ריבה, ריבה, אני מורח על חתיכת פרוסה
הפרוסה יבשה והריבה דביקה, שמנונית ומתוקה.
בבוקר בצהריים, אחר הצהריים, בערב ובלילה ,
כל עת מתאימה לתאווה .
עוד ועוד אני אוכל ולא מוצא שובע לרעב המתמשך .
הדלת... מיום ליום נהיית קטנה וכל גודל גופי אינו מצליח
להיכנס והדלת מרגע לרגע נהיית קטנה,
ועכשיו איני מסוגל להיכנס לתוכי, לעצמי,
ואושרי נלקח.
אושרי נלקח בחלקי שבמרומים, המסרב להיפתח.
לפתוח שעריו ולחלק לי מפרותיו.
ככל שתרבה באכילה, כך תשמין גישתך ותרזה כובד
ראשך.
כך אני מרגיש נשען על
כפות המנעול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.