בוקר. שונה מכל בוקר שהיה לי בעבר. אני חוזרת לשגרה חדשה,
טריה... ולאו דווקא טובה.
סופ"ש בבית אחרי שבועיים שלא ראיתי את המשפחה. תקועה בבסיס
נידח בנגב לחודש הקרוב וכל חודש שעבר. תקועה. בלי אפשרות לצאת,
בלי יכולת להחליט לבד מה נכון ומה לא. בלי אישיות.
ואני גם רוצה כבר לחזור, אבל רק בשביל להתחיל את השבועיים
הבאים ולרוץ לסוף שלהם. אני רוצה להיות בעוד שבועיים, לחזור
שוב הביתה, אחרי עוד יחידה קשה שעברתי, איכשהו, בהצלחה.
אתם, חבריי הטובים, הייתם בחו"ל והיה לכם כיף. אני מתנחמת בכך
שגם אתם תעברו טירונות וקורס ותיבכו לאבא ואמא כל ערב שאתם
מתגעגעים. וכשאתם תעברו את זה, אני אהיה כבר שנה בצבא.
משופשפת, מקומבנת, יוצאת 9/5...
חבל שלא יצא לי לראות אתכם השבוע. חבל שלא וויתרתם קצת בשביל
לראות אותי. לא נורא, אולי אראה אתכם בעוד שבועיים.