היה לה כל הזמן קר. בחורף היא הייתה תמיד מסתובבת עם סוודר עבה
מצמר וחולצה ארוכה מתחת, והיא אף פעם לא יצאה מהבית בלי מעיל
הפרווה שלה. איזה מזל שאבא שלה הביא לה אותו מאחת מנסיעות
העסקים שלו. בקיץ כשכולם הזיעו בטירוף אם היית נוגע ביד שלה
היית חושב שכרגע הוציאו אותה מהמקפיא. כן, היא אפילו נהנתה
מזה: היה לה קר אז מה? כשאמא שלה תעזוב את המאהב הבא שלה היא
תקנה לה שטיח חדש לחדר שיתאים לוילונות שהיא קנתה לעצמה לפני
חודשיים, ואז אולי אפילו יום אחד יצאו לטיול משותף בהוואי
"כשלשתיהן יהיה פנאי" (היא גיחכה כשנזכרה איך כאשר אמה אמרה
זאת צלצלו הטלפון ופעמון הדלת בבת אחת).
אושר שוב התקשר אליה היא שמחה לפטפט איתו. הוא סיפר לה שלמחרת
כולם הולכים לבריכה ושתבוא גם, אך היא סירבה "יהיה קר, חוץ מזה
אני חושבת ששמעתי בחדשות שירד גשם" ואושר צחק, "בחייך גשם
באמצע יולי?" פעם אחת כשנפגשו לפני שהלך הוא חיבק אותה. החיבוק
היה נעים אבל היה לה עדיין קר.
הם היו כמה חודשים יחד והוא שאל אותה אם היא אוהבת אותו והיא
צחקה, היא חשבה מהר על הרי האלפים ועל השלג התמידי ששורר שם
וביקשה ממנו שמיכה נוספת. "תמיד כשאני אומר שאני אוהב אותך את
צוחקת זה בטח סימן שאת לא אוהבת אותי, אני אצטרך ללמוד לשכוח
אותך" אושר קם ועזב את החדר. טיפות חום טיפסו לאט לאט מבטנה אל
כל הגוף, היא התחילה להוריד את בגדיה ונשארה בחולצה קצרה- כן
בחורף. אם מישהו יכול להפשיר אחרי שנים של קיפאון זאת היא.
"הוא עזב אותי כי הוא אהב אותי"
מזה שלוש שנים היא חשבה על עצמה פעם ראשונה בגוף ראשון. היא
חייכה.