מעיין מרגלית / אני ליצן |
פני צוחקים למראיך,
הם אינם נפולים.
כמלאכת מחשבת
מעוצבים לסיום נדוש.
הזוכר אתה כיצד לצחוק?!
והרי בגילך המופלג
הצחוק, חסר-טעם.
ואף אני שכחתי את צחוקי.
או אולי
נתתיו כעדי
לאחד שדומה היה בעיניי
לנסיך.
יוריק-
אל כעס בליבך עלי
שכן הנני עוקבת אחר צעדיך
בגיא צלמוות שעיצבת בצחוקך
ולא אירא פחד
בידיעה שגורלנו - אחד
לישון,
למות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|