לוליין בקרקס, הולך על חבל דק.
חולם ונוטה, מתעורר ולצד השני.
לא רוצה להגיע לקצה, אבל באמצע לא טוב, להתחלה כבר אי-אפשר
לחזור.
עובר מה שאחרים לעולם לא יגיעו אליו.
ממקום מבטחים למקום מבטחים,
בצדדים מוות.
אם ייפול אז ייפול, אין דרך חזרה.
וזאת לא רק בחירה שלו.
מתנדנד ומתקדם, מתקדם ומתנדנד
לעיתים משתעשע במחשבה לקפוץ.
הוא כבר היה פה, הוא מעולם לא עזב,
תמיד יש חבל נוסף.
ולמטה - הקהל, קצת מתעניין,
סוקר, בוחן,
נותן תשובות, נותן ציון,
ולבסוף, מרעיד החבל.
לוליין בקרקס,
מתקדם על-אף השאר,
מנסה להגיע
מריקנות אל שום דבר.








על קו דק שבין גאונות לטרוף.