001
את הרגעים היה ניתן להעביר למחיקה,
אך היא בחרה שלא.
בוקר קצר אחד היא נפלה בתוך עצמה,
כל שיכלה לומר הוא: בוא.
002
דלת חורקת, צעדי חרש
הביט בה והבין הכל.
השולחן היה מלא זיכרונות אמש
לא היה בו צורך לשאול.
003
המיטה נאנקה תחת משקל החיים,
חלומות עורבבו בזיעה.
חדירת הרגש אל תוך המילים
נמהלה בסימני הדרישה.
טעם התחושה.
004
אפלולית של אמצע היום
מצאה אותם יחד על סף התהום.
היא הביטה אל תוכו והבטיחה
כיצד בנפשה הוא יוכל להמשיך ולחלום. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.