על מראת האספלט הלוהט
ממריאים אדי הזריחה
ברקע הנוף שוקק
כענן החוצה מחשבות בכמיהה
הכביש מתפתל בהיעדר צל
גרגר על גרגר עוד סיפור מגלגל
וגונז הזמן נתיבים ישנים
צעדים על המדרכות שהיו אנשים.
בבקעת השחור-לבן
רתומת גדרות עץ ישן
מתעקלים מסדרונות העבר
כתרים אחר דלת, אל הנסתר.
ספר ספוג שמש מפרכס בדפיו
כשהרוח נושבת בין תו לתו
ונקרע בין מילים ואותיות
ובין מה שהיה ויכול היה להיות.
ומכתב שנשכח וטרם נשלח
עוזב שולחנו דרך חלון
המילים נפרסו מתוך לב שנפתח
הרגשות צללו לתהום.
בריצה לאינסוף, הרקיע רודף שקיעה
והכביש הולך מתחתיו, פסיעה אחר פסיעה
ופנייך קוראות לי - כמו נסיעה
לתור אחריהן במילות תהילה. |
