פחד קהל

DSM 4, הספר הבינלאומי הרשמי של אבחנות ודרכי טיפול
בפסיכולוגיה
סימפטומים  התנהגותיים של פחד קהל:
צריך לפחות 3 מהבאים בכל הופעה מול קהל:
A רצון להימלט ולהעלם מהמקום.
B דיבור אסוציאטיבי.
C קול רועד.
D האדם שומע את קולו כחיצוני לו (מהדהד).
E חוסר יכולת לחשוב בבהירות.
סימפטומים פיזיולוגיים של פחד קהל:
A הפרשת אנדרנלין.
B דופק מהיר.
C טונוס שרירים גבוה.
D הזעה מוגברת.

(תן לתגובות הפחד שלך להתבטא בחופשיות, זה ממחיש את הסיפור -
ככל שתפחד יותר המונולוג יראה אמין יותר)

אני יודע שאני לא אעשה את זה. אני לא אדם שיעמוד על במה ויספר
סיפור.
ניסיתי את זה פעם אחת, זה לא הלך. האמת בכלל לא עליתי על הבמה.
בשביל מה אני צריך את זה?
הקול שלי ירעד. אני אספר את הסיפור מהר מדי, בטח גם אבלע רוק
ותשרור דממה של מבוכה בקהל. בסוף אני אשכח להגיד תודה. לא
ישימו לב אפילו שסיימתי. אלו שישיתו ליבם למחזה מביך זה, אולי
יצליחו להוציא מחיאות כף מתוך ליבם הרחום. ובכך ויחושו חיבה
לעצמם על טוב ליבם. קצרי הרוח לברייה מעוררת רחמים
בכול מקרה זאת לבטח תהיה הפעם האחרונה שהם יראו אותך שם.
אבל, אבל, אבל אם אני אכתוב כל מילה, אפילו גמגום, ואני אהיה
ממש, ממש, מדויק, עד לרמת הפסיק, אולי הם לא ישימו לב שאני
מפחד. אולי הם יחשבו שזה חלק מהסיפור, שאני מעביר תחושות של
פחד לקהל. בכל מקרה, צריך לבנות אסטרטגיה.
אז נכנסתי למקלחת. כשאני מוטרד אני מחפש מים. המקלחת שלי בגודל
מטר על מטר, סגורה עם שתי דלתות. שני מצבי זרימה: גשם
ומיקרופון. כשאני במצב רוח טוב אני אוהב שיורד עלי גשם, אבל
כשאני צריך לחשוב אני מעדיף את המיקרופון. חשוב לי לתאר לכם את
המקלחת שלי כי אתמול חיכה שם ג'וק.
בהתחלה לא הבחנתי בו. הוא היה בפינה התחתונה של המקלחת מצד
ימין, בערך ככה מהרצפה (מראה לקהל עם היד), לכן הוא לא נשטף
כשהמים החלו לזרום, ועוד נשאר לעמוד גם כשעפו רסיסים. אני בטוח
שכולם מכירים תיקנים. מכירים? (פונה לקהל) למי שלא, אלו ג'וקים
חומים, מגעילים, שמסוכסכים עם נשותינו החסודות עוד משחר
הציוויליזציה. איכשהו נוצר מצב מוזר שמנקודת מבטה של האישה,
הג'וק הוא אויב האנושות, אולם מנקודת מבטו של הג'וק, יש בעיות
רק כשהגבר בבית. Man is got to do what man is got to do, אבל
לי אין אישה בבית, לכן הרשיתי לעצמי לרחם על הג'וק המסכן שהיה
תקוע בפינה התחתונה של המקלחת, נלחם על חייו ברטיבות. בינתיים
המשכתי לפנטז על מחיאות כפיים סוערות בעמידה ומשקאות חינם,
למלך הסיפורים החדש. הג'וק עדיין שם, נאבק, מתייסר, נואש, מטפס
בלטה, מחליק חצי, כמעט צחקתי. הוא הרגיש שאני מביט בו, הוא חש
בסכנה. חשבתי שאולי הוא מבשל לי סיפור לתחרות של היום.
אני לא יודע אם יצא לכם פעם לראות, אבל לתיקנים יש לפעמים קטע
כזה, הם רודפים אחריך, כאילו שהם יודעים שתברח. הם לא רואים
כמה אתה גדול, או אולי זה לא מענין אותם. אולי אלוהים כלל לא
שם פחד בגופם הקשה והמצוחצח. לפי התיאוריה האבולוציונית התגובה
הזו נקראת fight or flight, כלומר שלכל בעל חיים במצב של סכנה
יש תגובה פיזית אינסטינקטיבית שמאפשרת לו אחת משני המצבים,
fight or flight - הלחם או ברח. להלחם או לברוח - להלחם או
