כי רק כשאני בוכה, אני מרגיש בן-אדם
דמעות בתוליות על עתיד נעלם
כל טיפה שווה זהב
ונותר רק לשאת תפילה חרישית "אלוהים, שיכאב"

כי רק כשאני כואב, אני מרגיש קיים
החלל מתמלא ברגש ודם
לב מלא תולעים מחפש לו מוצא
ונותר רק לקוות ששוב תבוא אהבה.

כי רק כשאני אוהב אני מרגיש חי
שוב מרגיש איך הכל הופך לכדאי
חי בעולם של אשליות מפתות
ונותר רק כמו תמיד לחכות

כי רק כשאני מחכה אני יכול לפספס
חייב את המילוט מהעתיד המזמין לחפש
בוחר משום מה לצאת מהעולם הורוד
ונותר רק שוב בנבואה החוזרת למרוד.

כי רק כשאני מורד אני מרגיש עצמי
נמאס לחיות בהגדרות של עוד Wanna Be
מתכחש לכל מה שהיה ומה שאולי יבוא בעתיד
אבל משום מה את הדמעות האלו אני צופה כתמיד

כי רק כשאני בוכה, אני מרגיש בן-אדם...