לעולם לא אוכל להסתיר במסכות
את שקריי המנבאים להתפרץ
עוד לא הומצאו הקישוטים שיוכלו
לכסות את פצעי-הכאב שחרכת בנפשי
גם אם אתעטף בצעיפי משי וזהב
יחלחלו הדמעות עמוק בתוכי
רגלי שנשרטו וכשלו להגיע אלייך
אינן עומדות כרגע במשא הכבד
שנחת על ליבי
שעה שחרצת גורל
ובמבט קר, בהינד עפעף
אמרת,
כי מקומך אינו איתי.

אך לכל צרות אילו לא אהיה מוכנה
לעולם,
להוסיף
את הייאוש.
גם בשעה שנפשי חרוכה,
ליבי שבור
ועיני דומעות,
אלך גאה, לא אשבר
לא אתן לייאוש לחלחל לתוכי,
ולשאוב אותי במערבולת שחורה
אל תוך השכול האינסופי שהוא
בשטנות אופיינית מציע.

כי בלבי, מלבד שברים שהיו פעם רגשות
וחתכים שסימלו פעם אהבה
יש אמת ותקווה, יש כוח.
לפצעי-נפשי אוכל למצוא מרפא,
בדמות אדם, שיחזרני לחיים
שימצא בי
את הטוב.
ובדבר עיניי, מבעד לדמעות
ניתן להבחין בירוק שבהן,
באמת ותום ולעיתים בשבריר של חיוך.

על כל אלה לא אהיה מוכנה לוותר

וואו, אפילו כשלא קורה כלום אני מסוגלת לכתוב ככה
יואו, אני גאה בעצמי. חחח, והפעם אין שום דבר שגרם לזה
פשוט התחשק לי לכתוב משו כבד
15.8