אלה החיים שלי, אני חי אותם עכשיו. סיגריות, אלכוהול מסיבות
חופש. החופש הנצחי והכ"כ מייסר של להיות לבד עם עצמך, תמיד.
את נטע הכרתי לפני קצת פחות משמונה שנים. בני שש- עשרה וכל
העולם לפנינו.
בפעם הראשונה שראיתי אותה זה היה באיזו מסיבה של חברים
משותפים. היא הייתה יפה. הכי יפה בעולם. ילדה  בת שש-עשרה, מטר
ושבעים סנטימטרים של יופי טהור וחטוב, שיער שטני ארוך וגולש עד
לישבן הקטן והכ"כ חמוד שמתעטף בג'ינס תכלת משופשף. הג'ינס הכי
מאושר בעולם, חשבתי לעצמי.
איכשהו יצא לנו לדבר, אני לא זוכר על מה דיברנו, אבל זה זרם.
היא צחקה ואני התמלאתי אושר לראות אותה ככה. אחרי שבועיים של
שיחות טלפון, נהיינו חברים. תוך חצי שנה, כבר גרנו ביחד.
שני ילדים בני שבע-עשרה שכל העולם לפניהם, חיים ביחד כמו זוג
נשוי, מזדיינים כמו שפנים וממציאים ריבים כי נטע שמעה איפשהו
שכל זוג חייב לריב. אז היינו מפברקים ריבים. אני חושב שזה היה
תירוץ בשבילה בשביל המייק-אפ סקס שהיה בא אחר כך.
האהבה שלנו היה דבר שרואים בסרטים, ושומעים עליו רק באגדות.
בתקופת הצבא היה לנו קשה. פתאום, במכה אחת, הכול נראה כאילו זה
נגמר. לא רואים אחד את השנייה, לא הולכים לישון ביחד, נפגשים
רק בסופי-השבוע.
כשהייתי סוגר שבתות, הייתי מגניב אותה לבסיס והיינו מעבירים את
השבת בחדר שלי. פעם אפילו הזדיינו במשרד של המפקד שלי. על
השולחן.
כשהיינו יוצאים למועדונים, היא הייתה אוהבת ללבוש את החצאיות
הכי קצרות שלה. היא אהבה את זה שהרגליים הארוכות והחטובות שלה
משגעות את כל הגברים בסביבה. היה לה גם את הקטע הזה, שגם אני
אהבתי אותו, להגיד לכל מי שהתחיל איתה ושאל אותה מה היא עושה
איתי שמה שהיא אוהבת בי זה את זה שאני יכול לזיין אותה יותר
משבע פעמים בלילה, ועד כמה שהיא אוהבת את זה. תמיד אחר-כך
היינו צוחקים על הפרצופים המיוסרים של כל אלו שהתחילו איתה,
אחרי שהם שמעו את זה. זה בטח היה משגע אותם עוד יותר.
בכלל, נטע ידעה כמה היא שווה והיא ידעה כמה אני אוהב אותה.
המזל שלי היה שהיא אהבה אותי אותו דבר. נטע היא מסוג האנשים
שכולם אוהבים. אותם אנשים יפים ומוכשרים שמצליחים בכול. כל
בוקר הייתי מביט ביפהפייה ששוכבת עירומה לידי ומודה לאלוהים.
אחרי הצבא, נטע התחילה ללמוד משפטים באוניברסיטה. אני הלכתי
לעבוד. כסף לא היה חסר לנו. היום אני יודע שהיה חסר זמן.
אני לא אשכח את היום שנטע קמה עם סחרחורות והתחילה להקיא. היא
אמרה שיש לה גם לחצים בחזה.
בבית החולים אמרו לי שיש לה סרטן. לא איבדתי את העשתונות, ורק
חשבתי איך אני יכול לתת לה יותר ממה שנתתי לה עד עכשיו. בדרך
חזרה הביתה, הצעתי לה להתחתן איתי. היא אמרה לי שאין טעם, כי
היא הולכת למות.
כל תקופת ההכנות לחתונה, נטע עברה אין- ספור טיפולים ושבוע
לפני הרגע המיוחל, התבשרנו שהיא התגברה על המחלה.
עכשיו באמת הייתה סיבה לחגוג. נטע הרגישה כאילו היא על גג
העולם, ואני התבוננתי בפריחה מחודשת של פרח שכמעט ונבל לי בין
הידיים.
שכרנו את הסוויטה הנשיאותית. ידענו שהיום המאושר בחיינו הגיע.
שנייה לפני שיצאנו מהמלון לאולם, נטע עצרה אותי על מפתן הדלת
ואמרה לי בעיניים דומעות שבלעדיי לה היו לה חיים, ואני הדבר
הכי טוב שקרה לה בחיים. אמרתי לה שהיא אהבת חיי ואני אעשה
בשבילה הכול. דקה אחר- כך, מצאנו את עצמנו באמצע חפוז על
המיטה. היא לא הפסיקה לצחוק כל הזמן על זה שהיא עם השמלת כלה
ורק לפני שעה היא באה מהמקווה. היא צחקה עד שהצחוק הפך לגניחות
ההנאה שהיא הייתה גונחת כשהיא הייתה גומרת.
נכנסנו לאוטו שאחי סידר כל-כך יפה ונסענו לחתונה. בדרך לחתונה
שמנו במערכת את
"wish you were here" של פינק פלויד. נטע כ"כ אהבה את השיר
הזה.
עשר דקות לפני שהגענו לאולם, נכנסה בנו משאית וריסקה לנטע את
העצמות. אומרים שהיא מתה במקום.
אני הספקתי לראות אותה מסובבת את הראש שלה ונותנת לי נשיקה
באוויר. היא חייכה אלי.
אלה הם החיים שלי, אני חי אותם עכשיו. סיגריות, אלכוהול,
מסיבות, חופש. החופש הכל-כך מייסר של להיות לבד. לנצח.