הוא הרים אותה עם הטרקטור אל מחוץ לחצר. ראשה נגרר על הארץ,
העיניים שנותרו פקוחות התכסו באבק. הרגשתי גוש מעיק בגרון
ונזפתי בעצמי ללא קול: מטומטמת, מה את בוכה, סתם עוד פרה מתה.
פרות מתות כמו כל יצור חי וקצת יותר. את 4023 מצאתי לילה אחד,
כשהלכתי להביא את הקבוצה שלה לחליבה. היא כבר היתה נפוחה מגזים
ורגליה נוקשות באויר. 257 מתה מקדחת שלושת הימים ו-512 מסיבוך
במעיים. אליהן נוספו עגלים אין ספור, שנרמסו ע"י הפרות, נדרסו
ע"י הטרקטור רגע לאחר לידתם או מתו מאוחר יותר מדלקת ריאות או
שלשול חריף. בערך פעם בחודש יש איזו גופה מצחינה, שמוטלת מחוץ
לרפת וממתינה למשאית שתיקח אותה לשריפה. שלא לדבר על אלו
שנשלחות חיות אל עולם שכולו בית מטבחיים. פרות מתות כל הזמן.
זה אף פעם לא הטריד אותי.
אז למה אני רוצה לבכות?

זה היה ממש בסוף החליבה. יצאתי עם הטרקטור לדחוף אוכל וראיתי ש
- 408 נתקעה בעול. העולים נמצאים על הגדר שבין הפרות לאבוס.
פרה יכולה להכניס את הראש כדי לאכול, העול נסגר מעליה ואם
דואגים לנעול אותו לפני, היא לא יכולה לצאת. ככה תופסים פרה
לבדיקה וטרינרית - נועלים את העולים ומחכים שהיא תבוא לאכול.
זה קל. פרות אוכלות הרבה וכל הזמן. אבל לפעמים העול נתקע גם
כשמשאירים אותו פתוח. לפעמים הפרות מחליקות עם הראש בתוך העול
וכשהראש נמוך מידי, הן לא יכולות להוציא אותו - גם אי אפשר
לפתוח את העול. פרה יכולה להיחנק ככה, אם היא מחליקה ונתקעת
בעול ואף אחד לא שם לב - לא מקים אותה עם שוקר חשמלי או לא
מרים אותה עם הטרקטור, אם היא כבר לא יכולה לקום לבד. 408 כבר
היתה שם הרבה זמן כשמצאתי אותה, כנראה. זה בטח לא היה משנה אם
הייתי רצה מהר יותר להביא את השוקר, או מנסה ישר עם הטרקטור.
אני די בטוחה שהחרחור המוזר שהשמיעה כשניגשתי אליה היה נשימתה
האחרונה. זה לא כל כך חשוב וגם לא ממש משנה את העובדה, ש- 408
עוד היתה חיה כשמצאתי אותה, תקועה בעול.