ברחוב החשוך שום דבר לא עובר, אין תנועת מכוניות או אדם ממהר.
אין אורות בבתים או קולות אנשים, רק השקט שולט בלבבות הקרים.
דלתות של ברזל מעלות חלודה, ועורב מנקר בגוויה של חולדה.
ערמות של אשפה בפינות של בניין והומלס שוכב על קרטון ישן.

וברחוב שממול, שם האור מתגורר, נשמע קול של חתול שישן ומגרגר.
גם קולות אנשים וצחוק ילדים, אל החוץ נשמעים, רועדים מהדהדים.
דלתות של עץ מקושטות בפרחים ובחלונות ציורי שמן מציצים.
והדשא ירוק בכל חצר וגינה ועלים נסחפים ברוח קלילה.

ובאמצע הדרך, בין שני הרחובות, שם עומד לו אדם ועיניו עצומות.
הוא עומד וידיו פרוסות לצדדים ובכל יד יש מפתח למנעולי
השערים.
מפתח אחד, עשוי ברזל חלוד, מתאים למנעול של הרחוב האבוד.
מפתח שני, עשוי מתכת כסופה, מתאים למנעול של רחוב השמחה.

אך יש גם מפתח שאיש לא מכיר, זה מפתח קטן בעל כוח אדיר.
למפתח הכוח לאחד רחובות ולגרום לחיבור, השלמה ואחדות.
הרחוב המואר, מנותק המציאות, יקבל קצת חושך, כאב, אלימות.
הרחוב האפל, חסר החיים, יקבל אהבה וצחוק ילדים.