|
על מראת האספלט הלוהט
ממריאים אדי הזריחה
ברקע הנוף שוקק
כענן החוצה מחשבות בכמיהה
הכביש מתפתל בהיעדר צל
גרגר על גרגר עוד סיפור מגלגל
וגונז הזמן נתיבים ישנים
צעדים על המדרכות שהיו אנשים.
בבקעת השחור-לבן
רתומת גדרות עץ ישן
מתעקלים מסדרונות העבר
כתרים אחר דלת, אל הנסתר.
ספר ספוג שמש מפרכס בדפיו
כשהרוח נושבת בין תו לתו
ונקרע בין מילים ואותיות
ובין מה שהיה ויכול היה להיות.
ומכתב שנשכח וטרם נשלח
עוזב שולחנו דרך חלון
המילים נפרסו מתוך לב שנפתח
הרגשות צללו לתהום.
בריצה לאינסוף, הרקיע רודף שקיעה
והכביש הולך מתחתיו, פסיעה אחר פסיעה
ופנייך קוראות לי - כמו נסיעה
לתור אחריהן במילות תהילה. |
|
|
נו, אז אתה בא
איתי לצבוע את
הדשא ורוד?
מתוך ספר ההמשך
של שמואל
איצ'קוביץ':
"איך להגיד 'בוא
איתי להביא
טריפים באמצע
בצפר עם החברה
המכוערת שלך'
בלי אשכרה להגיד
את המילה" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.