בשעה שמונה בערב
השמיים נצבעים בתכלת כהה
שכדאי לאחוז בו,
ולכמה רגעים,  הרקיע זוהר
במין בוהק ים תיכוני.

כדאי מאוד לשמור את הכחול העמום בזכרון,
שכן עוד מעט תגיע שעתם
של כמה זנים קטלניים של כאב,
כאלו בעלי אורח חיים לילי
הניזונים מנערות לאות.

הם יתעוררו משנת היום שלהם
אותה בילו בפקעת מנומנמת
ויהבהבו בזחיחות מתריסה.
אז יחכו לאות זניח;
כיבוי האור
או התכסות בשמיכה,
ויפרצו החוצה.

יקשה אז שוב לתחוב אותם לתוך הפקעת
ונערות לאות ידליקו את הרדיו
במחאה אבודה.
שכן עייפות הן הנערות ורוצות לישון,
וכשיכבו שוב את מכשיר הרדיו
שדוני הכאב כמו ימתחו את עפעפיהן
כלפי מעלה,
וימנעו מהן שינה שלווה.

מלחמת הגרילה של שוכני הפקעת
בנערות הלאות
תפרוץ שוב לילה אחר לילה.
לבסוף הן ירדמו,
ויחלמו חלומות עגומים
על כאבים מהבהבים.