פנינה אל / אימי |
במכאובך נדמית כבאר ריקה
וטיפות כאביך נוטפות מעינייך
מותירות קמטי אכזבה
והימים חלפו ונבקעו בך חרכים
ומתוכם נבעה שיבה בינתיים
ולילות של נעורים נדמו כלא היו
הזקנה אחזה בשתי כנפייך
ולי עדיין נדמית כמלאך
ממנו ינקתי חום ואור
ולמדתי קמטייך והצטנפתי בין נוצותייך
ולחישותייך הרביתי לשמור
את לי המרפא מן הבדידות ומן הקור
הרי ידעת תמיד נבכי ליבי
את לי הכנף, המחסה והמסתור
הלא את הינך אימי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|