מעלה מעלה.
שם-
אחזתם בציפורניכם המאובקות
בצוואר ארובות השאול.
שם-
בצוואר רציתם להישאר,
בגרון עמוק
ולא להיות
אפר, לשמיים הכחולים
לעד.

את השמיים,
הם
והארובה-
לא יצליחו לצבוע.
גם הארובה, רוויית דעות קדומות
בלא רחמים
הקיאה אתכם.


ומטרתם משם-מלמעלה, קשקשי אפר
חזרה לעפר באדמה,
שהילדים לא יהיו נעוצים שם-בשמיים, כמוכם
לעד
הם - ימותו, יחזרו לעפר
ינוחו.

ואתם,
לעד תהיו האפר בעננים
לעד תהיו האפור בלובן
שהיה.
דם הענן,
לעד-אפר
שלא ייגע עוד בעפר.

לפחות הילדים ינומו
ושיר ערש תוכלו לשיר
בכל חורף, כשתצאו שוב-
להזכיר.