הנערה שלי המריאה לפני כמה שניות.
היא בטח עכשיו באוויר -
מסתכלת מהחלון,
בוהה למרחק.

אור קטן וכתום אומר לה שאסור לעשן
והיא רק מביטה לעבר הדגלים המתנפנפים מחוץ לסחיפול,
איך הם מצטמקים ככל שהיא מתרחקת.

בעוד כמה שעות היא תנחת,
אני מקווה שבשלום
ותשאיר את העולם ההוא מאחוריה ותחזור לעולם שהוא אני.

בעוד כמה שעות נערתי תשוב לזרועותיי.
זרועותיי הבוגדות.
היא תלטף עם כפותייה הענוגות והאוהבות את ידיי,
שעינגו אחרת.
היא תנשק את שפתיי החוטאות,
ותשכב עם האיש שבגד בה.

הפרחים שקניתי לה כבר נבלו בדרך לשדה,
אבל זה עוד מילא.
היא לא יודעת שהכלב שלנו מת השבוע.
היא עוד לא יודעת שכל מה שחי בבית שלנו מת בזמן שהיא לא הייתה.
זה כולל את האהבה שלנו.

אם הייתי יכול להחזיר את הגלגל לאחור הייתי עושה את זה.
הייתי מצטרף איתה לנסיעה הזאת לאירופה.
לא הייתי נותן לנו להיפרד לתקופה כל כך ארוכה.
היא רצתה שאני אסע איתה אבל אני העדפתי להישאר כאן בעבודה
המזופתת שלי - והיא נסעה לשלושה חודשים. לבדה.

אם הייתי יכול לשנות את העבר הייתי עושה את זה.
לא הייתי הולך למסיבה ההיא.
לא הייתי נותן לחברים שלי לשכר אותי.
לא הייתי שוכב עם הג'ינג'ית הזאת.

הנערה שלי עוד לא נחתה.
היא עוד אי שם באוויר -
בוהה למרחק,
מתגעגת לבחור שלה מאמסטרדם.