בס"ד חמישי  22.07.04
לראיון עבודה
את נכנסת.
מה לומר, מה לא
את מתכננת.
מגיעה למסקנה פשוטה
כדאי פשוט להיות כנה.

עם מסקנה זו  את מתיישבת,
יושב גם המראיין
מולך.
באריכות מספר על החברה
כאילו גורלו
מנגד תלוי
ובאותו זמן לחריצת דינך
מידי השופט,
את מחכה.

השופט אדם רגיל.
הבעת פניו פשוטה למדי.
בהחלט לא כמו שאמור להיות
"חשב" מחלקת גביה.
ואת לפסק דינך
ממנו מצפה.

נחותה את מרגישה.
שכחת כבר מכאלה
ראיונות עבודה
לא היית מספיק מוכנה
לעמדה שמצאת את  
עצמך בה.  

מהראיון יצאת בהרגשה טובה.
בהרגשה כי ידך על העליונה.
חיכית לחריצת דין...
והנה היום מגיע.
אך לית דין ולית דיין.
בצר לך את מתקשרת
כי תמיד היית את, היוזמת

לא, בשבילך לא מחכה כל הודעה.
הוא בלימודים, אמרה הפקידה.
ולמחרת נשמעת תשובה
את לא עמדת בתנאים.
מה ולמה...
לאלוהים הפתרונים.