גלי פייביש / למה? |
לינוק את הדמעות מפנייך
לטעום את טעמן המר,
באהבה.
זרעי ההבנה כבר נבטו מזמן
ומעץ הדעת כבר טעמתי.
עכשיו הזמן להסיר את הסכך המגונן -
איני זקוקה לו עוד.
הבטיחי לי -
לא עוד כריות מלוחות.
הרווחתי את הזכות לשאול:
למה?!
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|