|
רוח מנשבת
אוושת העלים המסתחררת
מציירת בראשי
מערבולת עשויה רסיסים
השואבת לתוכה
פחדים
פרחים
חיוכים של אנשים
ובקצהו של מבט
אני עומדת
מתבוננת
בשדות
מרחבים עצומים
של ירוק, ושקט
וריקוד נצחי
של שעת בין הערביים
עם מעוף הציפורים
בקרן אור מסתננת
מסתתר חיבוק
עוטף אך מקלף
שכבות עבות
של העמדת פנים
ומזרים לרגע אחד
רגש חם
אל תוך מאגרים של קור וכעסים
ענן השט בשמי ברזל
ממטיר על כולנו כתם צל
שמאיר תוך אפלה
פנים מוכרות ואהובות
מתגלגלות
נופלות
שוכבות
עומדות
תלויות
ומשתנות. |
|
|
כשאמות, אני לא
רוצה שום נאומים
בהלויה, רק
סלוגנים,
ושהמצבה תיהיה
בצבע כתום, ושלא
יהיה כתוב שמי
האמיתי רק שמי
בבמה...
אבל רגע, בועז
לא אישר את השם
שלי,
לא חותם
בפרנציפ, מה
תעשו לי!? |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.