כול הערב
חישבנו
כמה כוכבים צריכים ליפול
כדי שנהיה מאושרים
זרוקים בתוך חדר קטן
לא היה שום פתח מילוט
לא יכולנו להתעורר
בלי להרגיש את המכה ניחתת לנו בפנים
בטלוויזיות לימדו אותנו איך לחיות
ואלו עמדו שם מחייכים כולם
הם ידעו הכול
אז איך הם הפכו להיות מגישי טלוויזיה?
ורק אנחנו, בחצר האחורית
חיפשנו מקום להתחבא
כמו שני ילדים שמשחקים
ושכחו את הכללים
כול הערב
הבטתי בך
מרגע לרגע
לא ידעתי, אם את המראה או הצל
בקבוקי שתייה, וקופסאות פתוחות
ממגע למגע
חטאנו יותר
ולא הצלחנו להתגבר על הפחדים
כול מה שהיה לנו, אפשר לקחת לכול מקום
את סיפרת על רכבת אחרונה שתחזיר אותנו
בחדשות שוב דיווחו, על כוכבים נולדים
ואחרי זה באה המלחמה
חיבקתי אותך חזק
ידעתי שכול מה שלמדנו עד היום
לא השאיר לנו שום פתח לתקווה
בכבישים חשוכים, בחדרים קטנים
זה היינו, רק את ואני
ואיש לא שם לב
איך הכול נהיה גדול יותר
רצינו להאמין בכול מה שניתן
גם שידענו, שנצטרך להיכנע
הם הרי יודעים יותר טוב מאיתנו
מלמדים את החיים, איך לפעול על פיהם
ואנחנו, לא מסוגלים לתת לרצון שלנו לנצח
אין לנו שום נשק במלחמה
חיפשנו מקומות, לאבד את עצמנו בשקט
ולחזור שלמים
את אמרת שזה קרב אבוד
בערב
כול הכוכבים נאבדו בתוך החשכה
רציתי לגעת בך, כמו בפעם ראשונה
להניח את הכול בצד
ולתת לזמן לזרום כמו הנהר
ואחר כך לרדת אל הגדה
שם נמצא את החיים שלנו
קשורים, בעלים
לא, איש לא יכול לקחת אותם מאיתנו
גם שהמחיר יורד
נעמדים מול המראות
והן צוחקות
תביטי איך הכוכבים זורחים
לאלה אשר מעולם לא ביקשו משאלות
ואת מחבקת אותי
הרוח נושבת לידנו, כמו רכבת דוהרת
אם נעלה עכשיו, אולי נצליח להינצל
שנינו כמו ילדים קטנים
ששכחו את כללי המשחק, ומפחדים להמציא אותם מחדש
אני כותב לך על דף לבן
אין יותר ניסים, יש רק אותנו
את צוחקת ומביטה בטלוויזיה
הם מוכיחים שם את הכישלון, את הדלות והפחד
ואז עוברים בחיוך לפרסומות
מנסים לשווק לנו עולם שלם לחיות בו
ואת ואני בחדר הקטן
עוד רגע הכול עלול לקרוס
ולנו אין דבר לאבד, אז אנחנו צוחקים איתם.