ניסיתם פעם לרקוד עם האורות?
בדיסקוטק זה קל, הכל מוכן כבר בשבילך, המוסיקה, החושך, האורות
שרוקדים בעצמם,הכל כבר שם, כל מה שצריך לעשות זה להתרכז.
גם בחדר חשוך כשהאור היחיד הוא מהמנורת לילה זה די קל, מסתכלים
רק על האור שמצוירעל הקיר, מתרכזים טוב טוב, מטשטשים את כל
המסביב ורוקדים. ניסיתם פעם לרקוד עם האורות כשמסביבכם יש
אנשים? באמצע היום? זה כבר קצת יותר קשה. צריך לחכות, לחכות
שהאורות ירצו לרקוד, ואז רק אחרי שהם כבר מוכנים צריך להתרכז
באורות. למרות כל האנשים שמסביב, למרות שהאורות לא תמיד
ברורים, צריך להתרכז חזק, חזק ואז להתחיל לרקוד.
הזמן שהכי, הכי כיף לרקוד עם האורות הוא בלילה, ללכת למקום
רחוק, מקום שקט. לשבת על ספסל, מתחת לפנס רחוב כזה גבוה. שם,
שם האור רוקד איתך תמיד, הכל מסביב רוקד איתך, לא רק האור.
כשהתנועות שלך מתחברות עם התנועות של האור אפשר להגיע למקומות
שאחרים עוד לא היו שם.
אבל לרקוד עם האורות כל אחד יכול... החלק הקשה הוא להגיע עם
האורות למקומות אחרים... למקומות שאף אחד אחר עוד לא הגיע
אליהם.  
צריך לרקוד עם האור כאילו אתה והם היחידים בעולם, לשכוח את
הכול, לראות רק את האורות. ואז... אז מתחילים לעוף. מתחילים
לעוף למקומות אחרים. מעל הים, מעל ההרים, מעל השמש, מעל
הכוכבים. הכי קשה זה להישאר עפים עד שמגיעים למקומות אחרים.
אבל ברגע שנוחתים... ברגע שנוחתים הכל נראה אחרת. הריקוד מתחיל
להיות מלא באורות.
לא רק האורות שלנו, אורות מכל מקום.
אם רוקדים מספיק זמן אז עפים עם כל האורות החדשים אל מקומות
אחרים ואוספים עוד ועוד אורות, עד שהכל מלא באורות...
כשהכל מלא באורות אז הריקוד הוא אמיתי. רואים את דברים שאף אחד
אחר לא יכול לראות.

פעם היינו רוקדות שעות. רק היא ואני. היינו מתחילות לעוף
ולאסוף אורות ולאט לאט הידיים היו מתחילות לעטוף אחת את השנייה
יותר ויותר.
אני זוכרת את מה שהבטחת...
"יום אחד, נגיע למקומות שאף אחד לא היה שם עדיין."
אני לא רוקדת יותר עם האורות. אני מחכה שתבואי ותקיימי את
ההבטחה שלך.
אני מחכה ליום הזה, ליום שבו נלך ביחד לספסל ונשב מתחת לפנס
רחוב, נתרכז ביחד,נחזיק ידיים, חזק חזק. אני מחכה שנרקוד שוב
עם האורות. שנגיע למקומות שאף אחד לא היה שם עדיין.
אני יודעת שגם את מחכה...