כמה אהבה יש בתוכי כדי להעניק. אני שומרת אותה רק עבורו, עבור
הגיבור שיקטוף את ליבי ויהפוך את חיי לעולם של אושר שלעולם לא
יקטן. אני יודעת שהוא קיים, אך היכן אמצא את הנסיך שלי?
הוא מוסתר במסכה שמרחיקה אותו ממני ומשאירה אותי כאן בלעדיו.
הייתי רוצה שהכול יהיה מוקסם כמו באידיליה. שהציפורים יעופו
וישירו את שריהם המרגיעים. שניפגש ונאהב, שנחלום כשמשאלה אחר
משאלה מתגשמת וממלאת את ליבנו בשמחה חסרת כאב.
תגיד, איך אמצא אותך או כיצד תאתר אותי, אני כאן.
מילה לא נושבת מכיוונך, דממה. אתה ממלא ליבך בריקנות ואני
משתדלת לצפות את ליבי בתקווה ולהבריח סבל.
ובכלל, מה אני יודעת עלייך,לא הכרתי אותך ואתה לא הכרת אותי.
אלא אם כן אנחנו כבר נפגשנו ולא דווקא פנים מול פנים יתכן גם
דרך מחשבותינו.
אני בטוחה שאתה קיים כי אני אותך אוהבת.
מוזר מדיי אבל זה נכון. ליבי נושם במחשבה עליך עם תחושה של
קירבה לפעימות ליבך ומחשבותיך. ליבי מנסה להתמגנט לליבך בגלל
זה אני חשה כך.
אתה ממלא בי את הריק באופן דמיוני, ולמרבה האבסורד אני מרגישה
את כל זה כאילו שזה ראלי.
אבל אותו עולם של אידיליה לא דפק בחלונות ליבנו, אנחנו עדיין
לא נפגשנו.
אני משויכת לליבך, ואתה לשלי. כך בחר הגורל, לפעמים הוא מעט
אכזרי.
הרכות, החיבה והאהבה אותנו מציפים, בלב מתפוצצים עוד שברי
זכוכיות כשנחבר ביניהם , יתחבר הרגש שלנו.נאהב זה את זה כבר
במציאות ונהיה מודעים לעובדה שהגורל עשה את מלאכתו כנדרש כי
אנו יחד.