במדבר הצחיח
ללא איש מלבדי
הליכה ללא-כלום
על בטון אפרורי
צימאון ללא גבול
לחיבוק מקרב
לליטוף שירגיע,
לנשיקה מהלב
מפל דמעותי
לא מגיע לחול,
מתאדה הוא בדרך,
בדרך לשאול,
והחול לא יודע,
החול לא מרגיש,
בדיוק כמו כולם,
גם הוא אדיש
בנווה המדבר
בו שהיתי עד כה,
היו מים וצל,
ואהבתי אותו,
כה יפה הוא היה
ממש מתת-אל
אך עזבתי אותו,
פחדתי, שמא אקלקל
הנווה ממולי
כה נאה וקרוב
מלטף, מחבק
יש בו מים לרוב
אך אליו אין כניסה
הוא סגור לאורחים
עם גדר גבוהה
ובלי שערים
מחפש את השמש
מחפש את האור
אך בינתיים קר לי
בתוך השחור
באופק אין כלום
וגם לא יהיה
לבדי במדבר
ואין איש רואה |
