פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. פיפ.
יומן יקר,
היום ה - 18 מתחת לפני הים, נקודת ציון 851.8 דרום מערב
לשנחאי.
אתמול בבוקר, אני חושב, קיבלתי הודעת מורס מהבסיס. ג'יימס סיפר
לי שפורסמה עלי כתבה בעיתון. כתבה של ארבעה עמודים בניו-יורק
טיימס. כתבו שם על הניסוי והכל, על הפשלה של בכירים בצבא ועל
איך שמנסים בפנטגון להחריש ת'פרשה. כתבו שם גם על אמא שלי ועל
קייט.
מסכנות הן לגמרי שבורות. קייט עכשיו לבד בבית ואני כאן, 37 אלף
רגל בקרקעית האוקיאנוס ההודי.
אני משתגע.
תקוע בתוך פאקינג קופסת פח בגודל 84270 ס"מ וזה כולל את חדר
המנוע.
חושך תהומי מקיף אותי, אני לא רואה את כפות ידי.
ג'יימס סיפר לי שיש הפגנות ושלוחצים על הנשיא להתפטר. לי זה
ממש לא משנה. אני רק רוצה לצאת מכאן כבר, לחזור לקייט שלי,
לחיים שלי.
שקט כאן כל כך, אפשר פשוט להשתגע.
אני סופר פיפ. אחרי פיפ. במשך 18 ימים מזורגגים. זה הסונר
שממשיך לפעול.
ה-פיפ. הזה שמשגע אותי למוות הוא הסיכוי היחיד שמישהו ימצא
אותי.
צליל השיגעון הוא צליל החיים, בלעדיו - אני מת, אתו - אני
מתחרפן למוות.
פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. פיפ.
פיפ. פיפ. פיפ. פיפ. פיפ.
פיפ. |