לברוח? מה אתם הייתם עושים? (פונה לקהל) טוב, תרשו לי לומר לכם
שזה לא משנה, לפחות מבחינה פיזיולוגית אין לזה משמעות.
בשני המקרים הגוף נשטף באדרנלין, הדופק עולה, זיעה מוגברת,
טונוס שרירים גבוה וקיבה עצבנית.
אבל זה היה ג'וק מיוחד, הוא לא התכוון לוותר כל כך בקלות. הוא
היה נחוש לצאת מהמצב אליו הוא נקלע. אני יודע, ראיתי אותו.
נאבק עם הפינה הרטובה, כל כולו מאבק הישרדות. חיים מול מוות.
רגליו חיפשו אחיזה בקרמיקה שהלכה והתרטבה. כל נשימה דרשה מאמץ
אין קץ להשבת שיווי המשקל. הוא הצמיד את גופו אל הקיר, כדי לא
ליפול. הסתכלתי עליו... אתם יודעים... בערך כמו שאתם מסתכלים
עלי.
אני נשבע לכם, זה היצור הכי נחוש שראיתי עלי אדמות, הוא לא
התכוון לוותר, הוא הולך לכבוש את הפסגה הזו.
ואני יכול לחרוץ את דינו בהינף יד. שיכור מהכח שנפל בחלקי
הפכתי באחת להיות אלוהים, חורץ דיני נפשות. הסתכלתי עליו,
חשוף, אין לו לאן לברוח, נתון לחסדי. נהנתי לראות אותו מתפתל,
מטפס, נאבק במלחמת הישרדות עם המים שעפו לכל עבר, עוד יותר
נהנתי להיות בצד הבוחן, השופט, האלוהי. האחד והיחיד שיכול בכל
רגע לחרוץ את דינו לאבדון.
צריך להסתבן, אני שונא את זה, ועכשיו עם הג'וק, עוד הרבה יותר.
"יש לי סיבה להרוג אותך, חתיכת מטרד, אני עדיין מחכה לסיפור,
אני מזהיר אותך - נגמרת לי הסבלנות, אם אתה לא הולך לעשות משהו
מעניין בקרוב אתה הולך לשחות עם קקי, אתה לא מבין, לא מכניסים
ג'וקים לגן עדן".
ואז זה קרה. אני לא יודע אם אתם מאמינים או לא, הג'וק חירבן
במקלחת, אני נשבע לכם, ראיתי שיוצא לו גוש קקי מהתחת, נשטף לי
ישר בין הרגלים. הייתי בשוק.
בחוזה שלי עם השותף כתוב שאסור להשתין במקלחת והג'וק הזה מחרבן
לי בלי בושה מול העיניים. ג'וק מתאבד. (עוצר, שותק כמה שניות
ואז יוצר שוב קשר עין עם הקהל) ואז הבנתי. הוא לא חרבן סתם,
הוא חרבן מפחד. אתם שואלים איך אני יודע. אבל איך לא? תארו
לעצמכם שאתם נמצאים בפינה, כל צעד דורש מאמץ אין קץ, מתחתיכם
מערבולות של מים, לפניכם אויב האנושות, בוחן כל תנועה ועוקב
אחר כל נשימה שיוצאת לכם מהפה, אתם שואלים את עצמכם: "למה הוא
לא הורג אותי? אולי הוא לא שם לב אלי. אולי אני בכלל לא מעניין
אותו. רק שלא יבחין בי, רק שלא יראה אותי, הגעתי עד כאן אני לא
נופל עכשיו, אם אני נופל אני מת, בבקשה, נשאר לי עוד קצת. פחד,
פחד..." (חופן את הראש בין הידיים) "תעצור,. קח אוויר.
תמשיך".
המשכתי להתקלח, נזהר לא להשפריץ מים על הפינה הזאת. חלילה
לוותר על סוטול הכוח הזה. חוץ מזה עוד לא קיבלתי את הסיפור
שלי.
אההה, הוא נפל, הוא רץ לי לרגליים, (קופץ מרגל לרגל בניסיון
לחמוק מהג'וק) פתחתי במכה את הדלת והוא יצא במהירות. ליבי חזר
למקומו.
ללא סימני מאבק נותרתי לבדי במקלחת תוהה: האם הג'וק בחר
להילחם, או לברוח.


(התחל לקרוא שוב מהדף)

DSM 4, הספר הבינלאומי הרשמי של אבחנות ודרכי טיפול
בפסיכולוגיה
דרכי טיפול לצמצום הפחד בהופעה מול קהל:
A התעמת עם האירוע המלחיץ.
B. עשה זאת מול קהל תומך.
C צור מצב בו אתה מרויח מתחושות פחד הקהל שלך.
D זכור לאורך כל ההופעה, שהקריטריון היחיד להצלחה הוא להישאר
עומד עד הסוף.