היא כל כך עם כולם אבל בכל זאת לבד. יש לה רצון להיות נאהבת,
כמו כל אחד. אבל היא תמיד עוצרת כשזה כמעט בא... אין לה מושג
למה זה קורה. אולי ההורים היו אפטיים יותר מדי....
היא נלחמת על השליטה העצמית המחורבנת הזו. על הגשמת משהו חי
בלי לחיות.
היא שואלת עצמה למה צריך את זה בכלל. היא באמת רוצה לגדול,
להצליח, להתקדם כבר. אבל היא מוצאת עצמה קמה כל בוקר עם אותה
ההרגשה. ריקנות שלא נגמרת וחור גדול.
היא אוכלת ללא טעם, רק כדי שלא תכאב הבטן.
היא לא מבינה למה אנשים עושים כזה סיפור מסקס וסמים. היא חושבת
שבני אדם נהנתנים...ואולי זו הסיבה. היא לא מוצאת בסקס כלום אם
אין רגש. וכרגע אין - אז אין גם סקס.
היא רוצה להרגיש, לאהוב, לתת ולקבל בלי תנאים. אבל נראה שכולם
לא משדרים על אותם הגלים. חוצמזה שכל הגברים הם "בהמות שרודפות
זיונים" וזה מגעיל אותה - אז היא בורחת לצד, אל עצמה.
ולפעמים היא חושבת שעדיף כבר לבד. אבל לבד זה חצי מת. אהבה זה
הכל וכלום.
איפה מוצאים אותה?
כבר אין לה כוח למשחקים ולצביעות שלא נגמרת, לבריחה הזו כל פעם
מחדש, ממנו, מעצמה.
לפעמים היא מרגישה כמו חתיכת בשר עייפה ותשושה שרוצה כבר חתיכת
נחת וקצת שלווה


היא חייבת להימצא איפה שהוא...

נכתב בהשראת הספר המצויין "יש אלוהים"