פרולוג:
כמו בובה על חוט
רוקד ליבי
בין שלושה
סצנה ראשונה (סנסציה?):
איתך, אני לא אהיה לעולם.
ועדיין, במודע בוחרת לדבוק ברע
לפתח רגשות
מתוך ידיעה
שאתה לא מסוגל להעניק
את שאני מבקשת
שירת המקהלה:
כמו שחקן המחליף
בין ארלקינו לבריגלה
משחק ליבי דמויות שונות
באותו המלייה
תמונה שנייה:
אתה. אומר וחוזר בדבריך
תמידי בחוסר ההחלטיות
מתעקש לבנות ביננו מחסומים
של חלוקת חלומות
מערכה אחרונה:
והוא.
עליו אני בכלל לא מעיזה לחשוב.
מתוך הלוצינציה תמידית,
שקוע במחשבותי מאחור
בהכרה, שהלא מושג
הוא תמיד מושא שאיפותינו
הסיום השייקספירי:
ועכשיו,
התרוקנה הבמה
מחזה לארבעה מתהווה למונולוג
בסופו של דבר, לבד. |
