שומעת קולות
מדברים, מתווכחים
מנסים לשכנע
מנסה להתנתק
ממה שהולך
עיניים רצות
סופרות
כל מרצפת, כל סדק
אין ברירה
חייבת להמשיך
אסור להתנתק
צריך להשאר שפויה
לא שונה
כמו כולם, מוכנתת
ועדיין מרגישה מרוחקת
לא שייכת
מבינה ומתעלמת
מכל מה שרץ בראש
ימים, שבועות
עושה הכל לפי החוקים
ושוברת את הכללים של עצמי
מתפתלת מבפנים
מכאב לא ברור
לא מוסבר
אבודה במבוך שבניתי
והחומות עומדות
לא נשברות
לא נפרצות
ואז מתיישבת ולרגע נרדמת
לרגע שוכחת
ואז מתעוררת
ממשיכה ובורחת
עוד מבוי סתום
עוד דרך ללא מוצא
ובסוף מבינה
שהסוף עוד רחוק
והכל מסתכם בחיפוש השביל
הזה הנכון שיוביל
ולא יטעה
עד ליציאה
עד לתחנה האחרונה. |
