשביל להיות בטוחה שזה באמת הוא. הוא ראה את החיוך שלה
והבין עד  כמה היתה חסרה לו. פתאום הוא שמע את הקול הצפצפני של
המכונית והרגיש כאב, כאב נורא, כאב של פחד עמוק, גוש גודל עמד
בגרונה וכמעט התפרץ, אבל היא עצרה אותו, היא לא רצתה לגרום
לרגע הזה להיות עצוב. היא השתדלה להנות מהרגע,לחיות אותו
עכשיו. הוא ידע שזה הולך להיגמר ברע, וברגע זה הוא חייב לפעול
וכמה שיותר מהר. היא ידעה שהם עוד 20 שניות הולכים לקחת אותה
מכאן ונכנעה אליהם, נכנעה אל הכאב, ידעה שכבר אין סיכוי שהרגע
הזה ימשיך להתקיים. הטיפה נפלה מקצה העין אל הלחי, הוא ניגב
אותה. המגע שלו גרם לעוד 10 טיפות לרדת. היא נשארה עם עיניים
עצומות והרגישה איך הרגע הזה הולך ומתרחק ממנה. היא פתחה את
העיניים, הוא מסתכל אליה במבט חודרני לעינייה החומות והגדולות.
הטיפה שלו גם נפלה, נפלה הישר לתוך ידיה. היא סגרה את כף היד,
כך אולי תישאר לה מזכרת ממנו...

היא ראתה את האיש, האיש הזה, יוצא מהמכונית, מתקרב אליה בגסות.
היא התפללה את אחת התפילות הבלתי אפשריות שלה, בבקשת חנינה
שיעצור את הזמן, שיעצור את הרגע הזה, הרגע המדהים הזה, וברגע
שיד האיש התקרבה אל ידה, הופס! העולם נעצר. זה היה רק היא והוא
והמבט שביניהם. היא ידעה מה הוא הולך לעשות כרגע, כי שניהם היו
זקוקים לזה, ולכן החליטה להקדים אותו. היא נאחזה בו בכל כוחה
ושניהם התקרבו והתחבקו, חיבוק עוצמתי, חיבוק בעל משמעות רבה,
חיבוק של געגוע, של עצב, של אהבה. הרגע הזה נמשך לכמה שניות,
אבל אותן שניות היו משמעותיות מאוד בשבילם וברגע הזה באותן
השניות המשמעותיות, קרה בדיוק אותו מקרה בקצה השני של העולם
בין שני ילדים בני 5 ובני שני זקנים בני 55 ובדיוק אותו מקרה
בין שני קופים, אבל הייחוד שלהם היה זה שזה הם עצמם ואין כמוהם
בכל העולם! המחשבה הזאת עלתה לה בראש באותו הרגע הזה- עד כמה
העולם גדול, ואיך בכל כך קלות היא עצרה אותו לרגע, והופס! הכל
חזר לעצמו, הרגע חלף, הנערה נתפסה בכוח ונגררה למכונית בבכי.
הוא הסתכל עליה והיא הסתכלה עליו, וגם המבט לא גזר את מבטם...