לא סוף חמוץ הלילה
תכשיט החרוזים הצבעוני שמלופף על ידה נשמט ומתפזר
עכשיו מישהו יבוא וינסה לעזור לה לאסוף,
והיא תתעקש למצוא את כולם לבד,
ותחייך חיוך גדול של תודה,
שיגרום לו לחייך בחזרה ואפילו להרגיש בסדר.
לא כוכבים מתפוררים הלילה
חמישים אלף סוכריות מנטה מפוזרות על המושב האחורי
חמישים אלף ילדים רעבים אולי ירגישו מסופקים
מהטעם החריף שיתפשט להם בפה
כשהיא תבוא ותציע להם בנדיבות להתכבד.
לא שנתיים, לא שלוש, הרבה יותר,
היא אומרת,
הערב בחוץ כבר מחשיך לגמרי ואין מי שיצלצל
לא למות, לא להשאיר את הפרצוף הזה דולק,
לשתות ולישון, ולהתפכח ולהעלם.


(אוגוסט 2004)