קצר ונטול יומרות, די בכך אם תהנו מהקריאה.

בליל אמש נפלו שדודים מעייפות זה לצד זה על המיטה שלו.
בלילה הוא חיבק אותה מתוך שינה, זה היה לה מוזר, כיף מוזר, הם
בקושי הכירו. אבל היא הייתה עייפה מידיי בשביל להגיב. שניהם
נרדמו במלנכוליה שקעו לשינה טרופה נעימה. סימני שאלה וחיוכים
ריחפו מעליהם עם טעם מתוק של עתיד לא ידוע.
ניצנים של התאהבות ופחד ממנה החלו מבצבצים בין מרצפות חדרו,
צומחים במשך הלילה בלתי נראים, אך מוחשיים. היא התעוררה מוקדם
כרגיל מעוצמת האנרגיות שזרמו בעורקיה. גופה רווי במשיכה העזה
והעצורה מהאתמול.
היא הלכה למקלחת שלו, הביטה בבבואתה בראי, וחשה אהבה גדולה אל
עצמה. אחר כך הכינה קפה במטבחון, לוגמת לאיטה ובוחשת בכוס שלו.
לפתע הרגישה את ידיו מטיילות על חמוקיה העגלגלים, הנשיים והיא
קפצה מההפתעה אבל מייד נעמדה שוב, ללא ניע, מהופנטת מאצבעותיו
הקסומות. הוא העביר ידיו על בטנה ועלה באיטיות אל החזה שלה,
חופן בעדינות מועך בתנועות חושניות, גל של חום עטף אותה מלמטה
ועד ראשה שהחל מסתחרר. ממשיך מעלה, הוא אסף בידיו את שיערה
שהיה פרוע ומפוזר על כתפיה, הרימו מעל לאוזניה חושף את צווארה
הצח שנדף ריח בושם חושני, נשק בתשוקה, חובק אותה מאחור אל
חיקו.
בתיאום עם תנועותיו היא הסתובבה אליו והוא נצמד אליה ואונו
מתאווה לחומה, הם החלו מתנשקים בלהט, נגררים בסירבול למיטתו,
מוטחים אל רכות הסדינים. מנסים להתמזג חרף הבגדים שלגופם. היא
עזרה לו להפשיל את חולצתו, נישקה את גופו מנסה לגמוע אותו עד
תום.
כך, מפשיטים זה את זו, בעוד שהוא קם מעליה, מחזיק את פרקי
ידיה, טובע בשפתיה המלאות ומתחיל לטפס מטה מתחת לטבורה אל בין
רגליה, מעיף אותה לשיאים חדשים ולמחוזות רחוקים שמעולם לא דרכה
בהם.
בין נשימותיה המהירות ואנחותיה משכה אותו בכתפיו מעלה, היא
רצתה לחוש את תאוותו בתוכה, ובעדינות המופלאה שאיפיינה אותו
כלכך הוא החליק אליה פנימה מלטף את פניה נושק ונושק, ושניהם
יחד נעים כגוף אחד, עולים, מהופנטים, מרחפים יחד ברקיע מתפרצים
ואז גולשים...
הוא צנח עליה מנותק מכל דבר אחר, נשכב מאחוריה, מאמץ אותה אליו
בכח בעוד עיניו נעצמות, ואומר "את מדהימה"...
היא אפילו לא ידעה אם הוא בהכרה, כי בעצמה לא יכלה לחשוב. היא
גם ידעה שדבר לא ידוע מרגע זה ושקעה איתו יחד בתנומה, שוב.
התעוררו בערב מצאו עצמם צמודים, עירומים. היא קמה והתלבשה נשקה
ללחיו ויצאה.
הוא נשאר מעט המום, מנסה להרדם אל הלילה הבא.
הוא במיטתו עדיין מתאווה אל עורה, אל נוכחותה. היא במיטתה, את
הפגיעות הפונטציאלית שלה היא מנסה לרפד ולתרפד במעטה של ניתוק
רגשי. היא משכנעת את עצמה שתוכל להוציא אותו מהראש אך מליבה
הוא ממאן לצאת. שניהם מבולבלים רצו מהר מידיי, הם לא התאפקו
אבל הם ידעו שזה היה נכון, האינטואיציה של שניהם אמרה שכל קשר
ביניהם יוליד רק טוב.
ואת ההמשך יגלה המחר. לרוב היום הכי מפחיד בחיים, אך הלילה
הוא רק יום טוב יותר שיביא עימו בשורות של קסם.