גלי פייביש / לצעוק את השקט |
איך שתקתי את ימיי ורק בלילות
המילים שדוממתי דקרו את גרוני
כמליון מחטים קטנות וחדות -
את גרוני ואת גאוותי.
ועכשיו, אם עדיין לא מאוחר,
רוצה לצעוק את השקט כל כך חזק
שייכנס לתוך הוורידים של כל המתעלמים.
רוצה להרגיש את הצעקה יוצאת בבטחון מהגרון
מפלסת את דרכה, עוקרת את שורשי הדממה.
ואת השקט רוצה לשמור בפינה נידחה
לאותם רגעים
שהשתיקה יפה להם.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|