על מי אתה מרחם? על עצמך או שעליי? אתה מרחם על הגוסס במיטתו,
שנשמתו עומדת ליד דלת גדולה שמעליה יש שלט מואר שכתוב עליו
"יציאה" או שעל הבנאדם שיישאר מאחור? על הבנאדם שיעמוד על
ברכיו ויצרח כשבנו יכוסה באדמה לחה ובוצית- כי אתה יודע שאני
לא אשרוד עד הקיץ!
אתה נהנה כשאתה עושה את זה? כשאתה צריך להוריד ממני את החיתול
שמלא בצואה שלי, בשתן הצהוב שלי, ולשים עליי חיתול חדש כי כבר
לא יכול! כי לא שולט יותר! כי המחלה לא נותנת לי יותר את
הפריבילגיה להחליט מתי לחרבן ומתי לא! כי היא כבר לא נותנת לי
את הפריבילגיה להחליט מתי להשתין ומתי לא! והכי חשוב- היא לא
נותנת לי להחליט מתי לנשום, ומתי להפסיק.

אתה מחכה לזה, אבא? אתה מחכה כבר שהסבל שלך יעבור ואני אהפוך
לפגר של החיים האלה? תענה לי, אבא! תגיד את האמת! אל תשתוק!
ומהו המבט הזה? אל תגיד לי שאתה חושב על כל מה שלא הספקנו
לעשות. אני יודע מה עובר עליך! אתה פוחד, אבא! אתה מדמיין את
עצמך בעוד 40 שנה גוסס במיטתך, ואף אחד לא יטפל בך כמו שאתה
מטפל בי! ואף אחד לא יחזיק את ידך ברגע מותך, כי אמא כבר מתה
ועכשיו גם אני הולך! בבית האבות אתה תהיה במקרה הטוב רק עוד שם
ברשימת האלצהיימר!

אז תגיד לי את האמת! על מי אתה מרחם עכשיו? אולי אתה מקנא בי?
אולי אתה מקנא בכך שאני אצא לחופשי בעוד כמה חודשים, שאני לא
אצטרך להתמודד עם מה שאתה מתמודד.
איפה מגן הדויד על צווארך? אתה הפסקת להתפלל, והרי אתה היית זה
שאמר לי שתמיד יש תקווה, הרי אתה היית זה שאמר לי לא להרים
ידיים. בזמן האחרון, כשאני עוצם את העיניים, אתה שם את ידך
החמה על צווארי ומלטף אותי. מלטף אותי ובדרך אגב בודק אם עדיין
יש לי דופק! בודק את הדופק בדרך אגב, כי לא נעים לך להראות לי
שאתה מחכה!